ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

על החיים ועל המוות. או: תנו לחיות בארץ הזאת.

(0)

    "אבא, אני לא יכול להירדם," ירד דניאל למטה. "יש לי מחשבות רעות. מה יהיה כשתהיה זקן ותמות."      "בוא, נעלה יחד למעלה," נטלתי אותו בידו במעלה המדרגות. נכנסתי איתו לחדרי, שם הם ביקשו להירדם הערב, אף על פי שהם יודעים שאעביר אותם אל מיטותיהם מאוחר יותר, והתיישבתי לידו.      "אתה יודע דניאל, הכול… להמשיך לקרוא ‹

אקטואליה »

על הנכבה, גבולות החברות והחופש האמנותי.

(0)

       לפני שנים רבות היה לי חבר מוסלמי, מיפו. קסם של בחור. אמן רגיש בתחומו. החברות שלנו התחילה כרומן, והמשיכה בשיחות על אמנות ועל יצירה. הוא בדיוק למד אז במוסד אקדמי מוכר, עבד על עבודת הגמר האמנותית שלו וחשב על עתידו. ואני, שהפרש שנים ניכר היה בינינו, כבר הייתי סופר מוכר, והכרתי היטב את מערכת […]

ארגונים »

הפטרון וטעותו של המשורר

(7)

בתוך ארבעה ימים בלבד, מאז פתחתי בקמפיין מימון ההמונים למען שיריי, הופיעו בעולמי כבר חמישים וארבעה מלאכים ומלאכיות. הם תמכו ב 8300 ש"ח מתוך 45,000 ש"ח, בכמעט חמישית מן הסכום הדרוש לי למימוש החלום – הוצאה לאור של שלושה ספרי שירה חדשים בו-זמנית. זה פשוט לא ייאמן. זה מדהים. הנה קיצור הדרך לדף הקמפיין שלי… להמשיך לקרוא ‹

אריאל »

השמאל והאפרטהייד – מחשבות אחרי כנס החירום של האמנים בצוותא

(12)

אתמול הייתי בכנס החירום של האמנים במועדון "צוותא" בתל אביב. הרגשתי חובה להיות שם, מפני שכאשר שרת התרבות לימור לבנת מודיעה כי תבחן מחדש את הקריטריונים למתן תמיכה למוסדות תרבות, על פי נכונות אמנים להופיע בשטחים הכבושים, וכי תייסד פרס ליצירה הציונית; וכאשר הודעה זו מלווה בהתפטרות דרמטית, מסיבות אישיות, של ראש מנהל התרבות, שהיה… להמשיך לקרוא ‹

ביקורת ספרים »

וידוי

(3)

כשהייתי באוניברסיטה למדתי, שכול סופר מושפע, בכל זמן נתון בחייו, מכל מה שנכתב בטרם החל לכתוב, גם אם לא קרא בו, ומכל מה שנכתב ומפורסם בו-זמנית ליצירתו. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים במה שקרא ואהב. בבגרותי גם הבנתי, כי הדרך הראשונה והיחידה של אדם יוצר ללמוד את אמנותו ולשייף את כליה היא החיקוי. מי… להמשיך לקרוא ‹

הומוסקסואליות »

על החיים ועל המוות. או: תנו לחיות בארץ הזאת.

(0)

    "אבא, אני לא יכול להירדם," ירד דניאל למטה. "יש לי מחשבות רעות. מה יהיה כשתהיה זקן ותמות."      "בוא, נעלה יחד למעלה," נטלתי אותו בידו במעלה המדרגות. נכנסתי איתו לחדרי, שם הם ביקשו להירדם הערב, אף על פי שהם יודעים שאעביר אותם אל מיטותיהם מאוחר יותר, והתיישבתי לידו.      "אתה יודע דניאל, הכול… להמשיך לקרוא ‹

הקהילה הלהט"בית »

דרושים: אבא/ים וילדים בקיבוץ תובל.

(5)

      הערב מיכאל ניגש אלי, מעט אחרי שחזר מן הגן. "אבא," אמר, "אתה זוכר שסיכמנו, שאם אני מרגיש שאני מתחיל להשתולל וזקוק לחיבוק אבוא להגיד לך? אז אני רוצה חיבוק."      נרגש הרמתי אותו על ידיי. הוא מיקם את ראשי בתנוחה הנוחה לו על כתפי, ואני חיבקתי אותו חיבוק מלא, באוויר, בעודו כורך את רגליו… להמשיך לקרוא ‹

התנחלויות »

לחתור בתוך ים של עצבות.

(1)

ישנם ימים, שבהם אפשר רק להתקדם צעד אחר צעד, לסמן וי על כול פעולה שביצעת, רק כדי לדעת שחצית את היום, שריצית אותו, כמו שמרצים עונש. כזה הוא, בעבורי, היום הזה, שהחל עם העצבות שקמתי איתה בבוקר, בשל דקירתם של חברי קהילתי בידי קנאי יהודי במצעד הגאווה בירושלים אמש, והמשיך אל תוך זוועת רציחתו של… להמשיך לקרוא ‹

יהדות »

מה היה קורה אילו

(1)

אתמול, באמבטייה, נזפתי בילדים, כשהתחילו לרקוד עירומים בתוך קערית האמבטייה ולשיר 'היטלר! היטלר!". "תפסיקו עם זה מיד, ילדים," אמרתי להם. "את השם הזה אסור לשיר. אפילו לא להגיד אותו. היטלר היה הכי רשע בעולם. רשע יותר מהמן הרשע, אפילו." "למה, אבא?" "כי הוא הרג הרבה יהודים, ורצה שכול היהודים ימותו," שבתי והסברתי להם, מה שעשיתי… להמשיך לקרוא ‹

יצירתיות »

משל העץ והגיהינום

(0)

      "שום עץ אינו יכול לגבוה לשמיים, מבלי ששורשיו ירדו לגיהינום" (קארל יונ). את המשפט הנפלא הזה, שעמו אסגור את הלילה, שמעתי מפי בחור חכם אחד שהיה כאן הערב, ועמו נהניתי מאד. הוא נזכר במשפט הזה אגב שיחתנו על המצב בארץ ובמזרח התיכון, ועל מהות הצל, ה shadow על פי יונג, השד הפנימי, כפי שאני… להמשיך לקרוא ‹

כללי »

אנחנו משפחה חריגה. לתפארת.

(3)

     לשרת המשפטים, הגב' איילת שקד, ולמנהלת השירות למען הילד, יש, כך מסתבר, דעה מוצקה על משפחות גאות. המדינה הודיעה היום בשמן לבג"צ, כי – אני מצטט מווי נט – "עמדת גורמי המקצוע בשירות למען הילד מצדדים לעת הזו בשימור המצב הקיים, ביחס לעדיפות באימוץ הניתנת לזוג שהם גבר ואישה, בשים לב למציאות בחברה הישראלית… להמשיך לקרוא ‹

מסתורין »

הבתולה (חלום, 17.6.10)

(0)

כשבאה הרבנית לכפר היו לה מחלפותיה לזרא. היא נטלה סכין, טבלה אותו בחמאה, משכה בה את שערותיה ואחרי כן קצצה את צמותיה. עכשיו, אמרה, יכולה אני לקבל תורה דאצילות. עם תורה דבריאה גמרתי כבר. פניה היו חיוורים, שערה שחור ולחייה היו שקועות. היא הייתה רזה, לבשה שמלה ארוכה, שהוסיפה במידה ניכרת על עגמומיתה. ובלילות הייתה… להמשיך לקרוא ‹

ניהול משאבי אנוש »

אבא ברווז, אימא אווזה.

(0)

כשמיכאל ודניאל נולדו קיבלתי ארבעה וחצי חודשי חופשת לידה מן המדינה. הלכתי למוסד לביטוח לאומי עם דיווחי המס שלי, והם חישבו את ממוצע ההכנסות שלי בשלושת החודשים שקדמו ללידה, הכפילו ב 4.5 והעבירו לי סכום נאה מאוד, במכה אחת, לחשבון הבנק. זה מה שאפשר לי להישאר בבית כדי לטפל בילדים, ואף להיעזר באומנת, שמונה שעות… להמשיך לקרוא ‹

סדנאות כתיבה »

סדנת כתיבה חדשה שלי תיפתח ב 12 למאי במכללת כינרת

(0)

סדנת כתיבה חדשה שלי תיפתח ביום שישי 12.5.17 במכללת כינרת. מצ"ב הפרטים, אשמח אם תצטרפו אליה ו/או תשתפו פוסט זה, כדי לעודד הרשמת של אחרים. בתודה מראש, אילן שיינפלד.

סיפורת »

ליפול לתהום – ולצאת מנצח.

(4)

  לפני כשבוע נפלתי לתהום. זה קרה כמעט בן-רגע, כשקיבלתי לידיי את הערותיה של העורכת שלי, לכתב-היד של ספרי החדש. הערותיה המדויקות היו כמו מפתח שסובבה, שחרר אצלי משהו, או ליתר דיוק מישהי, שהיתה כלואה עמוק בלבי – והפילו אותי הישר אל התהום. מאז אותו רגע אני שרוי בתוך מכרות החושך. בימים כתיקונם, ממרחק, אפשר… להמשיך לקרוא ‹

סרטים »

גלגוליה של האחרות

(0)

סרטו הדוקומנטארי של גואל פינטו, "אחד משבעה," שהוקרן הערב במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה, גרם לי להתכווץ מרוב כאב, וגם לדמוע. הכאב שעורר בי לא היה רגשי, מפני שגואל בחר לספר בסרטו את סיפור חייו וחייו אימו בטון מאופק, לעתים אירוני, מדי פעם אפילו מודע למניפולציה שהוא עושה, בעצם העמידו את בני משפחתו ואת עצמו מול… להמשיך לקרוא ‹

פוליטיקה »

לֵךְ הַבַּיְתָה, בִּיבִּי.

