ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

עננים רוכבים על בקעת בית הכרם

     הבוקר, כשקמתי משנת הלילה, הצצתי מבעד לחלונות חדרי וראיתי שכבה סמיכה של ענני גשם לבנים ממלאת במוך את בקעת בית הכרם. המראה היה מופלא.

     נפעם ירדתי למטה, אל חדר העבודה שלי, לכתוב את דפי הבוקר, וכתבתי בהם תודה לאלוהים. תודה על הדחיפה שלי, בעצמה כה גדולה, לעקור אותנו מחיינו בנווה צדק בתל אביב ולעבור צפונה, לתובל; תודה על התעוזה ועל המחויבות לדרך, ובעיקר תודה על מה שקיבלנו כאן. חיים חדשים בלב נוף עוצר נשימה, קהילה מלוכדת ותומכת ואושר. פשוט אושר המציף את הלב.

     הרגשתי כך גם כמה שעות אחרי כן, כאשר נסעתי עם הילדים מתובל לתרשיחא. מזה שבוע הבטחתי לקנות להם גלידה – בנווה צדק הרי היו מורגלים בגלידה בתוך השכונה – ושכניי בקיבוץ המליצו לי על גלידה 'בוזה' בתרשיחא, והוסיפו, שהיום גם מתקיים שם שוק. אז נסענו לשם.

     הדרך מתובל לתרשיחא עוברת בין חורשות אורנים ירוקות, ובכפר ורדים. התרגשתי מאוד מן הנוף שנגלה בפנינו בדרך. שילוב של ירקות העצים וגוני הבזלת והאדמה הפורייה של הגליל. בתרשיחא מצאתי שוק גדול, ובתוכו כפפות מתאימות לשלג, לי ולילדים. גיא שכני המליץ לי להכינן לקראת ימי השלג הצפויים כאן, שהילדים ואני מחכים להם בכיליון עיניים ממש.

     קניתי גם מעט ירקות, קישואים וגזר וצנוניות שביקש מיכאל (ואני לא ידעתי כלל שהוא אוהב צנוניות, כי שנים לא הכנסתי אותן הביתה, בשל חריפותן), וגרבי חורף בשבילי.

     הגלידה של 'בוזה' הייתה טעימה ומיוחדת. לשמחתי מצאתי שם גלידה לוז ללא סוכר, אבל לא עמדתי בפיתוי ואכלתי גם כדור אחד של מסקרפונה תאנים. ולא הצטערתי. זו הייתה גלידה פשוט מופלאה.

     חזרנו הביתה שמחים. נחנו בצהריים, ואחר הצהריים ניקיתי את הבית, ואפיתי עוגת תפוחים ללא סוכר, לכבוד האורחים שבאו לבקרנו הערב, חבריי האהובים יוני ואבשי, הגרים בניו יורק.

     הילדים, בעיקר מיכאל, השתוללו מאוד עם בואם. דניאל נרגע כדרכו די מהר.  מיכאל, שתפס את תפקיד 'הילד הרע' בבית כבר לפני כמה חודשים, הרשים את כולנו במעלליו, עד שהייתי צריך לאחוז בו בחוזקה ולעצרו מזה. הצעתי לו לעלות למעלה, אל פינת היצירה שלהם, לצייר ולהירגע, כדרכו, אבל בסופו של דבר מה שהרגיע אותו היה צפייה ב'קופיקו.'

     אחרי שיוני ואבשי נכנסנו להתקלח. כשהלבשתי אותו בפיג'מה דניאל נשק על לחיי ואמר לי, ולא בפעם הראשונה, "אבא, אני כול כך אוהב אותך שאני רוצה להתחתן איתך. שאתה תהיה הכלה שלי ואני החתן שלך."

     חיבקתי ונישקתי אותו, ובלבי חשבתי על האופן המיוחד שבו מתארגן תסביך אדיפוס במשפחה חד הורית כמו שלנו. ואחרי כן התיישבתי לבדוק עבודות של תלמידיי.

     יוני שאל אותי מה עם חברה כאן. אמרתי לו, שכאשר אני זקוק לחברה, יש לי כאן מכרים וחברים. כמו כן באים חברים אלינו, כמו מיטשל חברי, שבא אלינו ללילה בין חמישי לשישי, לביקור ראשון בחיינו החדשים, וחברים נוספים שוודאי עוד יבואו. יתר על כן, היום תפסה אותי בשבילי הקיבוץ חדווה מוועדת תרבות, ושאלה אותי אם אהיה מוכן לארח את חברי הקיבוץ בהדלקת נרות חנוכה.

     מדי ערב בחנוכה נפתח בית אחר בקהילה, להדלקת נרות, אמרה לי. ואני חייכתי אליה ואמרתי לה שכמובן, שלמעשה כבר תכננתי בעצמי להזמין אלי את חברי הקיבוץ להדלקת נרות, ושזה בדיוק מסתדר עם כוונתי.

     אז חברה לא חסרה לי כאן. רק שקט. יש כאן המון שקט, אבל אני איני שבע ממנו. מבחינתי, אם הייתי יכול הייתי מסתגר בין כתלי ביתי, וכלל לא יוצא משער הישוב. רק יושב וכותב, וקורא ומגדל את בניי.

     אבל בהכירי את עצמי, נרשמתי למכון הכושר 'הולמס פלייס' בכרמיאל, מה שיחייב אותי לרדת 3-4 פעמים בשבוע מן ההר אל הבקעה, להתאמן, ומצאתי שב'ארומה' בביג כרמיאל יש חדר עישון, שיאפשר לי לשבת ולעבוד בו. כך ש'ארומה' יחליף את האספרסו בר של תל אביב, ואני אתארגן לשגרת חיים של כושר, כתיבה ופרנסה באזור, בהקדם.

     היום בדיוק מלאו 30 יום למעברנו לכאן. חודש שלם. בחודש הזה הספקנו המון. עוד נותרו לי כמה וכמה עשרות ארגזי ספרים לפרוק ולסדר, וגם לרכוש עוד כונניות ספרים שחסרות לי בעבורם. ביום שלישי גם יש לי שיחת הורים ראשונה עם הגננות בגן, שאני מאוד מקווה שאעבור אותה בטוב. אם כך יהיה, אדע סופית כי מקומנו כאן.

     אבל לאמתו של דבר, אני כבר יודע זאת. מן הטעם הפשוט. מן השקט המפכה בי, מן הרגיעה היחסית שלי מול חיי בעיר, ובעיקר מפני שאני מוצא את עצמי קם כאן ומתהלך כאן מתוך הכרת תודה תמידית לבריאה.

     "אבא," צלצלתי היום לאבא שלי, "רציתי להגיד לך משהו. שאני מאוד מאושר כאן. שאני הכי מאושר שהייתי אי פעם בחיים. אין זמן מתאים כדי לומר זאת. אז אני אומר לך זאת עכשיו, שתדע."

     כך אמרתי הערב לאבא שלי. כך אני אומר גם לכם.

     ככה שאם אתפגר פה, חלילה, בתוך זמן קצר, לפחות תדעו שטבלתי בתוך אושר, ושרציתי ממנו רק עוד ועוד:)

     שיהיה לכם/ן לילה טוב.

 

תויג כ:

יש לו קטגוריות ב:חד הורי, חד הוריות, חדהורי, כללי

2 תגובות »

  1. ושוב מגיבה, כדי לומר לך שהתרגשתי עד דמעות, משום מה, מהפוסט הזה. ובפרט מהתובנה העמוקה ומעלת החיוך על ביטויו המיוחד של תסביך אדיפוס במשפחתכם המיוחדת וגם מהערת הסיכום על האושר…תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: