ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

שני שירים ליום הזיכרון

קדיש

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים,

הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה לְנִשְׁמוֹת הַבָּנִים

שֶׁחֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם, קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים,

בֵּין עָרִים וּכְפָרִים, עֲמָקִים וְהָרִים,

וְהָלְכוּ לְעוֹלָמָם צְעִירִים וּבָרִים

וַחֲלֵב יַנְקוּתָם עַל פִּיהֶם כְּמֵי מָרִים.

 

בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, נְאוֹרִים,

וְתִזְהַר נִשְׁמָתָם בְּאַלְפֵי זְהוֹרִים,

וְתִשְׁמְרֵם בְּסֵתֶר כְּנָפֶיךָ לְעוֹלָמִים

וְתִצְרֹר נִשְׁמָתָם בִּצְרוֹר הַחַיִּים.

 

חַיָּלֵי גּוֹלָנִי, חֵיל הָאֲוִיר, הַשִּׁרְיוֹן, גִּבְעָתִי והַצַּנְחָנִים,

שֶׁנֶּהֶרְגוּ בְּאֶרֶץ עֵיטִים וּפְתָנִים,

וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת הַחַיִּים,

וְאָנוּ נוֹתַרְנוּ וְלֹא נֵדַע אֵי אָנָה אָנוּ בָּאִים.

 

נָאִים, נֶהְדָרִים, נָעֲמוּ נְעוּרֵיהֶם.

שָׁתְקָה שֶׁמֶשׁ. שְׁמוֹתֵיהֶם שָׁקְעוּ.

מְגִנִּים, מְדַמְּמִים, מָלְאוּ מָוֶת.

הִנֵּה הִלּוּלֵינוּ, הֲרוּגִים.

 

נְצֹר נִשְׁמַת נִפְלְאֵי נְדִיבוֹתֶיךָ,

שְׁמֹר שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל שׁוֹבָבֶיךָ,

מֵתוּ מְבָרְכֵינוּ, מֻבְחֲרֵי מוֹלֶדֶת,

הֵמָּה הֲרוּגֵי הֲווֹתֶיךָ.

 

נִפְלְאוּ נְתִיבוֹתֶיךָ, נִפְלְאוֹתֶיךָ נִפְלוּ.

שַׁמָּה שָׁתַלְתָּ, שַׁדַּי, שֶׁתֵּדַע.

מִיּוֹם מוֹתָם מְנוּחָתֵנוּ מָרְרָה.

הַנְּעָרִים הַלָּלוּ, הוֹדָם הוּא הוֹדֶךָ.

 

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים,

הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה לְנִשְׁמוֹת הַבָּנִים

שֶׁחֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם, קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים,

בֵּין עָרִים וּכְפָרִים, עֲמָקִים וְהָרִים,

וְהָלְכוּ לְעוֹלָמָם צְעִירִים וּבָרִים

וַחֲלֵב יַנְקוּתָם עַל פִּיהֶם כְּמֵי מָרִים.

 

האנדרטה

זֶה הִתְחִיל בְּאוֹת מִתְנוֹדֶדֶת, נוֹטָה

עַל צִדָּהּ. שִׂחַקְתִּי בָּהּ, מָשַׁכְתִּי

בְּאֶצְבְּעוֹתַי מַעְלָה מַטָּה, עַד

שֶׁהִתְנַתְּקָה מִן הָאֶבֶן. זוֹ הָיְתָה

הַלָּמֶד שֶׁל רְפָאֵל. אַחַר כָּךְ

בָּאוּ הַמַּחְשָׁבוֹת עַל הָאָלֶף.

הִיא הָיְתָה מְחֻבֶּרֶת הֵיטֵב.

הוֹצֵאתִי אוֹלָר וְתָקַעְתִּי אוֹתוֹ

 

בֵּינָהּ לְבֵין הָאֶבֶן. הֶעֱלֵיתִי וְהוֹרַדְתִּי

עַד שֶׁנִּשְׁמַע קוֹל הַבִּתּוּק שֶׁל הָאוֹת

מִבְּסִיסָהּ. נִשְׁאֲרוּ רַק הָרֵישׁ וְהַפֶּה.

אֲבָל הָאוֹתִיּוֹת לֹא נִכְנְעוּ לַיָּדַיִם

הַמַּפְצִירוֹת בָּהֶן, גַּם לֹא לַסַּכִּין.

 

אָז נִגַּשְׁתִּי לְבֵית הַמִּרְקַחַת, קָנִיתִי

חֹמֶר מֵמִיס, וְשָׁפַכְתִּי אוֹתוֹ עֲלֵיהֶן,

לְהָמֵס אֶת הַדֶּבֶק שֶׁהֱאֶחִיזָן בַּלּוּחַ

בְּעִקְּשׁוּת, בְּיָגוֹן. הֵן נִכְנְעוּ וְנָשְׁרוּ,

מוֹתִירוֹת חָלָל בְּשׁוּרַת הַשֵּׁמוֹת.

חָלָל מַצְמִית לֵב, מְרֻקָּן, נָכוֹן.

 

הִמְשַׁכְתִּי לְגָרֵד, לְהָסִיר שֵׁם

אַחֲרֵי שֵׁם מִן הָאַנְדַּרְטָה.

הָאוֹתִיּוֹת נָשְׁרוּ לְרַגְלַי

צִבּוּרִים צִבּוּרִים. הַלּוּחַ

נוֹתַר חָלָק וְעֵירֹם. כְּמוֹ

 

בַּזְּמַן שֶׁהֻסַּע מִן הֶהָרִים,

הַזְּמַן שֶׁנּוֹלַד מִן הָאֶבֶן.

 

כָּךְ נִזְכֹּר אֶת הַנּוֹפְלִים.


שני השירים לקוחים משלושת כרכי השירה מפרי עטי, ויראו אור בקרוב. אפשר לעשות בהם כל שימוש בטקסי יום הזיכרון ולשתפם. הם נכתבו מנהמת לבי השותת על גיל ועל יניר, על אתגר ועל אחרים, חבריי שלי ולזוועת לבי גם בניהם של חבריי, שנפלו במערכות ישראל.

אילן.

 

תויג כ: , , ,

יש לו קטגוריות ב:אובדן, אקטואליה, כללי, שירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: