זמן איכות של תאומים. וגם – המלך עם 11 הביצים.

     פעם, לפני שנים רבות, שוחחתי עם פרופ' רוחמה מרטון על הדיכאון שלי. סיפרתי לה, שיש לי דיכאון עונתי. בחורף, ברור, האור פוחת. אבל בקיץ, דחילק, למה בקיץ? היא חייכה אלי מבעד לשפופרת הטלפון, ואמרה לי, "אה, בוודאי, יש לך בדואיזם."      "בדואיזם? מה זה בדואיזם?" שאלתי.      "דיכאון קיץ. יש דבר …

אבא, אתה לא סותם את הפה!

     "אבא, אתה חולה במחלת הדיבורים," שחק מיכאל הערב, כשנשכבתי לצדו במיטה, אחרי שסיימתי לקרוא לו את הסיפור על 'טרקטורון עם כפתורים' של חמותי, זכרה לברכה, חנה ניסימוב, אמא של עדי.      "קוראים לזה דברת," צחקתי, מתקן לו את העברית כדי שיידע לומר מלים במשקל מחלות.      "אתה לא סותם את הפה," …

החתול, האריה והכבש (היום ה-52)

    אמש התקשר אלי אחי הצעיר. הוא ומשפחתו חוגגים את ערב ראש השנה אצל אחות אשתו, בהרדוף, סיפר לי. וכדי להימנע מנסיעה בחזרה לביתם בחושך, שאל אם יוכלו לישון אצלי.     "כמובן!" קראתי, "ביתי הוא ביתכם. בואו וגם הישארו איתנו!"      אחי אביב צעיר ממני בעשור. לו ולאשתו חגית יש שלושה ילדים. שראל, בתם הבכורה, …

עצת הזהב של יעל. או: לכרסם את השד (היום ה-20)

     אתמול, רגע לפני שהוצאתי את הילדים מן הגן לחופשת הקיץ שלהם, אמרה לי יעל, הגננת: "אם אתה רוצה לעבור בשלום את עשרת הימים הקרובים, אתה חייב שתהיה לך תוכנית, יום אחר יום, שעה אחר שעה."      זו הייתה עצת זהב של ממש.      שמעתי עצה זו בעבר. ורד בן פורת, המומחית לגידול תאומים, לימדה …

איילה, (לא) אשלח אותך.

     אנשים רבים תהו, האם בכוונתי לדלל את ספרייתי, המונה אלפי ספרים וחוברות, ארגזי כתבי-יד וחומרי תחקיר, לקראת המעבר לתובל. אל כולם חייכתי ואמרתי, שלספר יש רק דרך אחת אל הבית שלי. פנימה. זוהי גם תשובתי למי שמבקש לשאול ממני ספר. היו שנים שעשיתי כן. נכוויתי בזה פעם אחר פעם, שעה שהייתי זקוק לספר …

השמחה הגדולה שאחרי החגים

       אני חסיד גדול של שמירה על שגרת החיים. סדר יום, הרגלים, משמעת עצמית, מחויבות - כול אלה מקנים בעבורי תבנית מסודרת לחיים ובמידה רבה גם מקנים להם את תכליתם. שינויים, אם אני מזמן אל חיי, הם נדירים. על פי רוב הם מתרחשים בתוך חיי הכתיבה שלי, לא בתוך חיי הממשות.     …

התרה. פעמיים.

זה תמיד בא במפתיע, לשחרר ספר מבין הידיים אחרי שנות כתיבה ארוכות. אבל היום זה בא לי בהפתעה גמורה. הרי הכנתי לי שני ספרים באנגלית על הקהילה היהודית באמסטרדם, בידי גם פנקס הקהילות של הולאנד (כך במקור) וערימת מאמרים שקראתי רק שני שליש ממנה. מה פתאום הוצאתי את הספר מתחת ידיי? התחלתי את הבוקר הזה …

רגע הכניעה – וזמן האיכות

     אתמול, בסדנת הבוגרים שלי, לימדתי את החברים על רגע הכניעה. זה רגע המתרחש, על פי רוב, בסוף המערכה השנייה של סיפור. הגיבור מבין בו, שאין לו עוד אופציות. כול האופציות נגמרו לו. הוא נקלע לייאוש גמור, לאפיסת כוחות, כמעט לאבדן. אבל דווקא שם, בלב הרגע הזה, הוא זוכה בהארה. הוא מבין את עומק …

איך אני כותב. או: לכל ילד יש סגנון משלו.

הבוקר, כשנכנסתי לסדנת הכתיבה שלי בבית איילה בתל אביב. סיפרתי לתלמידיי ולתלמידותיי, שלא קראתי את העבודות שכתבו לקראת השיעור, מפני שהייתי עסוק בשלי. המשימה שלהם מן השבוע שעבר הייתה לבחור קטע שכתבו כבר, לשכתב ו/או לפתח אותו, ולהעלות את שתי גרסאותיו לאתר האינטרנט שלי. אבל בו-בזמן שהם שכתבו את סיפוריהם, גם אני שכתבתי את שלי. …

18 ימי חופשה. או: לאבד את הצפון.

        חופשת הפסח שלנו התחילה ביום הולדתם הרביעי של מיכאל ודניאל, ב 12.4.16, והיא מסתיימת בעוד יומיים, תודה לאל, ב 1.5.16. בחופשה הזאת הספקנו לחגוג את יום הולדתם בשלוש מסיבות, לבלות את ליל הסדר ומחרתו אצל יאיר ומיכל, לצפות בסרט על פיה וחד-קרן, ליהנות מן המחזמר 'ספר הג'ונגל' בהיכל התרבות בהרצליה, לבלות בים הקרוב …