ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

ביקורת ספרים rss

ספרים שקראתי לאחרונה

וידוי

(3)
9 במאי 2017

כשהייתי באוניברסיטה למדתי, שכול סופר מושפע, בכל זמן נתון בחייו, מכל מה שנכתב בטרם החל לכתוב, גם אם לא קרא בו, ומכל מה שנכתב ומפורסם בו-זמנית ליצירתו. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים במה שקרא ואהב. בבגרותי גם הבנתי, כי הדרך הראשונה והיחידה של אדם יוצר ללמוד את אמנותו ולשייף את כליה היא החיקוי. מי… להמשיך לקרוא ‹

תודות וסליחות

אי-שם, בסוף שנות השמונים, ביקרתי לראשונה בביתה של האסטרולוגית מרים בנימיני, בירושלים. הייתי אז שבור-לב, אחרי מותו של בן-זוגי הראשון, סער עפרוני, ממחלת שיתוק תקופתי, ולא ידעתי את נפשי ממבוכה ומצער. בו-בזמן הייתי סטודנט במסלול ישיר לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב, מתרגל של פרופ' ישראל לוין לשירת ימי הביניים ומתרגל בתחום השירה בסמינר הקיבוצים…. להמשיך לקרוא ‹

ספר טוב יכול גם לנחם, לחמם לב ולעודד את הנפש

    את ספרו הראשון של וויל נורת', "ארוכה הדרך הביתה" (הוצאת מטר, 2009. תרגום: סיגל אדלר) אין לי מושג ממי קיבלתי. אבל אני מודה לו/לה על כך עד מאוד. לפני מספר ימים, כשסיימתי את הגרסה הכמעט אחרונה של ספרי הבא, חיפשתי, כדרכי, משהו לקרוא, רומן שמישהו אחר כתב, עדיין לא חומרי תחקיר לספר הבא, שכבר… להמשיך לקרוא ‹

ממעמקים: המדריך ליחסים בין-גיליים

את ספרו של אוסקר ויילד, "ממעמקים," שראה אור בתרגומה הנפלא של ליה נירגד, בהוצאת מודן, קראתי מזווית קריאה מיוחדת. בעבורי, היה ספר זה לא רק מסה פיוטית, כתב אשם, עדות על רומן אהבים עז שקרס, אלא קודם כול כמדריך ליחסים בין-גיליים. פתח הדבר לספר, אותו כתבה ארנית כהן-ברק, עורכת הסדרה לספרות יפה של הוצאת "מודן,"… להמשיך לקרוא ‹

לחצוב את הכאב ליופי

את ספרה החדש של יעל דיין, "מנגד" (הוצאת מודן, 2014), רכשתי לעצמי בחנות הספרים כמתנה לחג. התחשק לי לקרוא משהו שלא לצורכי עבודה, וכאשר נפלו עיניי על ספרה ידעתי שאקרא בו. אחרי הכול, אני מכיר את יעל מזה שנים, מעריך אותה מאוד וגם אסיר תודה לה על פועלה בכלל, ועל הדברים שעשתה למען הקהילה הלהט"ב בפרט,… להמשיך לקרוא ‹

כלבה מטורפת מזדיינת (ביקורת ספרותית)

טוב, אני רוצה לגלות לכם משהו. משהו שהסתרתי מכם כל ימי המלחמה הזאת והחופש הגדול, שתיכף יסתיים. משהו שאני כבר חייב להוציא מתוכי. בכל הימים המתוחים והקשים האלה, שבהם קמתי לפני שש בבוקר והייתי עם ילדיי עד תשע-עשר בלילה, בין אזעקות, בימים שלא יכולתי לכתוב בהם דבר וגם בקושי לערוך בהם דבר, קראתי ספר. ספר… להמשיך לקרוא ‹

יום קטנות. או: טירוף של משפחות אחרות.

  במונולוג הפתיחה שלו, למחזה "החולה ההודי" של רשף לוי, אומר, בין השאר, עורך הדין אבשלום בן-ארי: "בשבילי זה דווקא היה עיסוק מרגיע – לשמוע קצת על טירוף של משפחות אחרות."  בזה הוא חושף את הטירוף במשפחתו-שלו, ממנה ניתק עשרים וחמש שנים מקודם לכן. במשפט הזה נזכרתי כמה וכמה פעמים, שעה שקראתי בספרה של נטליה… להמשיך לקרוא ‹

יאושו של סופר

בשלב מסוים, כבר בחלקו הראשון של הספר, "הרוח יוצא" של פיליפ רות (זמורה-ביתן, 2007), הרגשתי איך הדיכאון, שכבר חשבתי ששכח אותי, חוזר לי. אולי זה דיכאון קיץ, שנובע מרוב חום, חשבתי לעצמי, והמשכתי לקרוא. אולי זו החרדה מפני מה שיהיה כאן, עם מלחמת איראן, והדאגה לכסף, לפרנסה בעבור ילדיי, והמשכתי לקרוא. אבל האמת היא, שבמקביל… להמשיך לקרוא ‹

סטונר

לספרו של ג'ון ויליאמס, "סטונר" (ידיעות ספרים. תרגום: שרון פרמינגר), הגעתי דרך המלצה של אחת מתלמידותיי. כשראיתי, שעל כריכתו מתנוססת הביקורת מן הניו יורק טיימס, "סטונר הוא יותר מרומן גדול: הוא רומן מושלם," נתקפתי בסקפטיות. אינני אוהב לקרוא בספר, שכבר חזיתו מכריזה עליו כמושלם. אבל אני מוכרח להודות שנשביתי בקסמו די מהר. "סטונר" הוא רומאן… להמשיך לקרוא ‹

שגיאות קטנות – וספרים גדולים

בשקיקה גדולה סיימתי לקרוא היום את ספרו של בנג'מין בלאק, "שגיאות קטנות" (עם עובד, 2010). זהו רומאן מעולה, הכתוב כספר מתח. גיבורו, קוורק, פתולוג, ניצב בפני תעלומה ויוצא לפותרה. לילה אחד הוא רואה כי גיסו, רופא מיילד, זייף במסמכים שבמשרדו את סיבת מותה של אישה צעירה, ומחליט לברר מה עומד מאחרי המעשה הזה. אבל המסע… להמשיך לקרוא ‹