תעשה לי נעים

פוזות2.jpg
הבוקר הילדים הסכימו לחבוש את כובעי הצמר המתוקים שלהם רק אחרי שהבטחתי להם שהגננות והילדים בגן מאוד ישמחו לראותם בכובעים אלה. הם מיד פצחו בצהלות שחוק ומשובה עם הכובעים, אבל השאירו אותם, בסופו של דבר, בבית.

     אחד הדברים שלמדתי בחיי הוא, שאושר עשוי מדברים קטנים, מדברים נעימים. שאפשר לעורר אושר ולחדשו, אם אנחנו עושים עם עצמנו דברים נעימים. ולא מחכים שמישהו אחר יעשה לנו נעים, כמו שמרמזת הכותרת הפתיינית של הפוסט הזה.

     הדבר הנעים הראשון שעשיתי בסוף השבוע הזה הוא, שהזמנתי את אבא שלי אלינו לסוף שבוע ארוך. עצם בואו הנה הוא שמחה בעבורנו. ולקראת בואו ערכתי קניות, ניקיתי את הבית ואפילו הכנתי לו לבני חורף ארוכים, כדי שיחמו אותו בלילות הקרים כאן.

     הדבר הנעים השני שעשיתי הוא להזמין לנו מקומות בארוחת ערב שישי, שהתקיימה הערב בחדר האוכל. מאז ביטלו בתובל את ארוחות הצהריים היומיות, ואחריהן את ארוחות ליל השישי השבועיות, יצרו כאן מתכונת של ארוחות ליל שישי דו-שבועיות. לעתים מבשלת אותה כאמלה, מבשלת  נפלאה, שיש לה חברת קייטרינג, והיא גם האחראית על הבישול היומי לגני הילדים. לעתים שף אחר מבני או בנות המקום. לעתים רחוקות כול משפחה מבשלת את ארוחתה ומביאה אותה כדי לחלוק הכול עם החברים.

     את חדר האוכל סידרו הערב לא בחית, כמו בפעם הקודמת, אלא שולחנות-שולחנות, כך שכול משפחה תמצא לה עוד משפחה לשבת עמה. האוכל היה משובח, פרגיות ושניצלים ומג'דרה ואורז ותפוחי אדמה בתנור ומרק כתום וסלטים ירוקים ועוגות ויין ותה צמחים. ריצ'רד בירך על היין ועל החלה, ואחרי כן התיישבנו לאכול. היה ממש כיף, להיפגש עם חלק מחברי הישוב, שברוב השבוע כולנו טרודים. יתר על כן, סוף סוף הייתה לי הזדמנות לשוחח עם צביקה שיחה נעימה, מעבר לשלום-שלום ועבודה יחד בצוות יום השואה, רחמנא ליצלן.

     לפני שיצאנו לחדר האוכל הכנתי בצק שמרים, והותרתי אותו לתפוח בבית. כשחזרנו משם, הוא כבר שילש את נפחו, והיה לבצק לתפארת. אז הכנתי כעת שלוש רולדות, שתיים עם תפוחי עץ ואננס ואגוזי מלך, ואחת עם קקאו ופירות. הן בתנור.

     תוך כדי זה נזכרתי, שעץ התפוח הסיני שלנו שופע, וחבל על הפרי. וכך גם עץ הרימון, שהפרי שלו כבר התחיל להתפוצץ על העץ ולהגיר את גרגריו ארצה, והמנגולד, ושיחי הפטרוזיליה, שהשתלטו על כול החצר האחורית. הערוגות שלי גם נמלאו בשיחי גדילן מצוי, שהוא קוץ ראוי למאכל ומאוד בריא. אז הכנתי כעת מצבור מתכונים לבישול למחר בבוקר. אני הולך להכין לראשונה בחיי ריבת רימונים וריבת תפוח סיני ללא סוכר, ובורקס גדילן מצוי, וביום שלישי, נר ראשון של חנוכה, שבו התנדבתי לארח שתי משפחות מן הקיבוץ, אכין, מלבד הלביבות הרגילות, גם לביבות כרובית ופטרוזיליה ולביבות מנגולד.

פוזות1.jpg
וכך הם הגיעו אל הגן, בסופו של דבר. כאן צילמתי אותם שרים שיר של סטטיק ובן אל. אבל הקלטת הווידאו הסתיימה אחרי שמונה שניות בלבד, בשל חוסר זיכרון מספיק באיי פון. אז הנה התמונה.

     עברנו רק כמה ימים של גשם, והחצר כבר כול כך שופעת, שאני מתחיל להרהר ברצינות על חלוקת התוצרת החקלאית שלי. המתכונת הכי מוצלחת בעיניי היא סחר-חליפין. אבל אם התחזיות שלי תתגשמנה, ובחורף החצר תניב עוד ועוד תוצרת מעשרים וכמה מיני הירקות ועשבי התבלין שטמנתי באדמתה, והכול אורגני כמובן, ייתכן וגם אציע מזה משהו לממכר. אין דבר שישמח אותי יותר מהכנסה קטנה מגן הירק שיצרתי במו-ידיי.

     ובעניין חידוש השפע, האושר וההנאה, גם סיגלתי לעצמי הרגל חדש: מדי בוקר, ארבע פעמים לפחות בשבוע, בעודי הולך על ההליכון במקלט הכושר הישובי, אני קורא ספר שירה חדש. יש לי ערימות של ספרי שירה שקיבלתי מחברים, וגיליתי שספרי שירה הם הספרים היחידים שאני יכול לאחוז בידי ולקרוא בהם, בשל נמיכות קומתו של ההליכון, שאינה מאפשרת לי להשעין עליו ספר עב כרס.

     לכן אני פותח כל בוקר, מזה שבוע ויותר, בקריאת שירה. וזה משמח אותי ביותר, ואפילו מעורר בי חשק לכתוב על אודות הספרים שקראתי. וגם זה עוד יקרה, בעזרת השם.

     אז דונלד טראמפ ובנימין נתניהו יכולים לקפוץ לי, מבחינתי בדילוגים מעל חומות ירושלים. שניהם יפלו כמו חומות יריחו, אינשאללה בעזרת השם במהרה בימינו. ואני אחגוג לי בינתיים עם תנובת גינתי ואשקע את כוחותיי ביצירת שפע ובהתמד האושר.

     ואני מציע לכם לעשות את אותו הדבר.

     בשל הריחוק מתל אביב, וגם מפני שאינני רוצה לחשוף את מיכאל ואת דניאל להמון אדם רב, לא אשתתף, לצערי, בהפגנה שתתקיים מחר בשדרות רוטשילד. אבל אני נושא אליה את עיניי בתקווה שתהיה גדולה ורבה מקודמתה, ותמשיך לסלול את הדרך לשינוי.

     שתהיה לכם/ן שבת טובה. אמן.

     נ.ב.

     אתמול אחר הצהריים הייתי צריך להספיק, בשעתיים, לנקות את הבית לקראת בואו של אבא, לרחוץ את הילדים, להלביש אותם בפיז'מות ולתת להם ארוחת ערב, לפני שש בערב, שאז נכנס הנה רותם, בן השכנים, כדי לשמור עליהם בזמן שאני מלמד במשגב. הילדים די שיגעו אותי, במעשי המשובה שלהם. בשלב מסוים, כשכבר לא יכולתי יותר להכיל את הלחץ, נעצרתי והוכחתי אותם. "תשמעו, אני לא יכול ככה, עם ההשתוללות הזאת שלכם. גם לנקות את הבית, גם להכין לכם ארוחת ערב, גם לרחוץ אתכם לפני שרותם מגיע וגם להתמודד עם ההשתוללות שלכם. די כבר! אין לי כוחות לזה!"

     "אז למה אין לנו אימא?" הפתיע אותי דניאל בשאלה, בקול מתוק.

     "מה זה קשור, דניאל? הרי אם הייתה לכם אימא הייתם משגעים גם אותה," השבתי לו, ושבתי לנגב את הרצפה.

      יכולתי, כמובן, להיכנס מיד לסחרחרה של רגשות אשם. נמנעתי מזה. התבוננתי בזה, ואמרתי לעצמי שדניאל מתכוון לומר בזה, שלו הייתה לי בת זוג, כול העול הזה, שתיארתי בפניהם, לא היה מוטל על כתפיי לבד. ולזה גם עניתי. ותו לא.

     שלא תגידו שאין לי בנים חכמים.

3 תגובות בנושא “תעשה לי נעים”

  1. לנושא הריבות – כמי שמרבה לעשות ריבות מעץ הקומקווט והשסק שבחצר, הסוכר תפקידו לשמר, וכשלא מוסיפים סוכר זמן הבישול עד הקרישה ארוך יותר. בסוף היחס בין הריבה והפרי אותו דבר. הדרך היחידה היא להוסיף פקטין, ואז ניתן ליצור ריבות ללא תוספת סוכר.

    1. כן, אני יודע תמר. חיפשתי פקטין היום בדיר אל אסד ולא מצאתי. איפה קונים את זה, בחנויות טבע?

  2. אתה בעצם עושה עבודה של אשה מצוייה. בית ילדים בישולים כביסה עבודה בחוץ טיפול בגינה וקניות. אז מה הפלא שבערב היא פשוט קורסת ורוצה רק לישון. הבעל החמוד משכיב את הילדים לישון, ומוריד את הזבל.
    מירה

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s