ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

לחדש את תודעת השפע (היום ה-13)

על החלון ישבתי.jpg

    מרוב ספרים שקראתי בתחום 'העידן החדש,' כמו שקראו לזה פעם, או 'רוחניות,' כפי שקוראים לזה היום, אינני זוכר היכן קראתי על חידוש תודעת השפע. אולי אצל ג'וליה קמרון, כן, סביר להניח שאצלה, אולי גם ב'חשוב והתעשר' של נפוליאון היל, ודאי גם בספרים אחרים. אבל חשבתי על כך כרגע, כשניסיתי לתפוס במשפט אחד את מה שחוויתי היום, ביני לבין עצמי. המשפט הכי נכון לזה הוא חידוש תודעת השפע.

     ג'וליה קמרון, ב'דרך האמן,' מדברת על זה הרבה, אני נזכר כעת. לדבריה, חידוש תודעת שפע אינו קשור כלל בכסף, אלא בפרגון עצמי. אתה יכול לחדש את השפע בבישול, בגינון, בליקוט אבנים יפות או קוצים מיוחדים, פרחי בר או פיסות בד. זה בכלל לא משנה. מה שחשוב הוא, להקיף את עצמך בדברים שעושים לך טוב, והם לא בהכרח עולים כסף.

     מעניין לעניין באותו עניין – הבוקר התפרסמה על אודותינו כתבתה היפה, המדויקת, של מירית סטרומצה, "אבא יקר," ברשת ידיעות תקשורת. הכתבה מספרת מעט מסיפור חיי והורותי ובעיקר מגלה את מה שאני מתמודד איתו. חוב של רבע מיליון שקל לבנקים, על הפונדקאות בזכותה הבאתי לעולם את בניי, וכול שנות גידולם מאז. החוב הזה עומד ביני לבין שלוותי, ביני לבין היצירה שלי. ולכן פתחתי קמפיין גיוס המונים.

     חששתי מאוד מן הכתבה הזאת. שמא תוציא אותי לא נכון. לו הייתי עדיין גר בנווה צדק, ודאי הייתי משכים קום ורץ למינימרקט השכונתי כדי לקוראה. אבל מכיוון שאנחנו גרים כעת על ההר, ועיתון אפשר להשיג רק בכרמיאל, הגעתי לכתבה רק אחרי שחברתי, עדנה שבתאי, כבר צלצלה אלי לברכני עליה, ולומר שהיא נהדרת. ובזה הרגיעה אותי מאוד.

     השכם בבוקר, אחרי כתיבת דפי הבוקר שלי, יצאתי אל גן הירק. אתמול קטפנו מלון ראשון מן המקשאה, ומכיוון שלא היה מתוק, וטעמו הטריד אותי, ביליתי אמש בקריאה מרובה על גידול פירות וירקות בגינה. כך למדתי, שעשית טעות. היה עלי להדלות, כלומר לתלות באוויר, את שתילי המלון, כדי שהפרי לא ייגע בקרקע, ועלי גם להפריד בין האבטיחים הנאים שהולכים ותופחים לי בגינה, לבין העפר.

     זה מה שעשיתי הבוקר. תקעתי מוטות במבוק באדמה המבורכת של הגליל, ותליתי עליהם, על עץ התות העומד במרכז החלקה ועל הגדר המקיפה אותה, את שתילי האבטיח והמלון עמוסי הפרי. אחרי כן ניכשתי בידיי את העשבים השוטים שנתגלו לי תחתיהם. אחרי כן קטפתי עוד עגבניות משיחי העגבניות הפוריים. אתמול כבר הכנתי מחלקן צנצנת של עגבניות מיובשות. ייבשתי אותן ארבע שעות בתנור, עם מלח גס, אחרי כן השריתי אותן בחומץ בן ייין, ואז הפקדתי אותן בצנצנת עם שמן זית, פלפל חריף ושום במקרר. הן יצאו מעדן.

