ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

המרכבה

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם קצת של אבא שלהם (60)

(0)

     אני מסתכל בכותרת הפוסט הזה, וזה -בלתי נתפס בעיניי. שישים יום חלפו, מאז תחילת החופש הגדול. שישים יום של התמודדות יומיומית עם ילדיי, עם עצמי, עם ההכרח למצוא להם תעסוקה, לקדם אותם במישורים שונים וגם לשמור לי על מעט פרנסה, לקיים סדר יום וסדר שבוע, ועוד לכתוב על זה.      ובתוך כך,… להמשיך לקרוא ‹

אקטואליה »

עונת הצייד הגלובלית החלה

(0) תמונה של טבח

הבוקר, יום אחד אחרי הטבח באורלנדו, נחתה בתוכי ההכרה הקשה, שכפי הנראה יהיה עלי לבטל בקרוב את כול כרטיסיי באתרי ההיכרויות של גייז. ברגע הראשון שהבנתי זאת, נמלאתי חלחלה. איך ייתכן שאני, אחד הראשונים שיצא מן הארון באופן פומבי בישראל, אני, שהקפדתי תמיד לחתום בשמי ובתמונת פניי בכל אתר היכרויות כזה, אעלה בכלל על דעתי… להמשיך לקרוא ‹

ארגונים »

הפטרון וטעותו של המשורר

(7) אבן גבירול

  פסל של שלמה אבן גבירול בחצר מוזיאון ראלי בקיסריה     בתוך ארבעה ימים בלבד, מאז פתחתי בקמפיין מימון ההמונים למען שיריי, הופיעו בעולמי כבר חמישים וארבעה מלאכים ומלאכיות. הם תמכו ב 8300 ש"ח מתוך 45,000 ש"ח, בכמעט חמישית מן הסכום הדרוש לי למימוש החלום – הוצאה לאור של שלושה ספרי שירה חדשים בו-זמנית. זה… להמשיך לקרוא ‹

אריאל »

השמאל והאפרטהייד – מחשבות אחרי כנס החירום של האמנים בצוותא

(12)

אתמול הייתי בכנס החירום של האמנים במועדון "צוותא" בתל אביב. הרגשתי חובה להיות שם, מפני שכאשר שרת התרבות לימור לבנת מודיעה כי תבחן מחדש את הקריטריונים למתן תמיכה למוסדות תרבות, על פי נכונות אמנים להופיע בשטחים הכבושים, וכי תייסד פרס ליצירה הציונית; וכאשר הודעה זו מלווה בהתפטרות דרמטית, מסיבות אישיות, של ראש מנהל התרבות, שהיה… להמשיך לקרוא ‹

ביקורת ספרים »

ספר טוב יכול גם לנחם, לחמם לב ולעודד את הנפש

(0) ארוכה הדרך הביתה

    את ספרו הראשון של וויל נורת', "ארוכה הדרך הביתה" (הוצאת מטר, 2009. תרגום: סיגל אדלר) אין לי מושג ממי קיבלתי. אבל אני מודה לו/לה על כך עד מאוד. לפני מספר ימים, כשסיימתי את הגרסה הכמעט אחרונה של ספרי הבא, חיפשתי, כדרכי, משהו לקרוא, רומן שמישהו אחר כתב, עדיין לא חומרי תחקיר לספר הבא, שכבר… להמשיך לקרוא ‹

הומוסקסואליות »

השיר על המנדבושקע, או איך אני כותב (9)

(1) מנדבושקע

הבוקר, כשפקחתי את עיניי ערני לחלוטין, בארבע ורבע לפנות בוקר, ידעתי שזה יהיה יום ארוך, עם הרבה כתיבה. לא ידעתי עד כמה. כהרגלי, יצאתי אל החצר בחושך, וכתבתי דפי בוקר באור הבוקע ממכשיר הטלפון הסלולרי שלי, כדי לא להעיר את הילדים. אחרי כן הוצאתי דפי פוליו לבן ועט פיילוט, ושרבטתי עוד סצנה בכתב-יד, מה שקרוי… להמשיך לקרוא ‹

הקהילה הלהט"בית »

היזכרות במשורר אהוב ונשכח, ועוד כמה דברים

(0) הספריה

פעם, כשהייתי משורר צעיר, בן עשרים ואחת, כמדומני, הזדמנתי לדירתו של המשורר דוד רוקח. הוא הזמינני אליה אחרי שכתבתי ביקורת אוהבת על ספר שיריו "טוחן אבנים," שראה אור בהוצאת ספריית פועלים בשנת 1981. בשנה זו כבר נתמניתי לסגן עורך הספרות של 'על המשמר,' וכאשר קיבלתי לידיי את ספרו גיליתי משורר נפלא, משורר של שקיפויות, שלשונו… להמשיך לקרוא ‹

התנחלויות »

לחתור בתוך ים של עצבות.

(1) אקטואליה 1

ישנם ימים, שבהם אפשר רק להתקדם צעד אחר צעד, לסמן וי על כול פעולה שביצעת, רק כדי לדעת שחצית את היום, שריצית אותו, כמו שמרצים עונש. כזה הוא, בעבורי, היום הזה, שהחל עם העצבות שקמתי איתה בבוקר, בשל דקירתם של חברי קהילתי בידי קנאי יהודי במצעד הגאווה בירושלים אמש, והמשיך אל תוך זוועת רציחתו של… להמשיך לקרוא ‹

יהדות »

מה היה קורה אילו

(1) כשהמתים חזרו

אתמול, באמבטייה, נזפתי בילדים, כשהתחילו לרקוד עירומים בתוך קערית האמבטייה ולשיר 'היטלר! היטלר!". "תפסיקו עם זה מיד, ילדים," אמרתי להם. "את השם הזה אסור לשיר. אפילו לא להגיד אותו. היטלר היה הכי רשע בעולם. רשע יותר מהמן הרשע, אפילו." "למה, אבא?" "כי הוא הרג הרבה יהודים, ורצה שכול היהודים ימותו," שבתי והסברתי להם, מה שעשיתי… להמשיך לקרוא ‹

יצירתיות »

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם קצת של אבא שלהם (41)

(2) נשיקת הפתעה

     הבוקר החזיקה בי מחשבה. לו הייתי מסוגל כעת לשוב ולצלול אל שלהי המאה השש-עשרה, לפרקי הסיום של הרומאן שלי, המחכים לי בנבכי המחשב, וכותב בהם מדי יום באותה מידה של דבקות ומחויבות, כפי שכתבתי עד כה את פרקי יומן החופש הזה, קרוב לוודאי שכבר הייתי מסיים את הספר הבא שלי ומוסרו לעריכה ולדפוס.     … להמשיך לקרוא ‹

כללי »

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם קצת של אבא שלהם (60)

(0) המרכבה

     אני מסתכל בכותרת הפוסט הזה, וזה -בלתי נתפס בעיניי. שישים יום חלפו, מאז תחילת החופש הגדול. שישים יום של התמודדות יומיומית עם ילדיי, עם עצמי, עם ההכרח למצוא להם תעסוקה, לקדם אותם במישורים שונים וגם לשמור לי על מעט פרנסה, לקיים סדר יום וסדר שבוע, ועוד לכתוב על זה.      ובתוך כך,… להמשיך לקרוא ‹

מסתורין »

הבתולה (חלום, 17.6.10)

(0)

כשבאה הרבנית לכפר היו לה מחלפותיה לזרא. היא נטלה סכין, טבלה אותו בחמאה, משכה בה את שערותיה ואחרי כן קצצה את צמותיה. עכשיו, אמרה, יכולה אני לקבל תורה דאצילות. עם תורה דבריאה גמרתי כבר. פניה היו חיוורים, שערה שחור ולחייה היו שקועות. היא הייתה רזה, לבשה שמלה ארוכה, שהוסיפה במידה ניכרת על עגמומיתה. ובלילות הייתה… להמשיך לקרוא ‹

ניהול משאבי אנוש »

אבא ברווז, אימא אווזה.

(0)

כשמיכאל ודניאל נולדו קיבלתי ארבעה וחצי חודשי חופשת לידה מן המדינה. הלכתי למוסד לביטוח לאומי עם דיווחי המס שלי, והם חישבו את ממוצע ההכנסות שלי בשלושת החודשים שקדמו ללידה, הכפילו ב 4.5 והעבירו לי סכום נאה מאוד, במכה אחת, לחשבון הבנק. זה מה שאפשר לי להישאר בבית כדי לטפל בילדים, ואף להיעזר באומנת, שמונה שעות… להמשיך לקרוא ‹

סדנאות כתיבה »

צהובון (1)

(0) פילים מעופפים

באחד מספרי ההדרכה לכתיבת שירה, שאני בוחן כעת, לקראת סדנת השירה שאפתח עם תום הקיץ, מצאתי תרגיל נחמד, העוסק, בין השאר, בטבעו של הקול המספר בשיר. התרגיל מורה לתלמידים לאסוף צהובונים, המפרסמים ידיעות תמוהות או מפוברקות, לחתוך מהם ידיעה שמוצאת חן בעיניהם ולהפכה לשיר. בארץ אין צהובונים כמו בארצות הברית, המפרסמים ידיעות מוטרפות, מפוברקות או… להמשיך לקרוא ‹

סיפורת »

ליפול לתהום – ולצאת מנצח.

(4) מיכל ודני

  לפני כשבוע נפלתי לתהום. זה קרה כמעט בן-רגע, כשקיבלתי לידיי את הערותיה של העורכת שלי, לכתב-היד של ספרי החדש. הערותיה המדויקות היו כמו מפתח שסובבה, שחרר אצלי משהו, או ליתר דיוק מישהי, שהיתה כלואה עמוק בלבי – והפילו אותי הישר אל התהום. מאז אותו רגע אני שרוי בתוך מכרות החושך. בימים כתיקונם, ממרחק, אפשר… להמשיך לקרוא ‹

סרטים »

גלגוליה של האחרות

(0) אחד משבעה

סרטו הדוקומנטארי של גואל פינטו, "אחד משבעה," שהוקרן הערב במסגרת פסטיבל הקולנוע הגאה, גרם לי להתכווץ מרוב כאב, וגם לדמוע. הכאב שעורר בי לא היה רגשי, מפני שגואל בחר לספר בסרטו את סיפור חייו וחייו אימו בטון מאופק, לעתים אירוני, מדי פעם אפילו מודע למניפולציה שהוא עושה, בעצם העמידו את בני משפחתו ואת עצמו מול… להמשיך לקרוא ‹

פוליטיקה »

הערות על הסכם השלום (שירים ממלחמה קודמת)

(0)

ביומיים האחרונים עברתי על הארכיון שלי כדי למצוא בו שירים לגיליונות החג של העיתונים. לתדהמתי גיליתי, כי יש לי שני ספרי שירה שלמים, ערוכים, מנוקדים ומסודרים לפרסום, שלא פרסמתי, וכן שלל שירים חדשים שכתבתי בשנים האחרונות. בתוך השירים האלה ישנה קבוצת שירים משנת 2006. מתקופת מלחמת לבנון השנייה. קראתי בהם ונחרדתי מן הרלבנטיות וממידת הנבואיות… להמשיך לקרוא ‹

פונדקאות »

39.5

(6) IDOR0327 (Large)

  ביומיים האחרונים אני קורא, לצורך מתן חוות דעת, כתב-יד לספר של אם, המספרת את מאבקה בדלקת קרום המוח שלקה בה בנה הפעוט, עם לידתו, ועם השפעותיה החמורות על מוחו, ובהתאם גם על חייו. הסיפור קשה מנשוא, ולא פעם אני מוצא את עצמי נושם בקושי, למקרא ייסוריה. בו-בזמן, השבוע הגננת הראתה לי כתם אדום בעין… להמשיך לקרוא ‹

שירה »

שני שירים ליום הזיכרון

(0) דגל ישראל בכותל המערבי

קדיש אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה לְנִשְׁמוֹת הַבָּנִים שֶׁחֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם, קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, בֵּין עָרִים וּכְפָרִים, עֲמָקִים וְהָרִים, וְהָלְכוּ לְעוֹלָמָם צְעִירִים וּבָרִים וַחֲלֵב יַנְקוּתָם עַל פִּיהֶם כְּמֵי מָרִים.   בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, נְאוֹרִים, וְתִזְהַר נִשְׁמָתָם בְּאַלְפֵי זְהוֹרִים, וְתִשְׁמְרֵם בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ לְעוֹלָמִים וְתִצְרֹר נִשְׁמָתָם בִּצְרוֹר הַחַיִּים.   חַיָּלֵי גּוֹלָנִי, חֵיל הָאֲוִיר, הַשִּׁרְיוֹן,… להמשיך לקרוא ‹

תהליך היצירה »

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם קצת של אבא שלהם (54)

(0)

     היום הזה היה ללא ספק יומו של מיכאל. הוא התחיל בבוקר, כששבתי ממכון הכושר וגיליתי, שמה שחשבתי שהוא התוכנית שלנו להיום, ביקור אצל חברה בשכונה, שהזמינה אותנו לבלות עם ילדיה בביתה, לא תוזמן על ידה להיום, אלא ליום שלישי בעוד שבוע. הוא המשיך בכך, שמיד התעשתתי, פרשתי על שולחן האוכל במטבח עיתונים ישנים, שמתי… להמשיך לקרוא ‹

תיאטרון »

אבא, אז למה לא גידלת ילד אחד?

(7) מיקי והילדים

הערב, אחרי חמשה ימי חופשה, שהחלו ביום שלישי אחר הצהריים ומסתיימים מחר בבוקר, ואחרי שהשתוללו באמבטייה, הושבתי את מיכאל על ברכיי, בשעה שניגבתי אותו והלבשתי אותו בפיג'מה. החזקתי בראשו ברכות, הבטתי לתוך עיניו. "מיכאל, די להשתולל," אמרתי לו, "גם לי לפעמים נגמרים הכוחות, ואין לי כוח יותר. זה לא קל לגדל שני ילדים כמוכם." "אז… להמשיך לקרוא ‹

תערוכות »

שבת חורפית עם מר קו

(0) מוריס אנרי, ריקוד הישן.

"שמש, בואי!" קרא היום דניאל כשהתעוררו, "בואי ונלך לספארי!" אמרתי להם אמש, שאם יהיה מזג אוויר יפה, ותהיה שמש, נלך לבקר בספארי, שלא היינו בו כבר שלושה שבועות, ואם לא נלך לקניון. מכיוון ששניהם מתגעגעים כבר ללאמה ולתיש בפינת הליטוף בספארי, ניסה לזמן את השמש אליו עם בוקר. זה הצליח לו, אבל הרבה יותר מדי… להמשיך לקרוא ‹

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 6,378 שכבר עוקבים אחריו