התרגיל של פיקוד העורף

העיר הייתה חסומה לגמרי בגלל תרגיל של פיקוד העורף. כל הכבישים היו חסומים, ואי אפשר היה למצוא מונית לתחנת הרכבת. אף אחד לא רצה לנסוע לשם. אז הרמתי יד ועצרתי קטנוע. עצרתי את הקטנוע הראשון שעבר לידי. הנהג, גבר שזוף כבן ארבעים, שעורו היה קלוי בשמש, שאל אותי מה אני רוצה. אמרתי לו שאני חייב …

הצעה צנועה לשר הפנים

מצאתי לנכון להסב את תשומת ליבו של אדוני למאמר חשוב, ושמו "הצעה צנועה," שכתב הסופר, המשורר ואיש הדת האנגליקני מאירלנד, ג'ונתן סוויפט, במאה ה - 17, בדבר "הדרך למנוע מילדיהם של עניי אירלנד מלהיות משא על הוריהם וארצם והפיכתם לרווחיים בעבור הציבור." במאמרו הוא מציע לגדל את ילדי העניים ולמוכרם, כיוון ש"ילד אחד יספק שתי …

ערבות הדדית – וגורלו של גלעד שליט

אילן שיינפלד "חינכתי בצה"ל עשרות אלפי לוחמים ומפקדים. הבטחנו להם תמיד שאם יפלו בשבי נעשה כל שביכולתנו כדי להביא לשחרורם. מעולם לא הבטחנו להם שנעשה הכל" (אלוף מיל' אלעזר שטרן, ידיעות אחרונות, 28.6.10) מעשים גדולים, כמו תקומתה של תנועה לאומית, הגדרת לאום, הקמת מדינה, פיתוחה ושמירה עליה, מחייבים כמה עקרונות יסוד, שבלעדיהם אין המעשים האלה …

הבתולה (חלום, 17.6.10)

כשבאה הרבנית לכפר היו לה מחלפותיה לזרא. היא נטלה סכין, טבלה אותו בחמאה, משכה בה את שערותיה ואחרי כן קצצה את צמותיה. עכשיו, אמרה, יכולה אני לקבל תורה דאצילות. עם תורה דבריאה גמרתי כבר. פניה היו חיוורים, שערה שחור ולחייה היו שקועות. היא הייתה רזה, לבשה שמלה ארוכה, שהוסיפה במידה ניכרת על עגמומיתה. ובלילות הייתה …

עיניים לראות את היופי (חלום, 17.6.10)

הייתי עיוור, ומאוד הצטערתי על כך שלא אוכל עוד לראות את יפי העולם. מסביבי העולם חגג בשלל צבעים, ואילו אני היה לי לגשש בידיי כסומא בארובה, מנסה לשמוע את המוסיקה שיש לכל היצורים בעולם, להשיג את ריחם ואת טעמם. אבל עיניי לא היו לי. הבוסית שלי, מנהלת האוניברסיטה הפתוחה, נכנסה בדלת וגררה אחריה עבודת אמנות …

גזענות ברשות התורה

קראתי הבוקר את החלטת בית המשפט לגבי מערכת החינוך בעמנואל, ראיתי את תמונות ההורים האשכנזים, המוכנים ללכת לכלא, ובלבד שבנותיהם לא תלמדנה עם בנות ספרדיות, ונמלאתי בושה וכלימה למקרא מה שאמרו חברי כנסת מיהדות התורה, שהשוו בין מאסר ההורים הללו לבין השלכתם לכלא של יהודים בתקופות אחרות בהיסטוריה של העם היהודי. התנהגותם של ההורים בעמנואל, …

עם דמדומי ערב

בְּפַאֲתֵי הָעִיר, לְמַרְגְּלוֹת צוּקִים בַּמַּיִם, לְשׁוֹן הַיָּם לוֹחֶכֶת חוֹל וְרַחַשׁ הַגַּלִּים הַמּוֹגִיעִים עַצְמָם לַחוֹף מַרְגִּיעַ, מַשְׁרֶה עָלַי שֶׁקֶט. עַל עַפְעַפַּי נוֹפֶלֶת כְּבָר תְּנוּמָה, תְּנוּמַת הַמָּוֶת, תְּנוּמַת הַיְּצוּרִים כֻּלָּם, שְׁוֵי נֶפֶשׁ, מְקַבְּלִים אֶת אָבְדָנָם כְּחֵלֶק מִן הַקֶּצֶב שֶׁל הַטֶּבַע הָרוּחַ נִרְגְּעָה, וְהַגַּלִּים דָּכְיָם נִשְׁמָע, וַחֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת עַל הָאָרֶץ כִּירִיעָה כְּחֻלָּה טְבוּלָה בַּיָּם, תְּפוּרָה מִמַּיִם וְשָׁמַיִם, מֶשִׁי …

בתחילה

אני אוהב את הארץ הזאת. היא מולדתי. גדלתי בבית של שני ניצולי שואה, שלימדו אותנו כבר מילדותנו שאין לנו ארץ אחרת. כאשר ביקרתי בעיירת הולדתו של אבי, נובוסליצה, באוקראינה, גם יכולתי להיווכח בכך. שעות ארוכות סבבתי שם, מחפש שריד כלשהו לחיים היהודיים שהיו שם, בעיירה ששני שליש מתושביה היו יהודים. אבל הסימן היחיד שמצאתי היה …

%d בלוגרים אהבו את זה: