ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

לילה ראשון לבדי בעיר, ולמה אני אוהב את תובל.

(1)

     מאז נולדו בניי, מיכאל ודניאל, ניסו בני משפחתי לשכנע אותי לקחת לעצמי לילה חופשי. להשאיר אותם אצל סבא, או אצל אחיי וגיסותיי, כדי לנשום אוויר. גם כל המטפלים ומדריכת ההורות שלי הפצירו בי לדאוג גם לזמן אישי לעצמי, לא לשכוח את עצמי בתוך הוויית ההורות. הנהנתי לכולם/ן, אבל לא עזבתי את ילדיי ולו… להמשיך לקרוא ‹

אקטואליה »

מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ.

(6)

     הערב, למראה בני-הנוער הרבים מן המחנה הדתי לאומי, שהתבצרו בתשעת הבתים המפונים בעפרה, ישבו ושרו ואף מיררו בבכי, שעה ששוטרי ישראל הרחיקו אותם מן הבתים כדי לקיים את צוו של בית המשפט העליון, חשכו עיניי. נזכרתי בניב הזה, המופיע בכותרת הפוסט, 'מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו.'      "תראה מה זה, איך המחנה הלאומי… להמשיך לקרוא ‹

ארגונים »

הפטרון וטעותו של המשורר

(7)

בתוך ארבעה ימים בלבד, מאז פתחתי בקמפיין מימון ההמונים למען שיריי, הופיעו בעולמי כבר חמישים וארבעה מלאכים ומלאכיות. הם תמכו ב 8300 ש"ח מתוך 45,000 ש"ח, בכמעט חמישית מן הסכום הדרוש לי למימוש החלום – הוצאה לאור של שלושה ספרי שירה חדשים בו-זמנית. זה פשוט לא ייאמן. זה מדהים. הנה קיצור הדרך לדף הקמפיין שלי… להמשיך לקרוא ‹

אריאל »

השמאל והאפרטהייד – מחשבות אחרי כנס החירום של האמנים בצוותא

(12)

אתמול הייתי בכנס החירום של האמנים במועדון "צוותא" בתל אביב. הרגשתי חובה להיות שם, מפני שכאשר שרת התרבות לימור לבנת מודיעה כי תבחן מחדש את הקריטריונים למתן תמיכה למוסדות תרבות, על פי נכונות אמנים להופיע בשטחים הכבושים, וכי תייסד פרס ליצירה הציונית; וכאשר הודעה זו מלווה בהתפטרות דרמטית, מסיבות אישיות, של ראש מנהל התרבות, שהיה… להמשיך לקרוא ‹

ביקורת ספרים »

וידוי

(3)

כשהייתי באוניברסיטה למדתי, שכול סופר מושפע, בכל זמן נתון בחייו, מכל מה שנכתב בטרם החל לכתוב, גם אם לא קרא בו, ומכל מה שנכתב ומפורסם בו-זמנית ליצירתו. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים במה שקרא ואהב. בבגרותי גם הבנתי, כי הדרך הראשונה והיחידה של אדם יוצר ללמוד את אמנותו ולשייף את כליה היא החיקוי. מי… להמשיך לקרוא ‹

הקהילה הלהט"בית »

קרואסונים, טלפתיה ומגלשות מים גדולות

(0)

אתמול, בדרך לסבא, חילקתי לילדים שני קרואסוני שוקולד קטנים, שקניתי בבוקר בשוק, אצל שמעון. התבאסתי מזה שלי לא נשאר, בייחוד שגיליתי, כי שכחתי להמתיק את האספרסו שהכנתי לי לדרך. בעודי חושב על כך פנה אלי מיכאל מן המושב האחורי: "אבא, קח את הקרואסון שלי. אני מרשה לך לאכול אותו." "אתה ממש נדיב, מיכאל, זה ממש… להמשיך לקרוא ‹

התנחלויות »

לחתור בתוך ים של עצבות.

(1)

ישנם ימים, שבהם אפשר רק להתקדם צעד אחר צעד, לסמן וי על כול פעולה שביצעת, רק כדי לדעת שחצית את היום, שריצית אותו, כמו שמרצים עונש. כזה הוא, בעבורי, היום הזה, שהחל עם העצבות שקמתי איתה בבוקר, בשל דקירתם של חברי קהילתי בידי קנאי יהודי במצעד הגאווה בירושלים אמש, והמשיך אל תוך זוועת רציחתו של… להמשיך לקרוא ‹

יהדות »

מה היה קורה אילו

(1)

אתמול, באמבטייה, נזפתי בילדים, כשהתחילו לרקוד עירומים בתוך קערית האמבטייה ולשיר 'היטלר! היטלר!". "תפסיקו עם זה מיד, ילדים," אמרתי להם. "את השם הזה אסור לשיר. אפילו לא להגיד אותו. היטלר היה הכי רשע בעולם. רשע יותר מהמן הרשע, אפילו." "למה, אבא?" "כי הוא הרג הרבה יהודים, ורצה שכול היהודים ימותו," שבתי והסברתי להם, מה שעשיתי… להמשיך לקרוא ‹

יצירתיות »

לילה ראשון לבדי בעיר, ולמה אני אוהב את תובל.

(1)

     מאז נולדו בניי, מיכאל ודניאל, ניסו בני משפחתי לשכנע אותי לקחת לעצמי לילה חופשי. להשאיר אותם אצל סבא, או אצל אחיי וגיסותיי, כדי לנשום אוויר. גם כל המטפלים ומדריכת ההורות שלי הפצירו בי לדאוג גם לזמן אישי לעצמי, לא לשכוח את עצמי בתוך הוויית ההורות. הנהנתי לכולם/ן, אבל לא עזבתי את ילדיי ולו… להמשיך לקרוא ‹

כללי »

גינה לי גינה לי, גינה לי חביבה

(1)

     לפני שנים רבות, בעיצומו של המשבר שפקד אותי עם סגירת בית הקפה שלי, משבר שלווה בהתקפי חרדה קשים, התנסיתי בכדור נגד חרדה 'סרוקסט.' לקחתי אותו במשך חודש ימים, והרגשתי אז כאילו מישהו יצק לי תקרת בטון על הראש. פתאום לא הכרתי את עצמי. הייתי נטול השיאים והתהומות שחיי הורגלו בהם.      … להמשיך לקרוא ‹

מסתורין »

הבתולה (חלום, 17.6.10)

(0)

כשבאה הרבנית לכפר היו לה מחלפותיה לזרא. היא נטלה סכין, טבלה אותו בחמאה, משכה בה את שערותיה ואחרי כן קצצה את צמותיה. עכשיו, אמרה, יכולה אני לקבל תורה דאצילות. עם תורה דבריאה גמרתי כבר. פניה היו חיוורים, שערה שחור ולחייה היו שקועות. היא הייתה רזה, לבשה שמלה ארוכה, שהוסיפה במידה ניכרת על עגמומיתה. ובלילות הייתה… להמשיך לקרוא ‹

ניהול משאבי אנוש »

אבא ברווז, אימא אווזה.

(0)

כשמיכאל ודניאל נולדו קיבלתי ארבעה וחצי חודשי חופשת לידה מן המדינה. הלכתי למוסד לביטוח לאומי עם דיווחי המס שלי, והם חישבו את ממוצע ההכנסות שלי בשלושת החודשים שקדמו ללידה, הכפילו ב 4.5 והעבירו לי סכום נאה מאוד, במכה אחת, לחשבון הבנק. זה מה שאפשר לי להישאר בבית כדי לטפל בילדים, ואף להיעזר באומנת, שמונה שעות… להמשיך לקרוא ‹

סדנאות כתיבה »

היום הראשון בגן ודגי הזהב המדברים

(0)

     השעות פה כול כך מלאות, שקשה לי לכתוב מדי ערב. שלא לדבר על הימים. אבל ידיי מלאות בעבודה מבורכת.      הבוקר ביקרנו בפעם הראשונה בגן. זו הייתה חוויה מרגשת. התעוררנו מוקדם, וכיוון שקבענו כי נגיע לשם רק בעשר, היינו כולנו נרגשים ומלאי ציפייה. בתשע וחצי כבר דיוושנו על שני קורקינטים בשבילי הקיבוץ…. להמשיך לקרוא ‹

סיפורת »

ליפול לתהום – ולצאת מנצח.

(4)

  לפני כשבוע נפלתי לתהום. זה קרה כמעט בן-רגע, כשקיבלתי לידיי את הערותיה של העורכת שלי, לכתב-היד של ספרי החדש. הערותיה המדויקות היו כמו מפתח שסובבה, שחרר אצלי משהו, או ליתר דיוק מישהי, שהיתה כלואה עמוק בלבי – והפילו אותי הישר אל התהום. מאז אותו רגע אני שרוי בתוך מכרות החושך. בימים כתיקונם, ממרחק, אפשר… להמשיך לקרוא ‹

סרטים »

גלגוליה של האחרות

(0)

סרטו הדוקומנטארי של גואל פינטו, "אחד משבעה," שהוקרן הערב במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה, גרם לי להתכווץ מרוב כאב, וגם לדמוע. הכאב שעורר בי לא היה רגשי, מפני שגואל בחר לספר בסרטו את סיפור חייו וחייו אימו בטון מאופק, לעתים אירוני, מדי פעם אפילו מודע למניפולציה שהוא עושה, בעצם העמידו את בני משפחתו ואת עצמו מול… להמשיך לקרוא ‹

פוליטיקה »

לֵךְ הַבַּיְתָה, בִּיבִּי.

(3)

יו-יו בי-בי   יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, קוֹרְאִים מֵאֲרוֹנוֹת הַמֵּתִים, מִתְנוֹדְדִים אָנֶה וָאָנָה, בְּבַקְשָׁם   כִּי תִּהְיֶה לְמוֹתָם תַּכְלִית, כִּי לֹא יִהְיֶה לַשְּׁוָא.   יוֹ-יוֹ, הֵם זוֹעֲקִים מֵחֶלְקוֹת הַקְּבָרִים הַפְּעוּרוֹת, הַמֻּשְׁקוֹת בְּדִמְעוֹת אֵם וָאָב.   יוֹ-יוֹ, יוֹ-יוֹ, מִקֹּדֶם סַיְּמוּ מַה שֶּׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ, אֶת כִּלּוּי הַמִּנְהָרוֹת, הַמַּשְׁגְּרִים,   אַחֶרֶת אֵיךְ נֵדַע שֶׁלֹּא סְתָם הָלַכְנוּ, אַחֶרֶת אֵיךְ נוּכַל לָנוּחַ… להמשיך לקרוא ‹

פונדקאות »

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם של אבא שלהם (20)

(5)

    "קח בחשבון דבר אחד," אמרתי לפני רגע למישהו שאינני מכיר, וביקש להיוועץ בי לגבי הבאת ילדים לעולם באמצעות פונדקאית, "ברגע שהילדים ייוולדו, החיים שלך יתהפכו לחלוטין. לא ישתנו, יתהפכו. הילדים יהפכו למרכז חייך, ותהיה חייב לתת להם מענה בכל רגע, עשרים וארבע שעות ביממה, עד סוף חייך."      הוא השתהה רגע, שאל הרבה שאלות,… להמשיך לקרוא ‹

שירה »

על ההר

(0)

על ההר   עַל הַהַר אֶלֶף שֵׁדִים יוֹצְאִים בְּמָחוֹל.   הָרוּחַ דּוֹרֵס, חוֹתֵך וְדוֹרֵס, הָרוּחַ חוֹבֵט,   הָעֵץ בֶּחָצֵר מִטַּלְטֵל כְּמוֹ מִכְחוֹל.   הַגִּידוּ לִי, כָּךְ נִרְאֶה כָּאן הַחֹרֶף?   הָרוּחַ הַזֶּה כָּל כָּךְ מְאַיֵּם, הָרוּחַ הַזֶּה כָּל יָכֹל!   אֵיזֶה מַזָּל שֶׁבַּבַּיִת שֶׁקֶט. חַם וְנָעִים, מִתְיַשְּׁבִים לֶאֱכֹל.   לַגַּן הַיּוֹם אֲנִי מַמָּשׁ לֹא רוֹצֶה… להמשיך לקרוא ‹

תהליך היצירה »

ההסבר הכי קצר לשאלה לאן נעלמתי

(2)

בזמן האחרון נעלמתי להרבה אנשים. למי שאני עורך את ספרה, למי שמחכה לשמוע ממני על מכתבה אלי בנוגע לספרה, ולרבים אחרים. זה נורא לא נעים לי. אבל עברתי את הדד ליין שלי מזמן. ביום ראשון הקרוב עלי להגיש את הנוסח הסופי ביותר של 'אשת הפיראט היהודי,' הרומאן החדש שלי, להוצאת כינרת זמורה, כדי שירד לדפוס…. להמשיך לקרוא ‹

תיאטרון »

שחקנים קוראים תשוקה.

(0)

בחודש הגאווה הקרוב שגם שבוע הספר חל בו, אשיק שלושה ספרי שירה חדשים שלי, ובהם הרבה שירי אהבה ותשוקה. הנה שניים מתוך רבים. הכתם  לשכן אלמוני     מִכֶּתֶם הָרְטִיבוּת עַל הַמּוֹשָׁב שֶׁל אוֹפַנֶּיךָ נִרְמָז כָּל יָפְיְךָ.     כָּל יָפְיְךָ אָחוּז בְּכֶתֶם זֶה. כָּל עֶרְגָּתִי לְךָ כְּרוּכָה בּוֹ.     מִדֵּי בֹּקֶר אֲנִי מַבִּיט… להמשיך לקרוא ‹

תערוכות »

שבת חורפית עם מר קו

(0)

"שמש, בואי!" קרא היום דניאל כשהתעוררו, "בואי ונלך לספארי!" אמרתי להם אמש, שאם יהיה מזג אוויר יפה, ותהיה שמש, נלך לבקר בספארי, שלא היינו בו כבר שלושה שבועות, ואם לא נלך לקניון. מכיוון ששניהם מתגעגעים כבר ללאמה ולתיש בפינת הליטוף בספארי, ניסה לזמן את השמש אליו עם בוקר. זה הצליח לו, אבל הרבה יותר מדי… להמשיך לקרוא ‹