(3)

יו-יו בי-בי   יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, קוֹרְאִים מֵאֲרוֹנוֹת הַמֵּתִים, מִתְנוֹדְדִים אָנֶה וָאָנָה, בְּבַקְשָׁם   כִּי תִּהְיֶה לְמוֹתָם תַּכְלִית, כִּי לֹא יִהְיֶה לַשְּׁוָא.   יוֹ-יוֹ, הֵם זוֹעֲקִים מֵחֶלְקוֹת הַקְּבָרִים הַפְּעוּרוֹת, הַמֻּשְׁקוֹת בְּדִמְעוֹת אֵם וָאָב.   יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, מִקֹּדֶם סַיְּמוּ מַה שֶּׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ, אֶת כִּלּוּי הַמִּנְהָרוֹת, הַמַּשְׁגְּרִים,   אַחֶרֶת אֵיךְ נֵדַע שֶׁלֹּא סְתָם הָלַכְנוּ, אַחֶרֶת אֵיךְ נוּכַל לָנוּחַ… להמשיך לקרוא ‹

פונדקאות »

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם של אבא שלהם (20)

(5)

    "קח בחשבון דבר אחד," אמרתי לפני רגע למישהו שאינני מכיר, וביקש להיוועץ בי לגבי הבאת ילדים לעולם באמצעות פונדקאית, "ברגע שהילדים ייוולדו, החיים שלך יתהפכו לחלוטין. לא ישתנו, יתהפכו. הילדים יהפכו למרכז חייך, ותהיה חייב לתת להם מענה בכל רגע, עשרים וארבע שעות ביממה, עד סוף חייך."      הוא השתהה רגע, שאל הרבה שאלות,… להמשיך לקרוא ‹

שירה »

על ההר

(0)

על ההר   עַל הַהַר אֶלֶף שֵׁדִים יוֹצְאִים בְּמָחוֹל.   הָרוּחַ דּוֹרֵס, חוֹתֵך וְדוֹרֵס, הָרוּחַ חוֹבֵט,   הָעֵץ בֶּחָצֵר מִטַּלְטֵל כְּמוֹ מִכְחוֹל.   הַגִּידוּ לִי, כָּךְ נִרְאֶה כָּאן הַחֹרֶף?   הָרוּחַ הַזֶּה כָּל כָּךְ מְאַיֵּם, הָרוּחַ הַזֶּה כָּל יָכֹל!   אֵיזֶה מַזָּל שֶׁבַּבַּיִת שֶׁקֶט. חַם וְנָעִים, מִתְיַשְּׁבִים לֶאֱכֹל.   לַגַּן הַיּוֹם אֲנִי מַמָּשׁ לֹא רוֹצֶה… להמשיך לקרוא ‹

תהליך היצירה »

אלוהים גדול.

(2)

              יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי.   את הסיפור שאספר לכם היום עלי בעצם לכתוב בהמשכים. אני יכול להתחיל אותו מלפני זמן רב. אבל אתחיל אותו מאתמול. מפני שזה סיפור של חניכה לאמונה ולדעת. אבל אתחיל באתמול.   אתמול התקיים בביתי בקיבוץ תובל מפגש 'תובל בנעלי… להמשיך לקרוא ‹

תיאטרון »

שחקנים קוראים תשוקה.

(0)

בחודש הגאווה הקרוב שגם שבוע הספר חל בו, אשיק שלושה ספרי שירה חדשים שלי, ובהם הרבה שירי אהבה ותשוקה. הנה שניים מתוך רבים. הכתם  לשכן אלמוני     מִכֶּתֶם הָרְטִיבוּת עַל הַמּוֹשָׁב שֶׁל אוֹפַנֶּיךָ נִרְמָז כָּל יָפְיְךָ.     כָּל יָפְיְךָ אָחוּז בְּכֶתֶם זֶה. כָּל עֶרְגָּתִי לְךָ כְּרוּכָה בּוֹ.     מִדֵּי בֹּקֶר אֲנִי מַבִּיט… להמשיך לקרוא ‹

תערוכות »

שבת חורפית עם מר קו

(0)

"שמש, בואי!" קרא היום דניאל כשהתעוררו, "בואי ונלך לספארי!" אמרתי להם אמש, שאם יהיה מזג אוויר יפה, ותהיה שמש, נלך לבקר בספארי, שלא היינו בו כבר שלושה שבועות, ואם לא נלך לקניון. מכיוון ששניהם מתגעגעים כבר ללאמה ולתיש בפינת הליטוף בספארי, ניסה לזמן את השמש אליו עם בוקר. זה הצליח לו, אבל הרבה יותר מדי… להמשיך לקרוא ‹