ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

האימפריה קורסת, החיים עדיין ממשיכים (היום ה-11)

א.

    אי אפשר שלא להתייחס למופע האימים שנאלצנו לצפות בו הערב. ראש ממשלה מכנס לו כנס תומכים, במהלכו הוא מחרף ומגדף ומשים ללעג את התקשורת ואת האופוזיציה, ובסופו של דבר מעמיד ללעג ולקלס את עצמו בלבד. רק מראה פניו מגלה עד כמה הוא נתון בפאניקה, חש ששלטונו כבר אובד. האיש הזה אומלל ומשפחתו אבודה. לא הייתי רוצה להיות במקומם. אבל לו הייתה מעט תבונה בקודקודו היה קם, מודיע על נבצרות ומפנה את מקומו, ואולי גם נס מכאן. אלא שבמקום תבונה יש כאן היבריס, ועל כן כל העסק הזה ייגמר רע מאד, רע ומר, לבנימין נתניהו, לרעייתו ולבנו. חבל לי עליהם. באמת. בסופו של דבר הם בני אדם. אבל ההיבריס שהם נתונים בו יהפוך את סיפורם לטרגדיה איומה.

     שום שמחה לאיד אין בי. ואני מניח שגם לא באנשים רבים אחרים. רק צער וחמלה ומיאוס מעורבבים יחדיו. וגם פחד, שמא האיש הזה וחבר מרעיו עלול לדרדר את כולנו למלחמה, או למלחמת אחים. הנאום הגרנדיוזי הקודם שלו, בכיכר ציון בירושלים, כבר הביא עמו רצח של ראש ממשלה. הנאום הזה עלול לעולל דברים חמורים לא פחות.

     ביבי צריך ללכת הביתה. או להסתלק מכאן. כמה שיותר מהר. עם כול משפחתו ומקורביו.

ב.

    אינני יודע באיזה אופן ימצא אהוד ברק את מקומו בממשלה הבאה, עם חילופי השלטון. עם המהפך. אם אבי גבאי חכם, הוא יזמין את אהוד ברק לממשלתו. כך או כך, טוב שהאיש עם הזקן עוד אתנו. הייתי מבין תומכיו לפני ניצחונו הגדול, והייתי מבין אלה שקראו לו ללכת הביתה, כשכשל. עכשיו מותר לומר בפה מלא: עם כול כשליו בעבר, בתחום יחסי העבודה, אהוד ברק היה ונשאר המנהיג המנוסה, האחראי והחכם ביותר בארץ כרגע. ויהיה נכון להיעזר בשירותיו.

ג.

מחר יש לי בדיקה גועלית. אז היום הייתי מושבת. מלבד כתיבת דפי בוקר לא יכולתי לכתוב דבר. במצב של צום, גופי נחלש ומחשבתי צפה, לא ממוקדת. במקום לכתוב עישבתי את הגינה, הדליתי את שיחי העגבניות, ומצאתי פיתרון ליבול הענק של ארבעה שיחי העגבניות בגן הירק – הכנתי עגבניות מיובשות, ואני כבר משתוקק לטעום אותן. אבל זאת אוכל לעשות רק אחרי מחר.

ניקיתי (שוב) את הבית, לכבוד בואו של סבא לכאן, ניקיתי את הבריכה למען הילדים, שיוכלו להשתכשך בה אחר הצהריים, עשיתי עבודות תחזוקה.

חוץ מזה הכנתי מחדש את משלוח כול הסופרים שאני מטפל בהם לפרסי שרת התרבות לסופרים. כזכור, לפני חודש עשיתי זאת, ובטעות שלחתי טפסים של השנה הקודמת למשרד ההפקות שטיפל בהם בעבר. חיפשתי אחרי המשלוח, ומכיוון שאבד, היה עלי לחזור על הכול מחדש. לא נורא. העיקר שהסופרים שאיתי – שתי משוררות, סופרת ילדים ומספר מיוחד אחד – יזכו בפרסים ויקבלו עידוד להמשך יצירתם.

ולבד מזאת ביליתי שעות ארוכות בהעלאת קמפיין גיוס ההמונים שלי באתר אמריקאי, בגרסה אנגלית. הבנתי שזו תהיה הדרך היחידה להביא להגדלת התמיכה בקמפיין, בזמן קצר. שכן, הקיץ הולך ואוזל, אחריו החגים ואז מתחילה שנת הוראה חדשה. אם לא אצליח להגיע ליעד הקמפיין שלי, אצטרך שוב להתרוצץ בכל הארץ במירוץ אחר פרנסה, ולא אוכל לכתוב את שלושת ספריי הבאים, שנכתבים כבר, כל אחד בדרכו. וזה יהיה מאוד חבל.

אם אתם רוצים לקרוא את הספר הבא שלי מהר ככל האפשר, וגם אם אתם רק רוצים לעזור לי לעבור את הקיץ הזה בשלום, היכנסו לקמפיין העברי שלי ותמכו בו. והפיצו אותו בעברית ו/או בגרסתו האנגלית הלאה. תודה רבה.

יש לו קטגוריות ב:הומוסקסואליות, הוראת כתיבה, הורות, הורות בגיל מבוגר, הורות גאה, הורים וילדים, הקהילה הלהט"בית, חד הורי, חד הוריות, יצירתיות, כללי, קמפיין למימון המונים, תהליך היצירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: