ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

פונדקאות rss

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם של אבא שלהם (20)

(5)
20 ביולי 2016

    "קח בחשבון דבר אחד," אמרתי לפני רגע למישהו שאינני מכיר, וביקש להיוועץ בי לגבי הבאת ילדים לעולם באמצעות פונדקאית, "ברגע שהילדים ייוולדו, החיים שלך יתהפכו לחלוטין. לא ישתנו, יתהפכו. הילדים יהפכו למרכז חייך, ותהיה חייב לתת להם מענה בכל רגע, עשרים וארבע שעות ביממה, עד סוף חייך."      הוא השתהה רגע, שאל הרבה שאלות,… להמשיך לקרוא ‹

39.5

  ביומיים האחרונים אני קורא, לצורך מתן חוות דעת, כתב-יד לספר של אם, המספרת את מאבקה בדלקת קרום המוח שלקה בה בנה הפעוט, עם לידתו, ועם השפעותיה החמורות על מוחו, ובהתאם גם על חייו. הסיפור קשה מנשוא, ולא פעם אני מוצא את עצמי נושם בקושי, למקרא ייסוריה. בו-בזמן, השבוע הגננת הראתה לי כתם אדום בעין… להמשיך לקרוא ‹

אבל איפה הגברים עם החוטיני?

כאשר אמרתי לאבא שלי, לפני יומיים, שאני מתכנן לקחת את הילדים להפנינג בגן מאיר ולמצעד, אמר לי, שאולי מוטב שאחסוך מהם את המראות האלה. הוא הביע חשש שדברים שיראו במצעד ישפיעו על זהותם המינית של ילדיי. לא נכנסתי איתו לעימות על זה. כבר עברנו די והותר יחד בחיינו, כדי שאהיה מסוגל להכיל אמירה כזו מבלי… להמשיך לקרוא ‹

דמדומים מול הרי אדום

מקודם לכן, כשרק התיישבתי על המרפסת של ישרוטל ים סוף, מביט בשמש השוקעת מעבר להרי אדום, קלטתי שוב, שזוהי החופשה הראשונה שלי, מזה לפחות חמש שנים, מאז יצאתי למסע הפונדקאות, ממנו נולדו לי בניי, מיכאל ודניאל, ואל דרך ההורות. אתמול, מכיוון שלא ישנו בצהריים, בשל האיחור בטיסה של "ארקיע" לאילת, נרדמנו שלושתנו בעשר וחצי בערב…. להמשיך לקרוא ‹

הרהורי כפירה

סוף השבוע הזה הביא, כך נראה, את ההיפוך במזג האוויר בין קרה חורפית לבין שמש אביב. על פי התחזיות צפוי לנו שבוע שמשי, ונדמה לי כי בזה כבר מתרמז האביב. כשקמתי הבוקר ויצאתי לכתוב בחצר היה קר. אבל השמיים היו תכולים, והבנתי כי יום יפה צפוי לנו. אתמול נדברנו עם אמא של אחד מילדי הגן,… להמשיך לקרוא ‹

אהבה, זה כול הסיפור

כול מי שקורא אותי מזה זמן יודע, שכאשר אני שותק יש לזה סיבה טובה. כך גם הפעם. בשבועיים האחרונים כתבתי פוסטים לעצמי – ולמטפל שלי, שחזרתי אליו אחרי כמה שנים טובות, כדי להיוועץ בו בנוגע להורותי, ליחסיי עם הילדים ועם הגננת שלהם. הפוסטים האלה יישארו ביני לבינו. והם יישארו כן, כדי לפנות מקום לאהבה. מטבעי,… להמשיך לקרוא ‹

הקור, החמין וקטיף הבטטות

את סוף השבוע הזה התחלתי כבר ביום רביעי, עם פרסום תחזית מזג האוויר לימים האלה. כמו כל עקרת בית יהודיה, ובמקרה שלי גם בתפקידי כבן בכור, הוצאתי ממגרת המזון שקית שעועית שחורה, שקית שעועית לבנה ושקית גריסים, והשריתי אותם במים. אחרי כן ניגשתי למכולת השכונתית, לוודא שיש להם קישקע. את שאר המצרכים לחמין הכנתי כבר… להמשיך לקרוא ‹

אמא נמרה, אבא לוויתן. עוד על הפרדה בין תאומים.

הדבר הכי קשה הוא להוציא אותי מן הכלים. זה קורה רק כאשר לוחצים עלי ללא הרף, מנסים לכפות עלי דבר שאינני מאמין בו ואינני מוכן לו בשום רמה, רגשית ונפשית ואינטלקטואלית. גם אז אני משתדל לשמור על איפוק, בולע את לשוני בחיכי, עושה את המיטב כדי לקבל עלי את גזר דינה של המציאות. אבל כמו… להמשיך לקרוא ‹

שלום הילד או שלמות החזון ההורי – על הפרדת תאומים (כנראה הפוסט הכי ארוך שלי כאן:))

אם יש איזהוא דבר שהייתי מוכן להיהרג בעבורו הוא ההפרדה בין מיכאל לבין דניאל. אפילו בצוואתי, שעדכנתי לא מכבר על המחשב הנייד שלי, אך עוד לא הספקתי להגישה לעורכת הדין, הבהרתי, שאני אוסר על הפרדתם. זאת, משום שהבאתי לעולם תאומים כדי שתמיד יהיה להם איש את רעהו, והם לא יחושו לבדם בעולם, ושנית, משום שבמבנה… להמשיך לקרוא ‹

ילדים מבשלים

אתמול, כשקמתי משנת הצהריים, ידעתי שיש לי רק שעתיים עם הילדים לפני שעלי לנסוע ללמד בבית הסופר. ונורא התחשק לי לחזור הביתה לעוגה ביתית. אז הוצאתי את הקערית שבה אני אוסף את שיירי התפוחים של ילדיי, והכנתי עוגת תפוחים. עכשיו ככה. מיכאל ודניאל אוהבים מאוד תפוחי עץ. הם אוכלים לפחות אחד לפני הצהריים, ובדרך כלל… להמשיך לקרוא ‹