ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

"באבא! באבא!" או – טעויות שהורים עושים

היום, כשחזרנו  מן הגן, חיכו לנו שתי הפתעות. את הראשונה סימנתי בעיניי כמשהו שהילדים יהנו לשחק בו, בדרכי אליהם. זה היה גליל ריק של כבל חשמלי, שעמד בפינת בית ברחוב לילינבלום. כששבנו הביתה הראיתי להם אותו, והם שמחו ליטול אותו עמם, בבית העמדתי אותו ליד הגליל הקודם שאספנו, גדול מזה שהבאנו היום, ואמרתי להם שזה האח הגדול של הגליל החדש שמצאנו.

הם ביקשו פטישים ומסמרים, כדי לתקוע מסמרים בגליל. ואני לימדתי אותם איך אוחזים במסמר ותוקעים אותו בפטיש אל הגליל, הזהרתי אותם מפני דפיקות על אצבעות הידיים ונכנסתי הביתה כדי לחמם את ארוחת הצהריים.

ההפתעה השנייה חיכתה לנו ליד הדלת. חמש קופסאות אריזה מקרטון, מלאות בכול טוב. אתמול ביצעתי קנייה מרוכזת דרך האינטרנט, הן כדרך לחסוך בכסף והן כדרך לחסוך בזמן. והשליח של 'ויקטורי' הגיע אלינו בדיוק כשהלכתי להביא את הילדים מן הגן הביתה. אז אמרתי לו שישאיר את הכול ליד הדלת.

הקופסאות הללו נותרו בבית והפכו מיד, כמובן, למקומות מחבוא. "אימאל'ה, מכשפה רעה!" צהלו שניהם וצללו לתוך הארגזים שוב ושוב.

     מכשפה רעה

קראתי להם להיכנס פנימה. מיכאל מיד בא, רחץ ידיים במים ובסבון, התיישב אל השולחן ואכל עוף בתנור, אורז עם שעועית ובעיקר מן הפתיתים האפויים שהכנתי לו היום, לפי בקשתו. הוא שופך עליהם גביע 'אשל' או 'גיל' שלם, וזולל את זה בתיאבון.

אבל פתחתי את הקופסאות, ודניאל ראה בהן שתי שקיות 'במבה,' ומיד ביקש אחת

"לא, דניאל," אמרתי לו, "עכשיו זמן ארוחת הצהריים. במבה תקבל אחר הצהריים, אם תרצה."

"במבה! אני רעב לבמבה!"

"לא. עכשיו ארוחת צהריים. הנה היא מוכנה, על השולחן."

"במבה!" המשיך דניאל לקרוא.

ולא הפסיק.

30-60 פעם בדקה, במשך כול הזמן שמיכאל ואני אכלנו בו צהריים.

אבל החלטתי שאני לא מוותר. שזה עניין של חינוך לסדר יום ולגבולות. אדרבא, העליתי את הבמבה למדף הכי גבוה בבית, כזה שלא יצליח לעלות אליו עם כיסא, במידה וינסה לעשות כן כשאני כבר אישן.

ואז הוא התחיל לבכות. ובכה ובכה, ולא חדל מבכיו גם כשחיבקתי אותו, גם כשהבאתי אותו אל המיטה. הוא ירד ממנה, נעמד ליד דלת הכניסה לבית, תפס בידית, הצמיד את פיו אל הסדק בין הזכוכית המשוריינת למסגרת העץ שהיא נתונה בו, ובכה, כנראה בתקווה שאחת השכנות תשמע אותו.

אמרתי בליבי, מי יודע מה הן חושבות שמתחולל בבית פנימה. הן ודאי לא מעלות על הדעת שמדובר בילד שמתעקש לאכול במבה במקום ארוחת צהריים.

לבסוף החלטתי לנקוט בגישה שונה. ניגשתי אליו, חיבקתי אותו וביקשתי ממנו שיבוא לישון איתי כדי לשמור על אבא.

וזו הייתה הטעות הקולוסלית שעשיתי היום.

כי הילד פתח זוג עיניים מבועתות, ופרץ בבכי קורע לב ממש. "באבא, באבא."

בתחילה חשבתי שהוא עדיין בוכה 'במבה, במבה.' אבל לא. הוא בכה 'באבא, באבא.'

"מה זה באבא, דניאל?" שאלתי אותו.

"באבא שלי," הוא בכה. "אבא."

ואז קלטתי. 'באבא' זה 'אבא' בערבית. הוא זוכר את זה מינקותו בגן היהודי הערבי שהיה בו.

"אנא באבא אילן?" שאלתי אותו.

"כן."

"ואנת איבני דניאל?"

"כן," בכה.

"והדא אחוי מיכאל."

הוא הנהן.

"אז די לבכות, דניאל. התכוונתי רק לשחק איתך. אתה אף פעם לא צריך לשמור על אבא. אבא תמיד שומר וישמור עליך, ילד."

אבל האמירה הזאת עוד לא הרגיעה אותו. הוא נורא בכה, וכשאספתי אותו בזרועותיי, הבאתי אותו אל המיטה והשכבתי אותו לצידי, הוא המשיך לבכות.

"למה אתה עוד בוכה, דניאל?" שאלתי אותו.

"אני פוחד מהחדר."

"מהחדר של אבא?" תמהתי. החדר באמצע הבית, מואר כולו באור יום.

"כן."

"בוא, אני לידך, בוא אביא לך את החברים שלך ונלך לישון איתם יחד."

קפצתי לחדר הילדים, הבאתי ממנו את הדוב הלבן ואת הכלב חומי, את דונלד דאק ואת הארנב התכול רך הפרווה, כול בובות הפרווה שעל מיטתו, ושמתי אותן בחיקו.

וככה נרדמנו. אני מחבק אותו מצד אחד, והוא מחבק את בובותיו.

מיכאל נרדם בשתיים. דניאל ואני נרדמנו בשתיים וחצי בערך.

לולא יוספה, עלמה ולוסי, שהתדפקו על דלתנו בחמש, עוד היינו ממשיכים לישון.

קמתי מן השינה אפוף לגמרי, אבל מבין דבר אחד, עמוק מאוד. מה שאמרתי לדניאל היום, כדרך אגב, בניסיון לשכנע אותו לחדול מבכיו ולבוא לישון שנת צהריים, היה חמור בעבורו. אסור לי עוד לעולם לבקש מהם שישמרו על אבא. זה לא התפקיד שלהם. זה התפקיד שלי. והטלתו עליהם, ולו בדרך משחק, מטילה עליהם אימה גדולה.

וגם ההבנה הזאת היא משמעותית מאוד.

לילה טוב.

תויג כ: ,

יש לו קטגוריות ב:הורות, הורים וילדים, חד הורי, חד הוריות, פונדקאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: