מאזן
בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים הָיִיתִי בֶּן שֶׁבַע.
בַּיָּמִים מִלֵּאתִי שַׂקֵּי חוֹל בְּיָדַי הַקְּטַנּוֹת
וּבַלֵּילוֹת הִסְתּוֹבֵב בֶּחָצֵר וִיקְטוֹר נַחְמִיאַס,
יוֹשֵׁב רֹאשׁ וַעַד הַבַּיִת, וְצָעַק עַל הַנָּשִׁים
"הַאֲפָלָה! הַאֲפָלָה!". וְהֵן, מְבֹהָלוֹת,
רִשְּׁתוּ אֶת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת בִּנְיַר דֶּבֶק
וְכִסּוּ אוֹתָם בִּשְׁחֹרִים.
בַּאֲסוֹן "דַּקָּר" הָיִיתִי בֶּן שְׁמוֹנֶה.
אָחִיהָ שֶׁל חַנָּהלֶ'ה מִן הַבְּלוֹק נֶעְלַם בַּיָּם.
שְׁלִיחֵי מִצְוָה מִטַּעַם עַצְמָם תִּעְתְּעוּ בְּאַכְזְרִיּוּת
בְּהוֹרֶיהָ, בִּשְׁמוּעוֹת שֶׁנָּפוֹצוּ מִסָּבִיב.
לְבַסּוֹף הִתְקַבַּצְנוּ כֻּלָּנוּ מִסָּבִיב לְקִבְרָם
שֶׁל מִי שֶׁנָּפְלוּ, וּמְקוֹם קְבוּרָתָם לֹא נוֹדָע.
בְּמִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיִיתִי בַּר-מִצְוָה.
חַיִּים בְּלֶכְמַן נִכְנַס בְּרִיצָה אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת.
"מִלְחָמָה! מִלְחָמָה!" זָעַק, וְכָל הַמִּתְפַּלְלִים
מִהֲרוּ לְבָתֵּיהֶם, מְעֻנִּים מִצּוֹם.
אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ רְשִׁימוֹת הַחֲלָלִים.
אַחֲרֵי כֵן הִתְיַשַּׁבְנוּ לְשִׁבְעָה.
בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה צָהַלְתִּי לְמוּל
מָסַךְ הַטֶּלֶוִיזְיָה בְּשָׁחֹר-לָבָן, מְגַחֵךְ
לְמַרְאֵה פָּנָיו שֶׁל אִידִי אָמִין (סִפְּרוּ עָלָיו
כִּי הָיָה אוֹכֵל אָדָם) וּמָחָאתִי כַּפַּיִם לְמוּל
גְּבוּרָתָם שֶׁל לוֹחֲמִים בְּסַרְבָּלִים לְבָנִים.
בְּמִבְצַע שְׁלוֹם הַגָּלִיל כָּתַבְתִּי שִׁירִים נֶגֶד הַמִּלְחָמָה
וְיָצָאתִי עִם חֲבֵרַי לְקָרְאָם בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ.
לֵילוֹת שַׁבָּת הָפְכוּ לְוִכּוּחִים מָרִים.
אַבָּא הִבְטִיחַ לִי, שֶׁלֹּא יְשַׁחְרֵר אוֹתִי מִן הַכֶּלֶא
אִם אֵאָסֵר בַּעֲווֹן הֲסָתָה.
בְּמִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁאַרְתִּי בָּעִיר, לֹא
בָּרַחְתִּי מִמֶּנָּה. נָדַדְתִּי בֵּין גַּן הָעַצְמָאוּת לְבֵין הַפָּאבּ,
מִתְנַחֵם בַּשִּׁגְרָה וּבְגוּפֵי הַבַּחוּרִים, כּוֹתֵב שִׁירִים.
בְּיוֹם הַהִתְנַתְּקוּת מֵעַזָּה וְחֻרְבַּן גּוּשׁ קָטִיף
בָּכִיתִי מֵרֹב אשֶׁר מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה
עַל חֲזוֹן הַשָּׁלוֹם שֶׁתֵּכֶף יַגִּיעַ,
אֵזוֹר תַּעֲשִׂיָּה בֵּינְלְאֻמִּי בְּעַזָּה,
אַךְ גַּם מִצַּעַר עַל גּוֹרַל הַמְפֻנִּים.
אֶת הַשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעֲנָם הִלְחִין מִתְנַחֵל.
הֵם שָׁרוּ אוֹתוֹ בָּאֳהָלִים.
בְּמִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ הַשְּׁנִיָּה הִקְדַּמְתִּי לְנַיְלֵן אֶת הַבַּיִת.
אַחֲרֵי כֵן הִצְטָרַכְתִּי לְצָבְעוֹ מֵחָדָשׁ, מֵרֹב כְּתָמִים.
אַךְ כְּמוֹ כֻּלָּם, הִתְעַנַּגְתִּי לְמַרְאֵה הָרוֹדָן הַמּוּבָס,
הַמּוּבָל, לֹא מְגֻלָּח וּפְרוּעַ שֵׂעָר, אֶל מוֹתוֹ.
בְּמִלְחֶמֶת עַזָּה שָׁלַח לִי בָּחוּר יְמָנִי הוֹדָעַת נְאָצָה בְּפֵייסְבּוּק.
הוּא אִחֵל לִי שֶׁיְּזַיְּנוּ אוֹתִי בַּתַּחַת עִם זַיִן שָׁחֹר, וְאַחֲרֵי כֵן
יִשְׂרְפוּ אוֹתִי יַחַד עִם הַבָּנִים.
אֶת הוֹדָעָתוֹ הִצְמִיד לִתְמוּנַת בָּנַי בְּנֵי הַשְּׁנָתַיִם וּמֶחֱצָה,
מְשַׂחֲקִים בְּחִתּוּלִים עַל חוֹף הַיָּם.
מִהַרְתִּי לְהִתְלוֹנֵן בַּמִּשְׁטָרָה וְלַחְסֹם אוֹתוֹ בַּמַּחְשֵׁב.
לֹא יָדַעְתִּי אָז עַד כַּמָּה יִתְרַבּוּ הָאִיּוּמִים.
אַחֲרֵי כֵן יָשַׁבְתִּי לִכְתֹּב עַל הַהֶכְרֵחַ לְהַמְשִׁיךְ בַּמִּלְחָמָה,
יוֹשֵׁב מוּל פְּנֵי הַחֲלָלִים בַּטֶּלֶוִיזְיָה, בּוֹכֶה עֲלֵיהֶם
וּמְבַכֶּה אֶת עֲתִידָם שֶׁל הַבָּנִים.
30.7.14
שיר זה מתפרסם כאן לראשונה, במלאת 43 שנים למלחמת יום הכיפורים, ויידפס בכרך השלישי של שיריי, 'ספר התמורה,' שיראה אור, אי"ה, בשנה הקרובה. אתם/ן כמובן מוזמנים/ות לשתפו הלאה. כדי לזכור. כדי להיזהר.
אילן שיינפלד. אבא קומתיים. 
ארץ אוכלת יושביה……בתי הקברות הצבאיים – מלאים במיטב….שאינם עוד….