ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

קמפיין למימון המונים rss

לפתוח את הדלת לאינטימיות (היום ה-18)

(0)
17 באוגוסט 2017

     "אל תיתן למיכאל תפקיד," אמרה התרפיסטית, עמה אני נפגש מדי שבוע כדי להיוועץ בה בנוגע להורותי. "אל תנסה להטרים אותו. תן לו לחוות את עצמו ביחס לאחיו התאום. אם הוא יציק לו ויחטוף ממנו הוא ילמד משהו. לא תמיד תוכל לגונן עליו. בעוד שנה שניהם יעלו לכיתה א', שם יצטרכו להתמודד עם ילדים אחרים,… להמשיך לקרוא ‹

לחבק את השלווה (היום ה-17)

     היום אחר הצהריים, מתישהו בסביבות חמש וחצי, מצאתי את עצמי מתיישב לעשן סיגריה ליד השולחן בחצר, מתבונן מסביב ומרגיש איך שלווה גדולה עוטפת אותי. שאפתי לקרבי אוויר טרי וניקוטין, ונשמתי לרווחה. תוך כדי כך התבוננתי בעצמי. לא זכרתי רגע כזה מזה זמן רב.      הבוקר, אחרי שהילדים הלכו לגן, עשיתי כושר בחדר הכושר הקיבוצי,… להמשיך לקרוא ‹

השלת המסיכות במהלך הכתיבה (היום ה-17)

     הנסיעה הערב ברכבת מתל אביב לעכו, בדרך חזרה הביתה, היתה כמו רכיבה על סוס. הנהג כנראה היה על אמפטמין. זה ההסבר היחיד למהירות שנהג בה את הרכבת.      הרגשתי כמי שנחלה במחלת ים. היטלטלתי בקרון מצד אל צד, סחרחר, רעב ונורא מתגעגע לילדים. לא ראיתי אותם משש בבוקר. הערתי אותם בנשיקות, לוחש… להמשיך לקרוא ‹

סחוט (היום ה-16)

    נשארתי בלי טיפת אנרגיה. השעות האחרונות של הערב עברו עלי בעימות בלתי פוסק עם מיכאל. אחר הצהריים התחיל דווקא טוב. אחרי ששניהם מחו, בשעה שישבתי להכין את השיעור שלי למחר בבוקר, עזבתי את שולחן הכתיבה, ויחד עם סבא, שהגיע אלינו אחר הצהריים יצאנו יחד אל מגרש הספורט בקיבוץ. מיכאל ביקש לבעוט לי לשער,… להמשיך לקרוא ‹

חונכים את חדר המיון 'טרם' בכרמיאל (היום ה-15)

     אחד הדברים הראשונים ששאלתי את איילת ביום שנחתנו אצלה ואצל מושיק, ואצל גיא ונוגה, להתרשמות ראשונה מתובל, היה – איפה בית החולים הקרוב, ומה עושים כשצריך לקחת ילד לטיפול חירום. אחרי הכול, אני אמא-אבא, וזה המידע החשוב ביותר בעבורי בכול מקום שאני נמצא בו.      ל'איכילוב' אני יודע להגיע בעיניים עצומות. אבל… להמשיך לקרוא ‹

היה עלי להקשיב לאינטואיציה שלי (היום ה-14)

     אתם ודאי מכירים את התחושה הזאת. משהו שמזהיר אתכם בבטן, מבפנים, לא לעשות משהו. איזו מין תחושה מוקדמת מבשרת רע. אבל לא תמיד אנחנו מקשיבים לה, וזה מה שקרה לי היום, ונגמר רק בנזקי רכוש, תודה לאל.      הבוקר התחיל נפלא. עם שחר יצאתי לעבוד בגן הירק שלי, וכשהילדים ביקשו לנסוע לבריכת… להמשיך לקרוא ‹

לחדש את תודעת השפע (היום ה-13)

    מרוב ספרים שקראתי בתחום 'העידן החדש,' כמו שקראו לזה פעם, או 'רוחניות,' כפי שקוראים לזה היום, אינני זוכר היכן קראתי על חידוש תודעת השפע. אולי אצל ג'וליה קמרון, כן, סביר להניח שאצלה, אולי גם ב'חשוב והתעשר' של נפוליאון היל, ודאי גם בספרים אחרים. אבל חשבתי על כך כרגע, כשניסיתי לתפוס במשפט אחד את מה… להמשיך לקרוא ‹

האימפריה קורסת, החיים עדיין ממשיכים (היום ה-11)

א.     אי אפשר שלא להתייחס למופע האימים שנאלצנו לצפות בו הערב. ראש ממשלה מכנס לו כנס תומכים, במהלכו הוא מחרף ומגדף ומשים ללעג את התקשורת ואת האופוזיציה, ובסופו של דבר מעמיד ללעג ולקלס את עצמו בלבד. רק מראה פניו מגלה עד כמה הוא נתון בפאניקה, חש ששלטונו כבר אובד. האיש הזה אומלל ומשפחתו אבודה…. להמשיך לקרוא ‹

הסופר, התחקיר והכרטסת (היום ה-10)

     אתמול, כשלא יכולתי לכתוב עוד, התיישבתי להכין לעצמי כרטיסיות עבודה. זה זמן רב שסחבתי איתי בתיק כרטיסיות וחומר מצולם מספרי התחקיר שקראתי, מספריים וסלוטייפ, אך לא מצאתי את הזמן לסיימן.      תהליך הכתיבה שלי כרוך בשני סוגי תחקירים. האחד אינטלקטואלי, האחר רגשי. את התחקיר העיוני-אינטלקטואלי אני מקיים הן בספריית האוניברסיטה, שם, ברגע שאני יודע… להמשיך לקרוא ‹

לתת מילים לצער (היום ה-9)

     "הו, אלוהים, לו הייתה יכולה הייתה מקלפת את עורה מעל פניה וכורתת את לשונה. אבל אין אדם עשוי להטיל פגם בעצמו, ואין אדם יכול ליטול לתוכו את דבריו. משעה ששחרר אותם אל אוויר העולם, שוב אין לו תקומה. עתידה היא לסוב בחדריה, ודעתה נטרפת עליה מצער. לו הייתה יכולה, הייתה יושבת עליהם שבעה, אבל… להמשיך לקרוא ‹