ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

אנחנו (באמת) זן נדיר

(0)

    לקורין, באהבה      את השבת האחרונה העברנו בשמחה גדולה. ביום שישי בערב נסענו למושב כנף ברמת הגולן, לארוחת ליל שישי אצל רועי ונאווה, בת דודי, עם ארבע בנותיהם (מתוכן שתיים תאומות). להזכירכם, נאווה ורועי הם הכוח המניע מאחורי המעבר שלנו צפונה, ובסופו של דבר לקיבוץ תובל. כל הרעיון עלה בביקור אצלם, בראשית… להמשיך לקרוא ‹

אקטואליה »

אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט.

(2)

    את הפתגם היידי המוצלח הזה ודאי רובכם מכירים. הוא צץ בי השבוע כמה פעמים. אחרי חמשה ימי חום ומחלה של מיכאל, שבהם שניהם היו בבית, כי הם אינם מוכנים ללכת לגן איש בלעדי רעהו (וזה היה בשבוע שעבר), ביום חמישי האחרון החזירו לי את דניאל מן הגן הביתה עם חום. אז את שישבת… להמשיך לקרוא ‹

ארגונים »

הפטרון וטעותו של המשורר

(7)

בתוך ארבעה ימים בלבד, מאז פתחתי בקמפיין מימון ההמונים למען שיריי, הופיעו בעולמי כבר חמישים וארבעה מלאכים ומלאכיות. הם תמכו ב 8300 ש"ח מתוך 45,000 ש"ח, בכמעט חמישית מן הסכום הדרוש לי למימוש החלום – הוצאה לאור של שלושה ספרי שירה חדשים בו-זמנית. זה פשוט לא ייאמן. זה מדהים. הנה קיצור הדרך לדף הקמפיין שלי… להמשיך לקרוא ‹

אריאל »

השמאל והאפרטהייד – מחשבות אחרי כנס החירום של האמנים בצוותא

(12)

אתמול הייתי בכנס החירום של האמנים במועדון "צוותא" בתל אביב. הרגשתי חובה להיות שם, מפני שכאשר שרת התרבות לימור לבנת מודיעה כי תבחן מחדש את הקריטריונים למתן תמיכה למוסדות תרבות, על פי נכונות אמנים להופיע בשטחים הכבושים, וכי תייסד פרס ליצירה הציונית; וכאשר הודעה זו מלווה בהתפטרות דרמטית, מסיבות אישיות, של ראש מנהל התרבות, שהיה… להמשיך לקרוא ‹

ביקורת ספרים »

תודות וסליחות

(1) %d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d

אי-שם, בסוף שנות השמונים, ביקרתי לראשונה בביתה של האסטרולוגית מרים בנימיני, בירושלים. הייתי אז שבור-לב, אחרי מותו של בן-זוגי הראשון, סער עפרוני, ממחלת שיתוק תקופתי, ולא ידעתי את נפשי ממבוכה ומצער. בו-בזמן הייתי סטודנט במסלול ישיר לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב, מתרגל של פרופ' ישראל לוין לשירת ימי הביניים ומתרגל בתחום השירה בסמינר הקיבוצים…. להמשיך לקרוא ‹

הומוסקסואליות »

אנחנו (באמת) זן נדיר

(0)

    לקורין, באהבה      את השבת האחרונה העברנו בשמחה גדולה. ביום שישי בערב נסענו למושב כנף ברמת הגולן, לארוחת ליל שישי אצל רועי ונאווה, בת דודי, עם ארבע בנותיהם (מתוכן שתיים תאומות). להזכירכם, נאווה ורועי הם הכוח המניע מאחורי המעבר שלנו צפונה, ובסופו של דבר לקיבוץ תובל. כל הרעיון עלה בביקור אצלם, בראשית… להמשיך לקרוא ‹

הקהילה הלהט"בית »

קרואסונים, טלפתיה ומגלשות מים גדולות

(0) מימדיון

אתמול, בדרך לסבא, חילקתי לילדים שני קרואסוני שוקולד קטנים, שקניתי בבוקר בשוק, אצל שמעון. התבאסתי מזה שלי לא נשאר, בייחוד שגיליתי, כי שכחתי להמתיק את האספרסו שהכנתי לי לדרך. בעודי חושב על כך פנה אלי מיכאל מן המושב האחורי: "אבא, קח את הקרואסון שלי. אני מרשה לך לאכול אותו." "אתה ממש נדיב, מיכאל, זה ממש… להמשיך לקרוא ‹

התנחלויות »

לחתור בתוך ים של עצבות.

(1) אקטואליה 1

ישנם ימים, שבהם אפשר רק להתקדם צעד אחר צעד, לסמן וי על כול פעולה שביצעת, רק כדי לדעת שחצית את היום, שריצית אותו, כמו שמרצים עונש. כזה הוא, בעבורי, היום הזה, שהחל עם העצבות שקמתי איתה בבוקר, בשל דקירתם של חברי קהילתי בידי קנאי יהודי במצעד הגאווה בירושלים אמש, והמשיך אל תוך זוועת רציחתו של… להמשיך לקרוא ‹

יהדות »

מה היה קורה אילו

(1) כשהמתים חזרו

אתמול, באמבטייה, נזפתי בילדים, כשהתחילו לרקוד עירומים בתוך קערית האמבטייה ולשיר 'היטלר! היטלר!". "תפסיקו עם זה מיד, ילדים," אמרתי להם. "את השם הזה אסור לשיר. אפילו לא להגיד אותו. היטלר היה הכי רשע בעולם. רשע יותר מהמן הרשע, אפילו." "למה, אבא?" "כי הוא הרג הרבה יהודים, ורצה שכול היהודים ימותו," שבתי והסברתי להם, מה שעשיתי… להמשיך לקרוא ‹

יצירתיות »

איזהו עשיר

(1) %d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%92%d7%99%d7%9c-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d

  לא נעים לי לגלות לכם את זה רק עכשיו, אבל אני אדם עשיר. למעשה אני מיליונר. לא בכסף. אין לי גרוש על התחת. באהבה. בשבוע שעבר התחלתי סדנה חדשה בכפר הירוק. כדרכי עשיתי סבב שמות בין המשתתפים, וכשאחד מהם הציג עצמו עם שם המשפחה יגר (שני סגולים), קפצתי ממקומי. "אתה קשור איכשהוא לדינה יגר… להמשיך לקרוא ‹

כללי »

משהו קצת מאוחר, על ט"ו בשבט.

(0)

הערב העלה אחד מחכמי תלמידיי טקסט לפורום הסדנה שהוא חבר בה, ובה דברים שכתב באשר למקורו של חג ט"ו בשבט ולהתגלגלותו במסורת ישראל. עם הקריאה במה שכתב נזכרתי בפרק האחרון בספרי הקודם, "כשהמתים חזרו," שמתרחש כולו בט"ו בשבט, ואני כבר שכחתי מזה לחלוטין. אז הנה הפרק הזה. בעבור מי שקרא בספר הוא יהווה תזכורת נעימה,… להמשיך לקרוא ‹

מסתורין »

הבתולה (חלום, 17.6.10)

(0)

כשבאה הרבנית לכפר היו לה מחלפותיה לזרא. היא נטלה סכין, טבלה אותו בחמאה, משכה בה את שערותיה ואחרי כן קצצה את צמותיה. עכשיו, אמרה, יכולה אני לקבל תורה דאצילות. עם תורה דבריאה גמרתי כבר. פניה היו חיוורים, שערה שחור ולחייה היו שקועות. היא הייתה רזה, לבשה שמלה ארוכה, שהוסיפה במידה ניכרת על עגמומיתה. ובלילות הייתה… להמשיך לקרוא ‹

ניהול משאבי אנוש »

אבא ברווז, אימא אווזה.

(0)

כשמיכאל ודניאל נולדו קיבלתי ארבעה וחצי חודשי חופשת לידה מן המדינה. הלכתי למוסד לביטוח לאומי עם דיווחי המס שלי, והם חישבו את ממוצע ההכנסות שלי בשלושת החודשים שקדמו ללידה, הכפילו ב 4.5 והעבירו לי סכום נאה מאוד, במכה אחת, לחשבון הבנק. זה מה שאפשר לי להישאר בבית כדי לטפל בילדים, ואף להיעזר באומנת, שמונה שעות… להמשיך לקרוא ‹

סדנאות כתיבה »

היום הראשון בגן ודגי הזהב המדברים

(0)

     השעות פה כול כך מלאות, שקשה לי לכתוב מדי ערב. שלא לדבר על הימים. אבל ידיי מלאות בעבודה מבורכת.      הבוקר ביקרנו בפעם הראשונה בגן. זו הייתה חוויה מרגשת. התעוררנו מוקדם, וכיוון שקבענו כי נגיע לשם רק בעשר, היינו כולנו נרגשים ומלאי ציפייה. בתשע וחצי כבר דיוושנו על שני קורקינטים בשבילי הקיבוץ…. להמשיך לקרוא ‹

סיפורת »

ליפול לתהום – ולצאת מנצח.

(4) מיכל ודני

  לפני כשבוע נפלתי לתהום. זה קרה כמעט בן-רגע, כשקיבלתי לידיי את הערותיה של העורכת שלי, לכתב-היד של ספרי החדש. הערותיה המדויקות היו כמו מפתח שסובבה, שחרר אצלי משהו, או ליתר דיוק מישהי, שהיתה כלואה עמוק בלבי – והפילו אותי הישר אל התהום. מאז אותו רגע אני שרוי בתוך מכרות החושך. בימים כתיקונם, ממרחק, אפשר… להמשיך לקרוא ‹

סרטים »

גלגוליה של האחרות

(0) אחד משבעה

סרטו הדוקומנטארי של גואל פינטו, "אחד משבעה," שהוקרן הערב במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה, גרם לי להתכווץ מרוב כאב, וגם לדמוע. הכאב שעורר בי לא היה רגשי, מפני שגואל בחר לספר בסרטו את סיפור חייו וחייו אימו בטון מאופק, לעתים אירוני, מדי פעם אפילו מודע למניפולציה שהוא עושה, בעצם העמידו את בני משפחתו ואת עצמו מול… להמשיך לקרוא ‹

פוליטיקה »

לֵךְ הַבַּיְתָה, בִּיבִּי.

(3)

יו-יו בי-בי   יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, קוֹרְאִים מֵאֲרוֹנוֹת הַמֵּתִים, מִתְנוֹדְדִים אָנֶה וָאָנָה, בְּבַקְשָׁם   כִּי תִּהְיֶה לְמוֹתָם תַּכְלִית, כִּי לֹא יִהְיֶה לַשְּׁוָא.   יוֹ-יוֹ, הֵם זוֹעֲקִים מֵחֶלְקוֹת הַקְּבָרִים הַפְּעוּרוֹת, הַמֻּשְׁקוֹת בְּדִמְעוֹת אֵם וָאָב.   יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, מִקֹּדֶם סַיְּמוּ מַה שֶּׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ, אֶת כִּלּוּי הַמִּנְהָרוֹת, הַמַּשְׁגְּרִים,   אַחֶרֶת אֵיךְ נֵדַע שֶׁלֹּא סְתָם הָלַכְנוּ, אַחֶרֶת אֵיךְ נוּכַל לָנוּחַ… להמשיך לקרוא ‹

פונדקאות »

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם של אבא שלהם (20)

(5) IDOR7859

    "קח בחשבון דבר אחד," אמרתי לפני רגע למישהו שאינני מכיר, וביקש להיוועץ בי לגבי הבאת ילדים לעולם באמצעות פונדקאית, "ברגע שהילדים ייוולדו, החיים שלך יתהפכו לחלוטין. לא ישתנו, יתהפכו. הילדים יהפכו למרכז חייך, ותהיה חייב לתת להם מענה בכל רגע, עשרים וארבע שעות ביממה, עד סוף חייך."      הוא השתהה רגע, שאל הרבה שאלות,… להמשיך לקרוא ‹

שירה »

על ההר

(0)

על ההר   עַל הַהַר אֶלֶף שֵׁדִים יוֹצְאִים בְּמָחוֹל.   הָרוּחַ דּוֹרֵס, חוֹתֵך וְדוֹרֵס, הָרוּחַ חוֹבֵט,   הָעֵץ בֶּחָצֵר מִטַּלְטֵל כְּמוֹ מִכְחוֹל.   הַגִּידוּ לִי, כָּךְ נִרְאֶה כָּאן הַחֹרֶף?   הָרוּחַ הַזֶּה כָּל כָּךְ מְאַיֵּם, הָרוּחַ הַזֶּה כָּל יָכֹל!   אֵיזֶה מַזָּל שֶׁבַּבַּיִת שֶׁקֶט. חַם וְנָעִים, מִתְיַשְּׁבִים לֶאֱכֹל.   לַגַּן הַיּוֹם אֲנִי מַמָּשׁ לֹא רוֹצֶה… להמשיך לקרוא ‹

תהליך היצירה »

הזמן להרפות

(2) %d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c-%d7%95%d7%9b%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%91%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%97

את כדור הבדולח שלי אני שומר כבר למעלה מעשרים שנים במגרת הגרביים. אתמול מיכאל ודניאל מצאו אותו והביטו בו בעניין. לא יכולתי שלא לצלמם עמו, מוארים בקרני שמש גלילית.  *      כמו תמיד, לא ידעתי שזה יקרה לי. אבל לפני כמה דקות פשוט הדפתי ממני והלאה את הגרסה האחרונה של ספרי הבא. עבדתי עליו… להמשיך לקרוא ‹

תיאטרון »

שחקנים קוראים תשוקה.

(0) קורא שירה

בחודש הגאווה הקרוב שגם שבוע הספר חל בו, אשיק שלושה ספרי שירה חדשים שלי, ובהם הרבה שירי אהבה ותשוקה. הנה שניים מתוך רבים. הכתם  לשכן אלמוני     מִכֶּתֶם הָרְטִיבוּת עַל הַמּוֹשָׁב שֶׁל אוֹפַנֶּיךָ נִרְמָז כָּל יָפְיְךָ.     כָּל יָפְיְךָ אָחוּז בְּכֶתֶם זֶה. כָּל עֶרְגָּתִי לְךָ כְּרוּכָה בּוֹ.     מִדֵּי בֹּקֶר אֲנִי מַבִּיט… להמשיך לקרוא ‹

תערוכות »

שבת חורפית עם מר קו

(0) מוריס אנרי, ריקוד הישן.

"שמש, בואי!" קרא היום דניאל כשהתעוררו, "בואי ונלך לספארי!" אמרתי להם אמש, שאם יהיה מזג אוויר יפה, ותהיה שמש, נלך לבקר בספארי, שלא היינו בו כבר שלושה שבועות, ואם לא נלך לקניון. מכיוון ששניהם מתגעגעים כבר ללאמה ולתיש בפינת הליטוף בספארי, ניסה לזמן את השמש אליו עם בוקר. זה הצליח לו, אבל הרבה יותר מדי… להמשיך לקרוא ‹