ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

הורות גאה rss

על החיים ועל המוות. או: תנו לחיות בארץ הזאת.

(0)
20 ביולי 2017

    "אבא, אני לא יכול להירדם," ירד דניאל למטה. "יש לי מחשבות רעות. מה יהיה כשתהיה זקן ותמות."      "בוא, נעלה יחד למעלה," נטלתי אותו בידו במעלה המדרגות. נכנסתי איתו לחדרי, שם הם ביקשו להירדם הערב, אף על פי שהם יודעים שאעביר אותם אל מיטותיהם מאוחר יותר, והתיישבתי לידו.      "אתה יודע דניאל, הכול… להמשיך לקרוא ‹

אנחנו משפחה חריגה. לתפארת.

     לשרת המשפטים, הגב' איילת שקד, ולמנהלת השירות למען הילד, יש, כך מסתבר, דעה מוצקה על משפחות גאות. המדינה הודיעה היום בשמן לבג"צ, כי – אני מצטט מווי נט – "עמדת גורמי המקצוע בשירות למען הילד מצדדים לעת הזו בשימור המצב הקיים, ביחס לעדיפות באימוץ הניתנת לזוג שהם גבר ואישה, בשים לב למציאות בחברה הישראלית… להמשיך לקרוא ‹

משל העץ והגיהינום

      "שום עץ אינו יכול לגבוה לשמיים, מבלי ששורשיו ירדו לגיהינום" (קארל יונ). את המשפט הנפלא הזה, שעמו אסגור את הלילה, שמעתי מפי בחור חכם אחד שהיה כאן הערב, ועמו נהניתי מאד. הוא נזכר במשפט הזה אגב שיחתנו על המצב בארץ ובמזרח התיכון, ועל מהות הצל, ה shadow על פי יונג, השד הפנימי, כפי שאני… להמשיך לקרוא ‹

על הורות ועל חרדה, וגם על הילינג והתמרת אנרגיות.

    בימים האחרונים מיכאל התלונן על כאב ראש. לעתים ממש כשהתעורר, לעתים במהלך היום. מזה יומיים הוא גם מתלונן על כאב בשוק רגלו הימנית, עד כדי כך שהוא מתקשה ללכת. זה הבהיל אותי מאוד. אם בהשפעת המתחולל במחלקת הילדים האונקולוגית ב'הדסה,' ותמונות וסיפורי הילדים משם, ודאי משום שאני חרדתי מטבעי, ומחשבתי תמיד לוקחת אותי לקצוות,… להמשיך לקרוא ‹

דרושים: אבא/ים וילדים בקיבוץ תובל.

      הערב מיכאל ניגש אלי, מעט אחרי שחזר מן הגן. "אבא," אמר, "אתה זוכר שסיכמנו, שאם אני מרגיש שאני מתחיל להשתולל וזקוק לחיבוק אבוא להגיד לך? אז אני רוצה חיבוק."      נרגש הרמתי אותו על ידיי. הוא מיקם את ראשי בתנוחה הנוחה לו על כתפי, ואני חיבקתי אותו חיבוק מלא, באוויר, בעודו כורך את רגליו… להמשיך לקרוא ‹

שבוע הספר, או שבוע הווירוס?

    לפני התוכניות שלי הבוקר הייתי אמור לנסוע לקניון עיר ימים בנתניה, לחתום על ספרי החדש, 'אשת הפיראט היהודי,' ומחר בבוקר לנסוע לתל אביב, ללמד, ואחר הצהריים לחתום על הספר בחנות 'צומת ספרים' בקניון עזריאלי. אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. הבוקר מיכאל התעורר עם קלקול בטן חריף, הודיע לי שלמעשה זה החל כבר אמש, כשאני… להמשיך לקרוא ‹

בין שבוע הספר לשבוע הגאווה, רחוק מן העיר.

   בניגוד לכל שנות חיי כאדם בוגר, את ימי בין החגים, בין שבוע הספר לשבוע הגאווה, אני מבלה הפעם לראשונה בגליל המערבי, לא בתל אביב. רק אמש, בשיחה עם גדי ששון חברי, זה היכה בי. פתאום קלטתי, ששבוע הגאווה אמור להתחיל עכשיו, ושאלתי אותו מתי המצעד. הוא הופתע, וסיפר לי שהכול כבר התחיל, פסטיבל הקולנוע… להמשיך לקרוא ‹

איך קוראים לך, חיפושית. או: מרבה ספרים מרבה חוכמה.

     בסוף השבוע הזה הבטחתי לכם שתי מתנות. אחת כבר קיבלתם. סרטון וידיאו שלי קורא את הפרק הראשון מספרי החדש 'אשת הפיראט היהודי.' אבל זה אינו הספר החדש היחיד שהתרגשתי איתו השבוע. הספר השני הוא ספר שירי הילדים של חברת נפשי, מרסלה לונדון, עם ציוריה המרהיבים של אהובת לבי, הילה חבקין, "איך קוראים לך,… להמשיך לקרוא ‹

לילה ראשון לבדי בעיר, ולמה אני אוהב את תובל.

     מאז נולדו בניי, מיכאל ודניאל, ניסו בני משפחתי לשכנע אותי לקחת לעצמי לילה חופשי. להשאיר אותם אצל סבא, או אצל אחיי וגיסותיי, כדי לנשום אוויר. גם כל המטפלים ומדריכת ההורות שלי הפצירו בי לדאוג גם לזמן אישי לעצמי, לא לשכוח את עצמי בתוך הוויית ההורות. הנהנתי לכולם/ן, אבל לא עזבתי את ילדיי ולו… להמשיך לקרוא ‹

גינה לי גינה לי, גינה לי חביבה

     לפני שנים רבות, בעיצומו של המשבר שפקד אותי עם סגירת בית הקפה שלי, משבר שלווה בהתקפי חרדה קשים, התנסיתי בכדור נגד חרדה 'סרוקסט.' לקחתי אותו במשך חודש ימים, והרגשתי אז כאילו מישהו יצק לי תקרת בטון על הראש. פתאום לא הכרתי את עצמי. הייתי נטול השיאים והתהומות שחיי הורגלו בהם.      … להמשיך לקרוא ‹