הפטרון וטעותו של המשורר

בתוך ארבעה ימים בלבד, מאז פתחתי בקמפיין מימון ההמונים למען שיריי, הופיעו בעולמי כבר חמישים וארבעה מלאכים ומלאכיות. הם תמכו ב 8300 ש"ח מתוך 45,000 ש"ח, בכמעט חמישית מן הסכום הדרוש לי למימוש החלום – הוצאה לאור של שלושה ספרי שירה חדשים בו-זמנית.

זה פשוט לא ייאמן. זה מדהים. הנה קיצור הדרך לדף הקמפיין שלי באתר 'מימונה' –

https://www.mimoona.co.il/Projects/3280

*

פעם, בימי הביניים, כאשר משורר ביקש לשרוד וליצור ולפרסם את יצירתו, הוא היה מוכרח למצוא לו פטרון, מצנט, שיממן את קיומו. וכדי להבטיח את תמיכתו בו, כתב על אודותיו שירי שבח. אחד המשוררים האלה היה שלמה אבן גבירול, שחלה אנושות עוד בהיותו נער, ואת רוב ימיו העביר בבדידות ובכתיבה. לפטרון שלו קראו יקותיאל, ושמו זכור ונחקק בדפי ההיסטוריה והזיכרון הקולקטיבי היהודי רק בזכות קינתו של אבן גבירול עליו, הנלמדת כיום כאחד השירים בבחינת הבגרות בספרות –

רְ‏אֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה / כְּאִלּוּ לָבְשָׁה תּוֹלָע לְמִכְסֶה

תִּפְשֹׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בָּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה

וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָהּ עֵירֹמָה / בְּצֵל הַלַּיְלָה תַּלִּין וְתֶחְסֶה

וְהַשַּׁחַק אֲזַי קַדָּר, כְּאִלּוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.

שיר הטבע הזה הוא שיר קינה. הוא מתחיל בשורה המדמה את צבע השמש בעת דמדומים ללבוש תולע (בד יקר הצבוע בצבע ארגמן, שהופק בימי קדם מתולעים). אחרי כן הוא מתאר את התפשטות אור הדמדומים בשמיים: "תפשט פאתי צפון וימין/ורוח ים בארגמן תכסה." השמש עוזבת את הארץ עירומה, והשמיים קודרים, כאילו הם מבכים, בהיותם לבושים בלבוש שק, לאות אבל, את מול יקותיאל אבן-חסאן, פטרונו של שלמה אבן גבירול.

כך, אפוא, הופך יקותיאל בארבע שורות שיר מופלאות לשמש, ששקיעתה מסמלת לא רק את מותו-שלו, אלא אולי גם את מות המשורר, התלוי בו ובחסדיו. אין פלא שכך הרגיש אבן גבירול. בעולם שהוא חי בו לא היו פלטפורמות התרמה באמצעות האינטרנט, ומות מיטיבו היה בעבורו מכת-מוות.

אבל אבן גבירול עשה טעות פטאלית אחת, שהרבה מתרימים עושים. הם מסתמכים על נדיב אחד, מחפשים אחר התרומה הגדולה האחת, שתוציא אותם מצרותיהם, או תממש את חלומם, במקום לבקש מעט כסף מהרבה בני אדם.

זו התמצית של קמפיין התרמה על רגל אחת: פירמידת התורמים חייבת להיות בנויה מבסיס רחב, של הרבה תורמים, שתורמים מעט, ולטפס אט אט מעלה, עד שהיא מגיעה לתורמי המעט, התורמים הרבה. ואסור לזלזל בשום תרומה.

את הידע הזה לימדתי ארגוני מתנדבים לפני עשרים שנה, והייתי מרצה עליו באוניברסיטת בר אילן, בתוכנית ליחסי ציבור, ובמקומות נוספים. אפילו הוצאתי לאור ספר, 'המדריך לגיוס משאבים מוצלח,' בבית ההוצאה שלי. גם זה לפני שנים.

הבוקר, כשחשבתי על זה, בירכתי בלבי על הטכנולוגיה החדשה, שאפשרה בכלל הקמת פלטפורמות כאלה לתרומות, אם לארגונים ואם ליחידים. נזכרתי, איך בשנות התשעים, רק לפני עשרים שנה, הקמתי מחלקת חסויות במשרד יחסי הציבור שלי, והתחלתי לתת שירות לארגוני מתנדבים מן המגזר השלישי באיסוף תרומות.

הקמפיין הראשון שבניתי היה בעבור מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. כתבתי להם אז תוכנית גיוס תרומות, הכוללת הקמת פאנל של נשים משפיעות ומובילות בחברה הישראלית, והתוויתי בפניהם סוגי פעולות שונות, שיסייעו להם לגייס תרומות כדי לשמר ולפתח את מרכזי הסיוע האלה, החשובים בעיניי עד מאוד.

כיום מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית הם הגוף הכי משמעותי בארץ, בתחום זה. מלאכתם קודש, ובלעדיהם לא היה לפונות ולפונים אליהם כול מענה.

אחרי כן בניתי קמפיינים נוספים בתחום גיוס המשאבים לעמותות. אבל מכיוון שלא ראיתי ברכה בעמלי, מקץ שלושה חודשי פעילות סגרתי את המחלקה הזאת במשרדי. ועם זאת, בלבי נותרה פינה חמה לארגונים מן המגזר השלישי, עד כדי כך, שיום אחד אפילו פנטזתי להקים מין יריד עמותות, שבו כול עמותה תעמיד דוכן, ובו תציע תשורות ותמורות למי שיתרום לה, כול אחד כנדבת ליבו. ככול הידוע לי הרעיון הזה מומש על ידי אחרים לא מכבר.

רעיון נוסף שהיה לי, וטרם בוצע, היה – להקים מפעל הגרלות, שכול הכנסותיו תלכנה לעמותות המגזר השלישי. מעין דוכנים כמו של 'מפעל הפיס,' שיועמדו בפינות רחובות ראשיים בערי ישראל, אך תחת אשר ימכרו טופסי הימורים – ימכרו תלושי תרומה, כל תלוש לעמותה אחרת. כך יידע כול תורם לאן בדיוק הוא תורם את כספו.

בינתיים חלפו שנים, ובארץ הוקמו הפלטפורמות האינטרנטיות לתרומה. והנה, גם אני נעזר בהן. ונדהם מדי שעה כמעט לגלות עד כמה הפלטפורמות האלה יעילות, ועד כמה שינתה רשת האינטרנט את השיח החברתי וגם את האפשרות להבעת ערבות הדדית, הערכה ותמיכה.

בעבורי, כול תרומה ותמיכה שאני מקבל בפרויקט שלי, אינן דבר מובן מאליו. בעבורי זו מחווה של אהבה. כך אני חווה זאת. ולכן זה גם ממלא אותי בכזו הכרת תודה.

אז הנה שיר של תודה, ואהבה, שכתבתי אי שם בראשית שנות האלפיים, לא ראה אור מאז, ועומד לראות אור, בספר 'על מהותו של הג'סטין,' הרבה בזכותכם/ן –

 

בוקר קיץ

 

 

הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה, מְפִיצָה אוֹר רַךְ וְסָמִיךְ כְּחֶלְמוֹן

בְּתוֹךְ מַיִם, מֵעַל קוֹלְנוֹעַ "עֵדֶן" הַיָּשָׁן,

וַאֲנִי מְהַלֵּךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב עִם כַּלְבָּתִי הַזְּהֻבָּה,

לְאֹרֶךְ הַסִּמְטָה, מַבִּיט בַּשָּׁמַיִם,

וְחוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי בִּכְלָל בְּתוֹךְ אַקְוָרֶל

שֶׁל סַעַר עֶפְרוֹנִי, אוֹ קְלוֹד מוֹנֶה.

 

הַשָּׁמַיִם תְּכֻלִּים, וְהֶעָבִים עוֹלִים מִיָּם,

חוֹשְׂפִים גָּוַן אֲפַרְסֵקִי כְּמוֹ הַבָּתִּים,

שֶׁאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַעֲלֶה מֵקִירוֹתֵיהֶם

פָּלֶטָה מְלַטֶּפֶת שֶׁל גּוֹנֵי פַּסְטֶל רַכִּים.

 

אֱלֹהִים, אֲנִי לוֹחֵשׁ בְּשֶׁקֶט בְּלִבִּי, תּוֹדָה

שֶׁהֵעַרְתָּ אוֹתִי לִשְׁעַת הָאוֹר הַזֹּאת,

לְאוֹר הַקַּיִץ הַנִּפְלָא בִּתְחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם.

 

אֱלֹהִים, אוֹ לִיאוֹר הַמָּתוֹק, שֶׁסִּיֵּם לֵיל עֲבוֹדָה

בַּמִּזְנוֹן שֶׁל "סִינֶמָה סִיטִי" בְּחָמֵשׁ וָחֵצִי בַּבֹּקֶר,

וְהֵעִיר אוֹתִי, עִם כָּל הַמְּתִיקוּת שֶׁל נְעוּרָיו,

בְּבִרְכַּת בֹּקֶר טוֹב, בְּהוֹדָעַת אֶס.אֶם.אֶס.

*

נו, תגידו מילה. אהבתם?

לילה טוב,

אילן שיינפלד.

7 Replies to “הפטרון וטעותו של המשורר”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s