ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

יומן החופש הגדול של מיכאל ודניאל, וגם קצת של אבא שלהם (28)

בצק1

 

    אתמול בערב, כשחזרנו מן המטפלת שלנו, שאלתי את הילדים במכונית מה החוזקות של כל אחד מהם. "דניאל, מה הדבר שאתה הכי טוב בו?" שאלתי אותו.

     "מלחמות ובוקסים."

     "ומה עוד?"

     "זהו."

     "והרכבות? אתה אוהב להרכיב דברים?" הזכרתי לו. נעניתי בהן כמובן. "ומיכאל, במה אתה טוב?"

     "בפאזלים."

     "וגם בציור," הוספתי. "אז יש לי רעיון. מחר בבוקר, כשאחזור מן הכושר, ניסע לחנות 'הפיראט האדום' ונקנה שם לכל אחד מכם משחק בתחום שהוא טוב בו. מה דעתכם?"

     הם כמובן שמחו מאוד.

     וזה אכן מה שעשינו הבוקר, רגע לפני שההשתוללות שלהם התלקחה. לא פלא. כשיצאתי מן הבית לכושר השבעתי אותם שיתנהגו יפה אל אילנה, ורק אם יתנהגו יפה ניסע לחנות הצעצועים. זה החזיק מעמד היטב. אבל שעה שאני התיישבתי לאכול ארוחת בוקר, ולעשן סיגריה עם קפה לפני היציאה, הם כבר היו קצרי רוח והתחילו להשתולל.

     רשת חנויות 'הפיראט האדום' לא עונה לטלפונים. זה חבל, כי אני נוהג תמיד להתקשר ליעד שלי בטרם צאתי לדרך. הדבר האחרון שהיה חסר לי הוא לטפח בילדים תקוות שווא, ולמצוא את עצמנו עומדים בפני חנות סגורה.

     לרווחתי, החנות הייתה פתוחה, ומקסימה. חנות 'הפיראט האדום' בתל אביב נמצאת ברחוב קריית שאול 12, ממש לפני הכניסה לבית העלמין האזרחי של קריית שאול, מצד ימין. זו חנות הצעצועים הגדולה והשופעת ביותר שראיתי בארץ. פשוט מלאה כול טוב, לכול גיל, במחירים נוחים.

     לקחנו עגלת קניות גדולה. בתחילה שמנו עליה שני משחקי הרכבה, האחד של רובוט והאחר של שעון, המערבים חלקי פלסטיק ומעגלים חשמליים, ללא צורך בהלחמה. זה בדיוק מה שחיפשתי בשביל דניאל. שיוכל לבנות בעצמו משהו, שגם יעבוד אחרי כן, ולא יהיה כרוך בהלחמת בדיל, מפני שזה כבר משהו שיחכה לו לגיל בוגר יותר.

     אחרי כן מיכאל בחר לו פאזל של נינג'ות, ארבע תמונות בקופסה אחת, ואני הוספתי על זה קופסה גדולה של בצק צבעוני. לצערנו אזלה בחנות מכונת הבצק הקטנה, שכול כך רציתי לקנות להם, מפני שעבדו איתה יפה אצל המטפלת. אבל זה יחכה למועד אחר.

     מבחינתי מיצינו את הביקור שם, אך לא מבחינתם. מיכאל בחר עוד שני מתקני בועות סבון בצורת כלי עבודה שקופי ידית, ודניאל הוסיף טלסקופ. בתחילה סירבתי לרכשו. הוא עלה 101 ש"ח. אבל למול רצונו העז החלטתי להתגמש.

     אלא שאז אני ראיתי משהו שאני ממש משתוקק אליו בשבילם – קופסה ענקית של מגנטים צבעוניים בצורות שונות, להרכבה, במחיר של 399 ש"ח, ודניאל תפס בידיו הקטנות כבאית ענק של סמי הכבאי, שמחירה 400 ש"ח.

     "לא דניאל, את זה אני לא קונה, אין לי כסף לזה," הבהרתי לו – הקנייה שאני עצמי עשיתי עמדה על סכום של כ 400 ש"ח.

     הוא נורא בכה, והתחנן שאקח גם את זה. אבל עמדתי בשלי.

     "אתה יודע מה, אגיד לסבא שייקח אתכם לכאן ביום שלישי הבא, כשישמור עליכם בזמן שאלמד. ואז הוא יוכל לקנות לכם כאן מתנה גדולה."

     עוד בצאתנו מן החנות כבר התקשרתי לאבא, סיפרתי לו על החנות ועל המשאלה והוא אמר שבחפץ לב ייקח אותם לשם. אז הרוחות נרגעו.

     ממול לחנות נשקף אלי סופרמרקט ענק. שמחתי מאוד. ממילא היה עלי לעשות היום קנייה של עוף, פירות וירקות, ולקנות בשוק הכרמל בחום ובלחות כאלה זה לא סימפטי. אז עלינו במכוניתנו לשם, הכנסתי את מיכאל ודניאל לעגלת קניות גדולה, והסתובבנו בשבילי המוצרים, הילדים בוחרים לעצמם מעדני חלב שהם אוהבים, ואני – את כול השאר.

     כשהגענו הביתה פרקתי את כול החבילות מן המכונית, ואמרתי להם שעלי לנקות את המקרר, שהיה מאוד מלוכלך, ואני לא מסוגל להכניס מוצרים טריים למקרר לא נקי. הם ביקשו לשחק בבצק. אז פרשתי להם עיתונים על שולחן הסלון, פתחתי בעבורם את קופסת הבצק, ונתתי להם שני קרשי חיתוך ישנים ומערוכים לילדים.

     ואז קרה דבר מופלא – בבית השתרר שקט. שקט גמור. שקט של ריכוז ושל הנאה. כזה שמזמן לא שמעתי.

      הילדים עמדו שעה ארוכה ליד שולחן הסלון, שטחו בצק במערוך ועשו ממנו כל מיני דברים.

     "אבא, אני מכין פיצה," הודיע לי מיכאל, ושטח פיסת בצק אדומה, כמו רסק עגבניות, על משטח בצק צהוב עגלגל. אחרי כן הוא גם הכין דגים.

     דניאל הכין פיצה ענקית, משלל צבעי הבצק.

     "תראו איזה יופי, ילדים, שיש כזה שקט בבית ואתם נהנים," אמרתי להם, "זה ממש משמח אותי."

     ניקיתי את המקרר, מיינתי את המוצרים הישנים וסידרתי בו את החדשים. אחרי כן העמדתי עוף בתנור וסיר אורז על הכיריים, והלכנו לישון.

     כשקמנו התלבטתי אם לעלות על המכונית לכיוון צפון או להישאר בבית. התחשק לי מאוד לתפוס איזה צימר ברגע האחרון ולעלות צפונה, כדי לראות בתים. אבל הילדים רצו להישאר בבית ולשחק. דניאל בכלל לא רצה לעזוב את החצר, מפני שחיכה שהלילה יירד והוא יוכל להביט בכוכבים בטלסקופ. מיכאל רצה לצאת לטייל טיול ערב, ואז לחזור הביתה כדי לשחק איתי יחד בפאזל.

     ואז קרה הדבר המדהים מכול – לראשונה בחייהם, דניאל ביקש להישאר עם אילנה, ושמיכאל ואני נלך לטייל.

     וכך היה. לא ייאמן.

     מיכאל ואני יצאנו למרכז סוזן דלאל, עם צלחות מעופפות, חבל קפיצה ופירות ומים, ודניאל נשאר בחצר עם אילנה.

     המטפלת מזמן אמרה לי, שאני חייב למצוא זמן איכות עם כול ילד בנפרד. הסברתי לה, שבתור אב יחידני זה כמעט בלתי אפשרי. והנה, פתאום זה הגיע מהם, מן הילדים.

     שיחקתי עם מיכאל בצלחת מעופפות ברחבת סוזן דלאל. כשנמאס לו, הוא ביקש שאשב על מעקה, הוא יירד למטה עם חבל הקפיצה ואז עשינו 'משוך בחבל.' אחרי כן הציע שאקשור את החבל לעץ ברחבה, ואז בא לי הרעיון ללמד אותו לטפס על חבל. והוא התגאה מאד, כשהתיישב במסעף הענפים ונופף בידו לעולם.

מיכאל2     את הבילוי המשותף הראשון שלנו סיימנו בזה שקילפתי לו תפוז, ישבתי איתו, חלק מן הזמן חבוק, על המעקה, הוא אכל פלחי תפוז ואנחנו שוחחנו.

     "אבא, אני מתגעגע לדניאל," הוא אמר.

     "גם אני. אבל איזה כיף להיות גם קצת לבד, רק שנינו," אמרתי לו.

     "נכון," הוא אישר.

     כשחזרנו הביתה, דניאל עמד עם אילנה על המדרכה ברחוב, מצפה לנו. וכשראה אותנו רץ אלינו בצהלות שמחה. "התעכבתם!" הוא קרא, "אבא, אבא!"

     ואז התקלחנו ואכלנו ועלינו אל גג הבניין שלנו כדי לצפות בכוכבים.

     השקט הזה נשבר רק שעה שמיכאל ביקש מדניאל, אחרי יום שלם שהחזיק בו ברשותו, את הטלסקופ. דניאל נתן לו, ומיד לקח אותו מידיו, מה שגרם למיכאל לבכות בתסכול. אני התערבתי, לקחתי מידי דניאל את הטלסקופ, והבהרתי לו, שאמנם, הרעיון לקנות אותו היה שלו, וזה היה רעיון מעולה, אבל הטלסקופ הוא לא רק שלו, הוא של כולנו, ועכשיו תורו של מיכאל לשחק בו.

     זה עורר בו תסכול רב, ורק אחרי הרגעה ממושכת נשכבנו במיטה לקרוא את הספר שדניאל בחר כבר אתמול, "דני ושודדי הים האכזריים." אבל אחרי שסיימנו, ואני השכבתי אותם לישון, דניאל התחיל לבכות שהוא לא רוצה לנסוע מחר לגליל, שהוא רוצה להישאר בבית, עם אילנה, ושהוא בכלל לא רוצה למצוא בית אחר, אלא לגור בבית הזה.

     הבנתי שהילד הוצף כבר לגמרי בחרדה מתוכניות העתיד שלי. אז התרוממתי למצב ישיבה במיטה, חבקתי אותו בחיקי, ושאלתי אותם למה הם לא רוצים לעבור בית.

     "כי אני רוצה את מיקי מאוס שלי ואת הכרית שלי ואת התחתונים שלי," אמר מיכאל.

     "כי אני רוצה את אילנה ורבקה ולבנה," אמר דניאל והמשיך למנות את השכנות מסביב.

     "אתם יודעים, כשנעבור דירה תבוא משאית גדולה עם פועלים. הם יביאו איתם המון ארגזים, ויארזו לנו את כול הבית בתוכם. על כול ארגז הם יכתבו מה יש בו. למשל, 'הקלסרים ממדף ימין תחתון של אבא,' ו'מגירת כלי הנגינה,' ו'ארגז הבובות' ו'ארגז סמי הכבאי,' ואז יעלו את הכול-הכול למשאית. את המקרר, את מכונת הכביסה, את מייבש הכביסה…"

     "מה, אבא, איך אפשר להכניס מקרר לארגז?" צחק דניאל.

     "את המקרר לא מכניסים לארגז," עניתי לו. "מרוקנים אותו מאוכל ואז מעלים אותו למשאית. היא כול כך גדולה, שיכניסו אליה גם את הקורקינטים והאופניים שלכם מהמחסן, ואת כול מה שיש בבית, אפילו את תנור החימום הקטן בחדר האמבטייה. ואז ניכנס למכונית שלנו, וניסע אחרי המשאית אל הבית החדש שלנו ברמת הגולן, והפועלים יפרקו את הכול בבית, ויסדרו לנו אותו."

     "ואז, בבית הזה, יהיה לנו הרבה יותר מקום, וגם תהיה לנו חצר גדולה עם עצי פרי וגינת ירק, ובעלי חיים, וטרמפולינה."

     "ובריכה עמוקה," הוסיף דניאל.

     "נכון."

     "אני לא רוצה בריכה עמוקה, כי אני אפול לתוכה," אמר מיכאל.

     "אל תדאג. אני אשמור עליך שזה לא יקרה."

     "אז אל תדבר בטלפון כשאני בבריכה," השיב לי הילד החכם הזה.

     הצלחתי להרגיע אותם אחרי שהבטחתי להם, שלא ניסע צפונה אם לא ירצו, אבל נדבר על זה מחר. הוזמנו לכפר ורדים, ואני מאוד רוצה לנסוע כדי לראות עוד כמה בתים באזור.

     חשבתי שכבר נרגעו. אבל רק קמתי מן המיטה הם התעוררו שוב והתחילו כל כך להשתולל, שבסופו של דבר מצאתי את עצמי צורח עליהם שיילכו כבר למיטה, כי לי כבר נגמר הכוח. וכשאני צועק, זה חזק ביותר.

     יצאתי החוצה לעשות מדיטציה, להירגע. תוך כדי מדיטציה, בה ראיתי בבירור שאני מצליח לא רק להשכיר את הבית אלא למכור אותו במחיר שאני רוצה בו, הם פתחו את הדלת, נעמדו על סיפה וצפו בכוכבים.

     המשכתי במדיטציה, וכשקמתי נכנסתי איתם הביתה, נשכבתי שוב במיטה ביניהם, ונמנמתי עימם עד שנרדמו סוף סוף.

     מישהי חכמה אמרה לי השבוע, "אל תיתן לילדים לקבוע בשבילך איפה תגורו. ילדים זה ילדים והם יתרגלו לכול שינוי, גם אם יהיה קשה להם בתחילה." מזל שהכינה אותי לזה מראש. אני, על כול פנים, כבר שוחחתי היום עם בעל הבית ועם עורך דין, וביום ראשון אפגש עם בעל הבית כדי להתקדם במשא ומתן בינינו. אינני יודע אם אספיק לעבור עם הילדים צפונה במועד שרציתי בו, ה 15 באוגוסט, אולי זה קצת מוקדם ומהיר מדי. אבל מישהי מקוראותיי כתבה לי, שיש בזה דווקא יתרון – המעבר כמה חודשים אחרי תחילת שנת הלימודים מבטיח, שהגננת והסייעת יוכלו להקדיש את מלוא תשומת הלב שלהן, אחרי שוך פתיחת השנה, לתהליך הקליטה של בניי בגן.

     כך או כך, ביום ראשון יגיע לכאן נציג של חברת הובלה, כדי להתבונן בתכולת הבית ולתת לי הצעת מחיר ראשונה בתחום זה. אני משתדל לראות קדימה, ולעשות מדי יום את כול הנדרש בטיפול בילדים ובבית, בשגרת העבודה שלי (בדיקת עבודות מדי לילה) וגם משהו להגשמת החלום.

     ולכן גם ודאי לי שהגשמתו בוא תגיע. ותהיה מוצלחת מאוד.

     ובינתיים, אם יש לכם מישהו/י שירצו להשכיר או לרכוש דירת שלושה חדרים (75 מ"ר) בלב האזור הכי מבוקש בנווה צדק, דירה הנהנית מחצר פנימית פורחת ומתאימה לזוג או לזוג עם ילד, כזו עם כניסה נפרדת בחדר האחורי, שיכול לשמש כקליניקה, אנא הודיעו לי באופן פרטי. תהליך ההשכרה או הרכישה מותנה בהסכמת בעלים ויצטרך כנראה לעבור דרך אישור בית משפט, לא רק אישור בעלי הבית. אבל מי שיגיע אלי עם הצעה רצינית וראוייה ומעט אורך רוח, יזכה בזכייה גדולה, מן האגדות ממש. בית באזור הכי מבוקש בנווה צדק למשך שארית חייו, וגם לצאצאיו אחריו, אם יגורו איתו בעת פטירתו (שזה מה שחוק הגנת הדייר קובע…).

     מי שיודע עד כמה הסיכוי למצוא דירת דמי מפתח בתל אביב בכלל ובנווה צדק בפרט הוא נדיר, יבין מה ערכו של מה שאני מציע פה. ודבר אחד אני יכול להבטיח לכם/ן – זה יהיה זול ומשתלם יותר ממשכנתא:)

     את זה אני כותב כרגע רק לקוראי הבלוג שלי. אחרי השיחה עם בעל הבית גם אעלה מודעה מיוחדת על כך עם תצלומי הדירה, הבית והחצר.

     שיהיה לכם/ן לילה טוב.

תויג כ: , ,

יש לו קטגוריות ב:הורות, הורות בגיל מבוגר, הורות גאה, הורים וילדים, החופש הגדול, חד הורי, חד הוריות, כללי

2 תגובות »

  1. ממש שותפה רגשית בעניין המעבר! ברכות. תעשה ותצליח. זה נשמע נפלא ומבטיח. אילן אתה עושה דברים גדולים מאד. אבא אמא אמזוני ביותר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: