ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

אימהות rss

אנחנו משפחה חריגה. לתפארת.

(3)
16 ביולי 2017

     לשרת המשפטים, הגב' איילת שקד, ולמנהלת השירות למען הילד, יש, כך מסתבר, דעה מוצקה על משפחות גאות. המדינה הודיעה היום בשמן לבג"צ, כי – אני מצטט מווי נט – "עמדת גורמי המקצוע בשירות למען הילד מצדדים לעת הזו בשימור המצב הקיים, ביחס לעדיפות באימוץ הניתנת לזוג שהם גבר ואישה, בשים לב למציאות בחברה הישראלית… להמשיך לקרוא ‹

39.4

     להגיע לערב חג עם ילד קודח מחום זה לא כיף. בייחוד לא לילד. אבל כך קמנו הבוקר. שניהם הלכו לישון אמש רק באחת עשרה וחצי בלילה, למרות הפצרותיי, וקמו כבר בחמש, כמוני. מיד עם קומם התלונן דניאל על כאב בטן ועל כאב ראש. חיבקתי אותו, הוא היה חם, והחום שלו היה קצת מעל… להמשיך לקרוא ‹

אפשר להציע לך נישואין?

התכנון המקורי שלי לאתמול והיום היה כתיבה. אתמול הוא התממש. אמנם, הכנסתי את המכונית בבוקר למוסך, כדי שיבדקו את מערכת המיזוג שלה, שלא פעלה כראוי, ויכניסו בה גז, אבל אל המוסך נטלתי אתי את המחשב הנייד, ובזמן שהמכונית טופלה בו התיישבתי בבית קפה של אנשים קשיי-יום, בפינת המסגר-יצחק שדה, וכתבתי. הרעש היה קשה. מכוניות ואוטובוסים… להמשיך לקרוא ‹

ליפול לתהום – ולצאת מנצח.

  לפני כשבוע נפלתי לתהום. זה קרה כמעט בן-רגע, כשקיבלתי לידיי את הערותיה של העורכת שלי, לכתב-היד של ספרי החדש. הערותיה המדויקות היו כמו מפתח שסובבה, שחרר אצלי משהו, או ליתר דיוק מישהי, שהיתה כלואה עמוק בלבי – והפילו אותי הישר אל התהום. מאז אותו רגע אני שרוי בתוך מכרות החושך. בימים כתיקונם, ממרחק, אפשר… להמשיך לקרוא ‹

סליחה של אימא

אומרים שהדבר שהכי עוזר לקמפיין גיוס המונים הוא סרט וידיאו, והדבר השני הוא פנייה אישית לכל אחד מחבריי וחברותיי ברשתות החברתיות. סליחה שלא עשיתי את זה. ה' עדי. תכננתי לעשות סרט וידיאו שלי, קורא שירים ומדבר אתכם. אפילו קניתי חצובה בשביל זה, תחת זו שהחריבו בניי במשחקם. אבל לא הצלחתי למצוא רבע שעה פנויה, כשהם… להמשיך לקרוא ‹

דמדומים מול הרי אדום

מקודם לכן, כשרק התיישבתי על המרפסת של ישרוטל ים סוף, מביט בשמש השוקעת מעבר להרי אדום, קלטתי שוב, שזוהי החופשה הראשונה שלי, מזה לפחות חמש שנים, מאז יצאתי למסע הפונדקאות, ממנו נולדו לי בניי, מיכאל ודניאל, ואל דרך ההורות. אתמול, מכיוון שלא ישנו בצהריים, בשל האיחור בטיסה של "ארקיע" לאילת, נרדמנו שלושתנו בעשר וחצי בערב…. להמשיך לקרוא ‹

אימא יש רק אחת. והיא אבא.

   אתמול אחר הצהריים קמנו מן השינה ויצאנו לסוף שבוע משפחתי. נסענו לאחי וגיסתי, יאיר ומיכל, למושב, כדי לישון איתם ולבלות במחיצתם את סוף השבוע. לפני שיצאנו, שעה שהלבשתי את הילדים בג'ינס ובחולצות שבת, הייתה לי הרגשה שמיכאל קצת חם. אבל חשבתי שזה מן הקימה מן השינה. נסענו למושב. בבואנו לשם שולחן השבת כבר היה… להמשיך לקרוא ‹

להרוויח את הילדים שלך מחדש

קוראיו וקוראותיו הקבועים של הבלוג שלי יודעים עד כמה התחבטתי בשאלה, האם לרשום אותם למועדונית של גן העירייה החדש שנקלטו בו, ב-1 בספטמבר השנה, אם לאו. בסופו של דבר, החלטתי לנסות את המועדונית, ואמנם, הילדים התחברו מאוד לשתי המטפלות העובדות בו, אבל חזרו הביתה גמורים מעייפות, עצבניים, על קצה גבול יכולתם לקלוט משהו. הורים שהתנסו… להמשיך לקרוא ‹

יום הפונדקאית. או: "אבא, אימא, אח, תינוק חמוד – משפחה חה חה"

השבוע למדו מיכאל ודניאל בגן על מבנה המשפחה. על לוח המודעות הצמוד לכיתתם, כמו על לוחות המודעות הצמודים לשתי הכיתות האחרות במעון, תלתה המנהלת את שיר המשפחות של אלה כנען, שאינני מכיר אותה אישית, אך אני בהחלט מוקיר לה תודה אישית: משפחות / אלה כנען עולמנו מלא במשפחות כה רבות, מכל המינים ומכל הצורות. יש… להמשיך לקרוא ‹

שיחות ליליות

"אבא, איפה הבית של אדוני?" שאל אותי לפתע מיכאל, הלילה, בעודי שוקע בשינה בין שניהם, במטרה להרדימם. "בשמיים." "למה?" "כי אדוני שומר על כול בני האדם, החיות והצמחים, אז הוא צריך להיות גבוה, כדי לראות את כולם מלמעלה," אמרתי לו. "אדוני הוא איש?" "לא, אדוני הוא אלוהים." אחר כך באו עוד כמה שאלות, שכבר אינני… להמשיך לקרוא ‹