     בבוקר, אחרי שהילדים הלכו לגן, ירדתי לכרמיאל. עשיתי כושר, קניות, השגתי עיתון, וקראתי מיד את הכתבה. אחרי כן קפצתי ל'הום סנטר' כדי לקנות לדניאל ולמיכאל הפתעה. מסור עץ אמתי. ומכיוון שמצאתי שם גם זרעי פלפל ירוק, סלרי עלים ועגבניות שרי, שניתן להנביטם ולשותלם כעת, החלטתי לקנות גם אותם.

     ההברקה באה מיד אחרי כן. אין לי מגש הנבטה. אבל מגש הנבטה דומה מאוד במבנהו ל… תבניות להכנת קרח. אז קניתי שתיים כאלה בשלושה שקלים, ונסעתי עימן הביתה. סבא כבר הביא את הילדים מן הגן, ואני הזמנתי אותם לזרוע איתי יחד את הזרעים הללו בתבניות הקרח, ולכסותם באדמה הטובה של תובל.

      מילאנו את התבניות, השקיתי אותן בקצת מים והנחתי אותן על שולחן הגינון שלי. כבר אז חשתי התעלות נפש ממש. היא התגברה, כשפניתי לבשל את ארוחת הערב, ודניאל ביקש לעזור לי. הוא עמד וקצץ ירקות לסלט, ואז הזמנתי אותו ואת מיכאל לאפות איתי יחד עוגת פרי. אני קצצתי מנגו, תפוח וכמה שזיפים רכים, הם הקציפו ביצים ותחליף סוכר, הוסיפו לזה שמן וקמח ואבקת אפייה וסודה לשתייה וקצת קינמון ואגוזים ושמנת מתוקה ואת חתיכות הפרי, ודניאל הציע להוסיף גם חמוציות, ושניהם כמובן גם זללו תוך כדי כן מפה ומשם. אבל יצאה עוגה נפלאה.

     הילדים יצאו החוצה עם ארטיק שוקולד, והתיישבו על אדן החלון של הסלון, יושבים ומפטפטים ומלקלקים את הארטיקים שלהם. אחרי כן ניסרו בחדווה ארגז קרטון ענק. בינתיים הכנתי גם קארי ירקות, וטחינה ומרק עוף, שאבא שלי הוסיף משלו אליו, ערכתי את השולחן והתיישבנו לארוחת ליל שישי. הדלקת נרות, קידוש וכו'.

     אה, ועשיתי עוד משהו תוך כדי – אספתי עוד עגבניות, קלפתי אותן במים רותחים, הכנסתי אותן למעבד המזון יחד עם צרור בזיליקום טרי מן הגינה, שן שום וקצת פלפל שחור גרוס, טחנתי הכול, בישלתי, כדי לצמצם מעט את הנוזלים – ואז הקפאתי את רוטב העגבניות המעולה הזה, שיצא מתחת ידיי, בתוך קופסת המזון הישנה שהייתה של הילדים בגן העירוני. כך תהיינה לי שתי קוביות, כל אחת בגודל קופסת רסק עגבניות מתועש, מוכנה לבישול.

     אז כן, לא כתבתי היום. זה לא היה יום כתיבה, אלא יום גינון ובישול והורות. אבל זה היה יום ממלא בתחושה של שפע. ולפעמים זה הרבה יותר מתחושת השפע שמקנה הכסף. כי פה מדובר בשפע של אהבה.

    ובכל זאת, אני מזכיר לכם גם את הקמפיין שלי לגיוס המונים, אליו תוכלו להיכנס כאן, כדי לעזור לי להבטיח, ששפע האהבה והביטחון הרגשי הזה יישמר.

     שתהיה לכם שבת שלום.

 

יש לו קטגוריות ב:הורות, הורות בגיל מבוגר, הורות גאה, הורים וילדים, חד הורי, חד הוריות, חדהורי, יצירתיות, כללי, קמפיין למימון המונים

תגובה אחת »

  1. מרתק כרגיל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: