ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

אפשר להציע לך נישואין?

התכנון המקורי שלי לאתמול והיום היה כתיבה. אתמול הוא התממש. אמנם, הכנסתי את המכונית בבוקר למוסך, כדי שיבדקו את מערכת המיזוג שלה, שלא פעלה כראוי, ויכניסו בה גז, אבל אל המוסך נטלתי אתי את המחשב הנייד, ובזמן שהמכונית טופלה בו התיישבתי בבית קפה של אנשים קשיי-יום, בפינת המסגר-יצחק שדה, וכתבתי.

הרעש היה קשה. מכוניות ואוטובוסים רבים חולפים בצומת הזאת ללא הרף. הוסיפו על כך מחלקת עליזה מדי של עיתון "מעריב," שעמדה ממש מול שולחנותיו של בית הקפה, אוזניות לראשה, ופיזזה ושרה בקולי קולות שירים לא ברורים, עשן אגזוזים וצפירת מכוניות, ותקבלו את מלוא הסט.

אבל אני שתיתי אמריקנו, ישבתי וכתבתי. למעשה, הרכש אפשר לי ליצור קונכיה של ריכוז, שבתוכה יכולתי להרגיש את היצירתיות שלי מבעבעת. כתבתי שם כמה סצנות מפתיעות, לתוך הגרסה הערוכה כבר בידי העורכת שלי, כתשובותיי לתהיותיה.

כשסיימתי, שלחתי הודעה טובה לה וגם לסוכן שלי, אילן צלר, שיידעו שאני כבר באמצע הספר ועובד.

הבוקר התחיל אצלי בוויכוח עם הילדים על כמות הצעצועים שייקחו איתם לגן, בתורת חפץ מעבר, מלבד אופניהם, בהשבת אופניים שדניאל יצא עמם עד לפינת הרחוב אבל לא הסתדר איתם, והחלפתם באופני איזון. כך, אפוא, רק כשהגעתי למכון הכושר גיליתי, שמרוב מהומה שכחתי את גופיית האימון בבית. ומכיוון שכול חנויות הבגדים בהרצל עוד היו סגורות, מצאתי את עצמי עושה אימון כושר בעודי לבוש בחולצת כותנה שהרציתי בה אמש.

מכיוון ששכחתי להביא עמי גם ספר קריאה חדש מהבית, תחת זה שסיימתי אתמול, אמרתי לעצמי שאמצא את הנוסח הערוך של הרומאן הבא שלי בטלפון ואציץ בפרקים הבאים שעלי לעבוד עליהם. כך, לפחות, אתכוון לכתיבה.

זו הייתה טעות.

פתאום ראיתי שם כשל אחד או שניים שלא הבחנתי בהם מקודם לכן, וגם מקומות שצריכים עוד עבודה של ליטוש לשוני (אחרי חמש שנים של עבודה מאומצת), וזה החליש את רוחי. הנחמה היחידה שלי הייתה, שהבנתי פתאום משהו, שאני יכול לנצלו עלילתית, ולא חשבתי עליו מקודם. וזה קצת הפיס את דעתי.

מן הכושר המשכתי עם עגלת הקניות שלי לשוק, שזללתי בו ארבעה בורקס טריים וכמה זיתים כארוחת בוקר, וממנו שבתי ברגל הביתה. בפינת רחוב קלישר עצרתי, כדרכי, כדי להתחבק עם כלנית. בצאתי מחנות הפרחים שלה פגשו עיני את עיניו התכולות של בחור חיין ויפה תואר, שבדיוק נשא אלי את עיניו.

"היי," הוא אמר לי.

"היי."

"אתה יודע איפה זה אלנבי ביאליק?"

הבטתי בפניו, בגופו, והרגשתי שאני מתעלף.

"אפשר להציע לך נישואין?" עניתי לו.

נשבע לכם. זה יצא ממני ככה. בבת אחת. עם פיק לב במקום פיק ברכיים.

הוא הביט בי המום ואז חייך. "אפשר, אבל לא," השיב לי, "אתה עובד כאן?"

"לא," עניתי, ונפניתי לאחור, "כלנית, יש כאן מישהו שמבקש לדעת איך להגיע לאלנבי ביאליק."

"אז תסביר לו," היא אמרה.

"אני לא יכול. הוא כל כך מתוק, שאני תכף מתעלף. איבדתי את הראש לגמרי," הודיתי ואחזתי בראשי. זה היה אמיתי. לא הייתי מסוגל אפילו לראות בעיניי רוחי איפה נמצא רחוב ביאליק.

כלנית הסבירה לבחור איך ללכת.

"נו, אז לך איתו, תראה לו," דחקה בי.

אבל אני רגליי כשלו, וגם לבי.

"אם תעלה במעלה השוק תצא בפינת המלך ג'ורג אלנבי," נזכרתי בעקבות הסבריה של כלנית, "ואז תפנה שמאלה עד פינת ביאליק."

הבחור הודה לי, על המחמאות ועל ההסבר. ואני בירכתי אותם לשלום והלכתי משם. וגם המתוק הזה.

ובדרכי ברגל הביתה נזכרתי בהורוסקופ שפרסמה הבוקר מרים בנימיני, בו ניבאה לבני שור התחלות זוגיות חדשות.

נו, אולי הפסדתי את בן הזוג הבא שלי, ליד דוכן הפרחים בשוק, רק כי לא התעקשתי עוד קצת, אמרתי לעצמי.

אבל לא היה לי זמן לעסוק בזה. היה עלי לרחוץ ירקות ופירות, להעמיד עוף לכל השבוע, ואז ראיתי את מצב המקרר והמקפיא, אז הסתערתי עליהם. ומכיוון שניקיתי אותם רצפת המטבח התלכלכה, אז גם רחצתי שוב חצי בית. במקביל כיבסתי ותליתי מכונות כביסה. ומכיוון שהוצאתי את הלכלוך החוצה היה עלי גם לטאטא קצת את החצר.

הקיצור, כשהרמתי עיניי אל השעון השעה הייתה כבר 12.30. רבע שעה לפני המועד שעלי לאסוף בו את ילדיי מן הגן ביום שישי.

לקחתי את פתק הדואר הרשום שקיבלתי אתמול, עם הארנק, מיהרתי ל'אופיס דיפו' כדי להוציא משם את המתנה שחיכתה לי בו – סידור תפילה מן הקהילה היהודית שאני כותב עליה – ובעודי מהלך לגן עוד הספקתי להחליף הודעות ווטסאפ עם קבוצת ההורים, לארגן יחד קומזיץ ליום רביעי.

ביום חמישי, אמרתי לעצמי, אנצל את החופש כדי לעשות עם הילדים קשתות וחיצים וללמדם להשתמש בהם.

ואז נזכרתי בזה שלא כתבתי היום אפילו מילה. וגם לא ערכתי בשני הספרים שעלי לסיים, שלא לדבר על כל שאר הפרוייקטים הממתינים לי על שולחני.

אצל סבא, אמרתי לעצמי, אצל סבא, אחר הצהריים, כשהילדים ישחקו. או אחרי כן, בלילה, כשהם כבר ישנו. או מחר בבוקר, בים, או מחר בלילה. הכול יהיה בסדר אילן. הכתיבה חשובה, גם הפרנסה, אבל אחת לשבוע אין לך ברירה, ואתה מוכרח להקדיש זמן לבישול ולניקיון ולכביסה לכול השבוע. תזכור שאתה הורה יחידני, שאתה לגמרי לבדך.

וזהו זה.

אז אם מישהו מחבריכם מספר לכם בימים הקרובים, שאיזה גבר זר עם עגלת קניות הציע לו נישואין ליד חנות הפרחים בשוק הכרמל, ספרו לי מי אני וקשרו בינינו, ותבוא עליכם הברכה.

שבת שלום לכולכם/ן.

מודעות פרסומת

יש לו קטגוריות ב:אימהות, הומוסקסואליות, הורות, הורות בגיל מבוגר, הורות גאה, הורים וילדים, הקהילה הלהט"בית, חד הורי, חד הוריות, יצירתיות, כללי, תהליך היצירה

2 תגובות »

  1. מקסים, נהנתי לקרוא, שבת שלום

  2. מקסים יא איש רב פעלים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: