ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

דמדומים מול הרי אדום

אני והילדים באילת

מקודם לכן, כשרק התיישבתי על המרפסת של ישרוטל ים סוף, מביט בשמש השוקעת מעבר להרי אדום, קלטתי שוב, שזוהי החופשה הראשונה שלי, מזה לפחות חמש שנים, מאז יצאתי למסע הפונדקאות, ממנו נולדו לי בניי, מיכאל ודניאל, ואל דרך ההורות.

אתמול, מכיוון שלא ישנו בצהריים, בשל האיחור בטיסה של "ארקיע" לאילת, נרדמנו שלושתנו בעשר וחצי בערב. בשתיים לפנות בוקר התעוררתי ליד ילד קודח מחום, זה הלילה השלישי. מדדתי לדניאל חום, היה לו 39.3. שמתי לו נר, ומכיוון שהבחנתי שהוא מתהפך במיטתו ואינו יכול להירדם – גם לקחתי אותו אל חדר האמבטייה. מילאתי את האמבטייה במים פושרים, ועשיתי לו, בפעם הראשונה בחייו, אמבטייה להורדת החום.

ואחרי כן חזרנו לישון.

הבוקר הלכתי ברגל עם הילדים בתוך עגלת התאומים את כל הדרך מבית המלון אל המצפה התת ימי. הילדים התלהבו מאד מתצוגת הדגים המרהיבה, ובייחוד מבריכת הכרישים. אבל התלהבותם גברה לאין-ערוך כשעברנו במונית מן המצפה התת ימי לקניון 'מול הים,' שם רכשתי להם, לכל ילד, זוג סנדלי 'נמרוד' חדשים, עם תאורה בסוליות, כובע מצחייה של סופר מן, כנראה הכובע היחיד בעולם שיבטיח כי יחבשו אותו בימות הקיץ הלוהטים, וכמובן גם גלידה תות, הפעם בתוך גביעים מיוחדים בצורת בובות.

מרגע הנחיתה באילת נמלאו דפיי ברשתות החברתיות בהצעות מפגש עם גברים. מסתבר שכאשר יוצאים מתל אביב לפריפרייה שבים להיות מחוזרים, אם משום שאילת היא עיר קיט, שכולם מבקשים בה ליהנות מחופשתם, ואם משום שהאילתים קוטפים את תיירי הפנים והחוץ בעיר מלוא חופניים. אבל כשאני בבית מלון, עם ילדיי, בתוך חופשה משפחתית, כול מה שאני יכול לענות לפונים הוא שאני אב יחיד לתאומים בני ארבע, ולא יכול להיפגש. הרי לא אשאיר את הילדים באישון לילה עם גיסותיי, רק בשביל סטוץ רגעי בחופשה.

זה, בתמצית, כנראה לב לבו של השינוי שחל בי, עם המעבר שלי מסטטוס של סופר תל אביב, הומו רווק, לסופר תל אביבי ומורה לכתיבה, אב לתאומים שהוא גם הומו רווק, אבל פלוס שניים. הפלוס שניים הזה עושה את כול ההבדל. אז כן, יש רגעים שזה מנקר בי. למשל, עכשיו, כשאני יושב על המרפסת בישרוטל, מול הבריכות המוארות בתאורה רומנטית של לפידים, וחושב לעצמי בלבי כמה טוב היה אם היה פה יושב עכשיו בן זוג לצידי, ומחזיק איתי ידיים או מתפעל איתי מן הנוף.

אולי זה עוד יגיע. אבל הוא עוד לא כאן, בינתיים, וכנראה יצטרך לעשות מאמץ רב כדי להבקיע לו דרך אליי. ובינתיים אני צריך להפסיק את הכתיבה הנעימה הזאת, וללכת לרחוץ ולהלביש את מיכאל ודניאל בבגדי שבת וחג. כי תיכף נרד למטה, לחגוג לאבא שלי ולסבא שלנו יום הולדת שמונים.

שתהיה לכם/ן שבת שלום. אמן.

מודעות פרסומת

תויג כ: ,

יש לו קטגוריות ב:אימהות, הומוסקסואליות, הורות, הורות גאה, הורים וילדים, חד הורי, חד הוריות, כללי, מגדר, פונדקאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: