ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

שוחרות ושוחרי טובתי באמת ולכאורה. או: הנרקיסיסט.

Shez

     חברתי, הסופרת הנפלאה שז ירושלמי, טבעה באחד מסיפוריה הבלתי נשכחים, בעיניי הוא סיפור חובה לכל מי שעוסק בטיפול, "מאולפת," את הביטוי המופיע בכותרת פוסט זה. "שוחרות ושוחרי טובתי באמת ולכאורה." הנה הסיפור כאן, למי שרוצה לקראו. כדאי, וכדאי להעבירו הלאה. הוא מספר, בגוף ראשון, על המספרת, שהתפתתה לעצותיהם של שוחרי טובתה באמת ולכאורה ולקחה את הנפש שלה למאלף קשוח-נינוח, ובסופו של דבר נמלטה ממנו עם נפשה הפצועה, אבל מחייכת.

     הסיפור הזה כלול בקובץ שזהו שמו, "מאולפת," וניתן להשיגו אצלי. "מאולפת" זה כמובן שם אירוני. זה הדבר האחרון שאפשר לומר על סיפורי הספר הזה, ועל שז. וטוב שכך.

     נזכרתי בביטוי המיוחד הזה הבוקר, כשניגשתי לתיבת הדואר שלי בתובל, ומצאתי בו מעטפה ללא שם השולח/ת, הממוענת אלי. פתחתי אותה, ובתוכה נח תדפיס מאמר מהאתר מאקו, שכותרתו היא "כותבים כול יום סטטוס בפייסבוק? מחקר חדש קובע שאתם נרקיסיסטים ואגואיסטים."

     קראתי את המאמר הזה, שטוען דבר והיפוכו, ומצטט מחקר סר-טעם בעיניי, ואז אמרתי לעצמי – יא אללה, מישהו/י כול כך רצה לומר לי שאני נרקיסיסט ואגואיסט בעיניו, עד שטרח והדפיס את המאמר הזה, הכניס אותו למעטפה, איתר את כתובתי ושלח לי אותו בדואר. מדהים עד איפה יכולה רשעותם של בני אדם להגיע.

     שאלתי את עצמי מה אעשה עם זה. העצה הכי טובה, כידוע, היא לא להגיב. אבל אז אמרתי לעצמי, שהדרך היחידה והכי טובה שבה אוכל להגיב על מעשה כזה היא עוד פוסט בפייסבוק.

     פייסבוק מספק לי, כמו לכם, אני מניח, צרכים רבים. אני חי לבדי, עם שני ילדיי, מקודם בנווה צדק וכעת בגליל. מלבד תלמידיי כמעט ואינני פוגש חברים. לא מקודם לכן, ולא כאן. בעבורי, האפשרות לשוחח עם חבריי בפייסבוק, ו/או לדווח להם דרך הפוסטים מה קורה אצלנו, היא מפיגת בדידות, לפחות באופן חלקי. כמו כן, פייסבוק הוכיח את עצמו, במהלך שנותיי בו, כמקום שאני יכול למצוא ולהיפגש בו עם חברי/ות נעורים, שהקשר שלי עימם ניתק אי שם בתיכון, חברים מן הצבא ועוד.

     פייסבוק הוא גם כלי שיווקי בלתי רגיל בעבורי. מאז נולדו ילדיי, כול מה שהזדקקתי לו בעבורם – עריסות ומיטות תינוק, עגלת תאומים ובגדים וצעצועים ומשחקים ומה לא – הכול בא דרך פייסבוק, מתת לבם הנדיבה של הורים לתאומים שבגרו כבר. כאשר נזדקקתי לפרויקט מימון המונים למימון ההוצאה לאור של שלושת כרכי השירה שלי, פייסבוק היה זה שמינף אותו והביאו לידי הצלחה, וודאי לי שפייסבוק גם מהווה אחד מן הגורמים השיווקיים להצלחת ספרי החדש, 'אשת הפיראט היהודי.'

     ויותר מכול, פייסבוק הוא מדורת השבט החדשה. הוא הדרך הכי מהירה, נוחה ומיידית להבעת דעה בכול נושא שבעולם, והוא גם מביא להוגיו סיפוק מיידי. באמצעות תגובות, דיאלוגים מתמשכים או לייקים.

     רק מי שעבד אי פעם בעיתון יומי יודע, באיזה כיליון עיניים חיכה לגיליון העיתון של אותו בוקר, כדי לראות את הכתבה או הידיעה מפרי עטו מפורסמת, שחור על גבי לבן. פייסבוק עשה בזה קיצור תהליכים. אתה כותב, וצ'יק – זה באוויר. והרבה פעמים זה מניע קהל וזה עובד.

     אינני יודע מה מניע אדם לעשות מעשה כזה, לשלוח לי מעטפה אנונימית עם האשמה בנרקיסיזם ו/או אגואיזם. אני יכול לשער, שזה קשור דווקא למידת הצלחתו של ספרי החדש, שזה מין ניסיון לתקוע סיכה בבלון שלי.

     אז זהו זה. שאין סיכוי.

     בגיל חמישים ושבע כבר מזמן סיימתי לרצות את הצנזור הפנימי שלי ו/או את הצנזורים השונים, שהם בדרך כלל, אך לא תמיד, בני אדם שאוהבים אותי, הבטוחים שאני שוגה במידת הפרסום שלי, בתוכן הדברים שאני כותב ו/או בתפוצתם ובתדירותם. אני אדם כותב, זה מה שאני עושה מתוך אהבה גדולה למילה הכתובה, וזוהי גם פרנסתי. אלה הם חיי. ומי שזה לא מתאים לו, מוזמן בכל עת לגרוע עצמו מבין חבריי בפייסבוק.

     אם הייתי מקשיב אי פעם לרשימה הארוכה של א/נשים שניסו לחנך אותי, לייעץ לי, לרסן אותי או להוכיח אותי על כתיבתי, החל מהיועצת בבית הספר התיכון, דרך אנשים קרובים וכלה במבקרים מלאי רשע, לא הייתי עומד כעת ומאחוריי רשימת של 24 ספרים שכבר ראו אור, ועוד לפחות ככמות הזאת שעוד יראו אור, בע"ה.

     ולכול חבריי הכותבים, הנה עצתי לכם, שאני מייעץ אותה גם לכול תלמידיי – כשאתם כותבים, אל תתנו לצנזור הפנימי ו/או לצנזורים חיצוניים דריסת רגל אצלכם. הסבירו להם, שתזדקקו להם רק בשלב הבא, שלב השכתוב והעריכה של כול טקסט. אבל אם הם מתעקשים, פשוט פטרו אותם. בדיוק כפי שאני עושה כעת.

     אין כמו פייסבוק לקיומו של טקס גירוש שדים.

     צא, צנזור, צא. ואם אפשר, אז לא מקצה בוהן רגלי השמאלית:) אתה אפילו לא דיבוק. סתם פיקציה מיותרת של הבנייה חברתית.

     לילה טוב לכולכם/ן.

     ומכיוון שאני באמת מאמין בשיווק, הנה נספח קטן – רשימת כל ספריי. אם משהו מביניהם מעניין אתכם, כתבו לי ואמכור לכם אותו בהנחה ובשמחה.

 

רשימת יצירות

 

סוגה שם היצירה שם ההוצאה לאור שנת ההוצאה  
שירה לטאה מכושפת עקד גוונים 1981 1
שירה עושים אהבה בלשון דביר 1983 2
ילדים מן הלב של תל אביב דביר 1983 3
שירה טורים לרע בפרידה אלף 1987 4
ילדים שלום הקיבוץ המאוחד 1989 5
שירה וראשיתו באהבה הקיבוץ המאוחד 1989 6
ילדים הספר המשונה של מרגוליס הקיבוץ המאוחד 1991 7
שירה ארעי הוצאת תמוז ואגודת הסופרים 1992 8
שירה תשליך תג 1995 9
שירה כרת שופרא 1997 10
ילדים אין ציפור כזו, קורציפה שופרא 1998 11
סיפורת שדלץ (רומן) שופרא 1998 12
הדרכת כתיבה בית ספר למשוררים שופרא 1998 13
סיפורת רק אתה (רומן) שופרא 2000 14
שירה המדריך לתייר שופרא 2003 15
ילדים ממלכה ושמה קוליסיה שופרא 2006 16
הדרכת כתיבה הסדנה לשירה שופרא 2006 17
סיפורת מעשה בטבעת (רומן) כתר 2007 18
סיפורת כשהמתים חזרו (רומן) כינרת זמורה ביתן 2012 19
שירה אוצר שירים (מאסף) שופרא 2013 20
סיפורת אשת הפיראט היהודי (רומן) כינרת זמורה ביתן 2017 21
שירה שירי הטארוט שופרא 2017 22
שירה ספר התמורה שופרא 2017 23
שירה על מהותו של הג'סטין שופרא 2017 24
         

 

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: