ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם קצת של אבא שלהם (49)

תמונה מאתמול

התמונה הזאת צולמה אתמול בדיזינגוף סנטר על ידי סבתם של הילדים מאחורי ילדיי. היא שלחה לי אותה בטובה היום. במצלמה שלי כבר אין מקום לתמונות.

     נגמר לי הכוח. אני מרגיש שכל תא בגופי עייף. הלילה, כששכבנו במיטה, קראתי לילדים רק חצי סיפור של שלומית כהן-אסיף, עדיין מהספר הגדול, על הארנב נים-נם והדבורה זומי, ולא יכולתי להמשיך. זה כבר לא עניין החופש הגדול, והעובדה שאני מבלה עם הילדים ברציפות כבר ארבעים ותשעה ימים. זו המחשבה על הגן, על השנה הצפויה לנו בו, על המאבקים המיותרים שיהיה עלי לנהל כדי להיטיב עם בניי כאן.

     היום דניאל אמר לי מפורשות, שאינו רוצה לחזור לגן השחר. הוא רוצה "גן א'." צחקתי. "אתה מתכוון לכיתה א'," אמרתי לו, "זה רק בעוד שנתיים. אבל אתה בטוח שאתה לא רוצה לחזור לגן העירייה (זה שם גן השחר בפיהם)?"

     "אני לא רוצה."

     לא פלא. לא היה לו טוב שם. הרכב חברתי בעייתי, גננת שעשתה את המיטב שהייתה יכולה לעשות, אבל לא היה בזה די כדי לעזור לו, תסכול מתמשך.

     בערב קיבלתי שיחה ממנהלת פניות הציבור ממנהל החינוך העירוני – לגבי המכתב שכתבתי לעירייה בנוגע ל…מועדונית, שהסתיימה כבר מזמן. זו הייתה הזדמנות לשוחח איתה על שיבוץ הילדים בשנה הבאה בגן. בסיום השיחה כתבתי לרכזת השיבוץ האזורית, שאני מבקש העברה של שניהם לגן אחר בסביבה. שאם אין שם מקום, שיוסיפו סייעת. כך או כך, בניי לא יתייצבו בשערי גן השחר ב-1 בספטמבר.

     כי עם כול רצוני בזה, ל'בית חינוך אביב' אין לי כסף. אצטרך להשקיע בזה את כול משכורתי. בייאושי חשבתי אפילו לקחת הלוואה בנקאית של שישים אלף שקל כדי לממן להם שנה שם, שתיטיב איתם. מה זה כבר כסף, בשביל הרווחה הנפשית של בניי. אבל אני לא יכול לקחת על עצמי עוד חובות, את תוכנית המעבר לגליל עיכבתי עד למכירת הדירה, ובמצב הזה אין לי ברירה אלא לוודא שלפחות ייקלטו בגן עירייה חדש, שונה מקודמו.

     אני מאוד מקווה שזה יסתדר.

     בבוקר נסענו במונית לקופת חולים 'בלפור' כדי להוריד למיכאל את התפרים. האחות אמרה לו לשכב על מיטת הטיפולים, ודניאל ביקש מיד לשכב עליה אף הוא. אז שניהם נשכבו זה בצד זה. האחות נטלה בידיה סכין מעוקל קטנטן ומספריים, ובעדינות וזהירות רבה הסירה ממנו את התפרים.

     מיכאל התנהג כמו גיבור. דניאל התבונן במה שעושים לו. אני, לעומת זאת, כבשתי ראשי בבטנו. לא הייתי מסוגל לראות את הדבר הזה.

     ואז האחיות נזכרו בי ובילדים. וצחקו. הן נזכרו בביקור הקודם שלנו שם, כשהילדים היו בני שנתיים ובאו לקבל חיסון נגד שפעת, ומה שהזכיר להן אותנו הוא אי יכולתי להתבונן במחטים ובפרוצדורות רפואיות הנעשות בילדיי.

     את הביקור שם סיימנו בשני פלסטרים, האחד על מצחו של מיכאל והאחר, פלסטר דמה, על מצחו של דניאל, מדבקות צבעוניות וחוברות צביעה של 'מכבי.'

     משם ירדנו ברגל לשוק. הילדים הודיעו לי שהם רוצים צעצוע חדש. כאילו שמדי שבוע בחופש הזה לא קיבלו צעצוע. אז קניתי בדרך למטה מנגו ובננות, כרעי עוף ותמרים לחים שדניאל אוהב, ואז נכנסנו לחנות הצעצועים במרכז השוק.

     את החנות הזאת מחזיקים שני האחים, שהיו פעם בעלי 'אבטיחים,' מקום הבילוי האולטימטיבי של ברנז'ת התקשורת התל אביבית, בשנות השמונים. זו הייתה מסעדה ששולחנותיה היו פרושים על רחבת בטון גדולה, מול הים, והמנה הכי פופולארית בה הייתה מנת אבטיח עם גבינה בולגרית.

     אבל היו גם הרבה מטעמים אחרים. ואלכוהול. הרבה אלכוהול.

     יצאתי משם עם הרבה חברויות וגם לא מעט סטוצים. אבל זה היה מזמן. המסעדה פונתה משם לטובת פרויקט בנייה, והאחים מ'אבטיחים' פתחו חנות צעצועים בשוק.

     מיכאל בחר בגיטרה ובשתי צנצנות 'איחסה' (החומר הפלסטי הזה שנראה כמו קקי ומשחקים איתו שעות). דניאל בחר רובה. ואז מיכאל ביקש אף הוא רובה. "אי אפשר גם וגם," אמרתי לו, "או גיטרה או רובה."

     למגינת לבי בחר ברובה, כמובן. ובאיחסה.

     ראיתי שם גם שק אגרוף מעולה לילדים, ב-165 ש"ח, ורכבת חשמל ב-50 ש"ח. אבל התקמצנתי על זה. יש גבול לכמה כסף אני יכול להוציא על צעצועים בזמן שאני רתוק לבית ובקושי עובד. ומחר עוד יהיה עלי לשלם 400 ש"ח על תיקון הג'יפ החשמלי ושלושת זוגות האופניים שלהם.

     בצהריים אילנה נכנסה אלינו כדי לתת להם לאכול ואני רצתי למוסך כדי להוציא ממנו את המכונית. היא נראית נהדר, אחרי התיקון. רק שעלותו מטורפת. עשרת אלפים שקל. מזל שיש לי ביטוח מקיף, והצטרכתי לשלם מזה רק דמי השתתפות עצמית ומע"מ. וגם זה לא מעט, למעלה מאלפיים שקל.

     אחר הצהריים החלטנו לשוב לכיכר, ולשחק עם האח והאחות החברים שלנו, ליאו ואמיליה, להשלים את מכסת שעות המשחק שלא מיצינו אתמול. אז ארזנו שוב מים ופירות וכדורי משחק, חבשנו קסדות, עלינו על אופני האיזון ונסענו לשם.

     בילינו שם כשלוש שעות. הילדים שיחקו איתי בכדור, אחרי כן בינם לבין עצמם בצלחת מעופפות, ולבסוף יצאו לנסיעה סחור סחור מסביב לכיכר. אין לי מושג מניין היה להם הכוח לזה. הקפדתי שישתו, למעשה גמרנו כליל את שלושת בקבוקי המים הקרים שהיו לנו, וכשחזרנו הביתה, מיכאל עוד רצה שנצייר יחד, ודניאל רצה לשחק. והם גם רצו אמבטיית קצף. שזו חוויה ממושכת.

     "אין לי כוח, ילדים," אמרתי להם. "כולנו עייפים כבר. היום נתקלח ונלך לישון."

    "אני מתרחץ לבד," הודיע לי דניאל. ומיכאל אחריו.

     אז נכנסתי אחריהם לאמבטייה, וידאתי שהם מתרחצים ומצחצחים שיניים, הלבשתי אותם בפיג'מות ונחתנו במיטה, ששוב נמנמתי עליה איזה זמן, עד ששבתי להכרתי.

     תשמעו, זה באמת מתיש.

     הנחמה שלי הייתה, שגיליה, אימא של ליאו ואמיליה, אמרה לי שיש לי ילדים ממש טובים, וגם מחווה קטנה של מיכאל ודניאל לה ולילדיה – הם ניגשו אליהם מרצונם ונישקו אותם לפרידה לפני לכתנו הביתה. וזה ריגש אותי מאוד.

     "אבא, איך התנהגנו היום?" שאל מיכאל.

     "הייתם פשוט נהדרים," השבתי לו, ונשקתי על מצחו. "שניכם הייתם נהדרים."

     לא רק זה. גם גמלתי את מיכאל באחת מן הדרישה למשהו מתוק. הם זללו שניצלונים וצ'יפס שגיליה קנתה להם ולילדיה, חיסלו בבית מלפפונים ועגבניות וחביתה, והלכו לישון שבעים, ואני מקווה שגם עם תוספת קלוריות.

     ואני התבוננתי בהם היום, ראיתי כמה גדלו, כמה הם מפותחים, אילו שיחות רהוטות הם מקיימים בינם לבין עצמם ועם זולתם, ובעיקר עם מבוגרים בסביבתם, ואמרתי לעצמי שהכול בסדר. יש לי שני ילדים נהדרים. עכשיו עלי רק למצוא את הסביבה שתכיר בזה, תעודד את זה ותאפשר להם לפרוח.

     בינתיים זה יהיה כאן, בעיר. אבל אני מאוד מקווה שבמהלך השנה הקרובה כבר נוכל לעבור צפונה, ואז ייטב להם וגם לי בהרבה.

     שיהיה לכם/ן לילה נעים. הבריזה בחוץ מבטיחה זאת.

יש לו קטגוריות ב:הורות, הורות בגיל מבוגר, הורים וילדים, החופש הגדול, חד הורי, חד הוריות, חדהורי, כללי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: