ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

ללכת בֶּחָרָבָה. חמישים ושש שנים.

עריכה1עריכה2

עריכה6עריכה5

בפורים האחרון, כשביקשו ממני מיכאל ודניאל לקנות להם חרבות משחק, השתרשה בפיהם טעות לשונית משעשעת. דניאל קרא לחרב 'חָרָבָה.'

"דניאל, חרב זו לא חרבה, אלא חרב," אמרתי לו. "חרבה זה משהו אחר. כשבני ישראל עזבו את מצריים, אלוהים פתח את הים כדי שיהיה להם איפה לעבור, והשביל שנפתח שם הוא חָרָבָה."

זה לא ממש עזר לי, עד הפסח הזה. כעת נדמה לי שהם כבר מכירים את ההבדל בין 'חרב' לבין 'חרבה.'

במילה הזאת, ובביטוי "הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה" נזכרתי כעת, עם סיומן של מספר שעות של עבודה על כרך שיריי השלישי, מבין שלושת כרכי השירה שבכוונתי להוציא לאור אחרי החג.

קמנו מוקדם בבוקר. מיכאל ודניאל ביקשו מיד לשחק בחצר. יצאנו החוצה, הם שיחקו בחוץ ואני ישבתי למולם בצל, משכתב שכתוב אחרון של שירי הספר השלישי שלי.

אחרי שסיימתי את השכתוב עשיתי את הדבר היחיד שראוי לעשות, כשעורכים סדר שירים או פרקים בספר – פרשתי אותו, דף אחר דף, לאורך הסלון של יאיר ומיכל. אגב כך גיליתי בכלל מה היקפו של הספר הזה, מה הנושאים שהוא עוסק בהם – וגם ששכתבתי בחודש האחרון כל שיר ושיר בו, לפחות פעמיים, מבלי שהבחנתי בכלל בכך. וטוב הדבר בעיניי עד מאוד. טוב שיש לי כמה גרסאות שכתוב לתקן בהן כל אחד מן השירים האלה, ששכבו בגניזה זמן כה רב.

חבל ששכבו בגניזה, מפני ששירים טובים וראויים הם. אך בו-בזמן טוב שנחו בגניזה, בדממה, מפני שהבשילו בה, וכעת יכולתי להבחין בסטיות ריתמיות ומוסיקליות דקות לאוזן, ולכוונן, לתקנן, כפי ששען מתקן שעון, או כפי שאומן מבצע מדייק את ביצועו ליצירה המונחת בפניו. שהרי השיר הריהו מתווה מוסילי, סימני אותיות על פני חמשה אילמת, והוא נתון לביצועו מחדש על ידי כול קורא, וקודם לכול על ידי כותבו ממש.

פרשתי את השירים על פי נושאיהם, ופחות או יותר על פי הסדר הראוי, בעיניי, לנתינתם יחד. אחרי כן קיבצתי כל פרק נושא על פי סדר השירים בו, ואז – הנחתי כל פרק על גבי חברו, באופן שבו נדמה לי שראוי לקורא לקרוא את הספר הזה.

זאת, מפני שכול ספר שאני מוציא תחת ידיי הוא קודם כול הזמנה למסע, מסע הקורא בתוך עולמי, וכך אני גם מתכנן אותו. חשוב לי לדעת איך ייפתח, איך ישתרשר ויתפתח מפרק לפרק וכיצד אסיימו.

כעת, משסיימתי כול אלה, אני יכול לישב בשקט ליד המחשב, להכניס את תיקוני העריכה שלי בשירים – ואז לצרף שיר לשיר ממאות הקבצים הנפרדים שלהם לכדי קובץ אחד. הספר.

אחרי כן אנקד אותו, ואעביר אותו לבדיקתו של הנקדן. פעמיים. מכיוון שהנקדן המסור שאני עובד עמו מזה שנים אינו אמון על המחשב, אצטרך להקליד פנימה את כול תיקוניו בעצמי. בשמחה אעשה כן, כמו שאני עושה מזה שנים רבות. וכשאסיים אדע שגם הכרך השלישי של שיריי החדשים מוכן לדפוס.

בו-בזמן אטפל בעיצוב שלוש הכריכות של הספרים, בקביעת מחירם הסופי לצרכן,  בהדפסתם ובהפצתם לתורמים, שתמכו בפרוייקט הזה בכספם ובטוב ליבם, ולחנויות.

בעבורי, זוהי מתנת יום ההולדת הגדולה ביותר שיכולתי לתת לעצמי. לא במקרה קראתי לפוסט הזה "ללכת בחורבה חמישים ושש שנים." כאדם, כיוצר, זוהי תחושתי. חמישים ושש שנים אני בורא את דרכי בעולם, מבקע ימים, סולל לי חָרָבָה, בעזרתו של אל חי. וזה מה שבא לידי ביטוי בשירים שאפרסם.

והחג הזה הוא גם מתנה גדולה לילדיי. הם מאושרים להיות אצל דוד יאיר ודודה מיכל, בביתם המרווח וחצרם הגדולה, מרגישים כאן אהובים, רצויים ובטוחים, וזה מסמן בעבורנו גם את בילויי החופשה הבאה.

שיהיה לכולכם חג שמח וחול המועד נעים.

מודעות פרסומת

יש לו קטגוריות ב:הוראת כתיבה, הורות, הורות בגיל מבוגר, הורות גאה, הורים וילדים, הקהילה הלהט"בית, זמן איכות, חד הורי, חד הוריות, כללי, קמפיין למימון המונים, שירה, תהליך היצירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: