ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

תמונות מעבר מדומה, מעתיד אפשרי

בגיל שלושים ושתיים, כשהתחלתי את הטיפול אצל האקס-מטפל שלי, אמרתי לו שאני מרגיש לא קיים, שבעצם אני תעתוע, שעיצבתי לעצמי את עצמי ואת זהותי כדי להימנע מדחייה. אבל בתוך כך איבדתי את מהותי. במשך השנים ששהיתי במחיצתו, לימדני הרבה. בין השאר ניסה לברר איתי מיהו, אם כן, אותו עצמי אמיתי, הנמצא מתחת לעצמי הכוזב שלי, בכלל, והסטרייט בארון בפרט. וכשאמרתי לו, שאני לא מעז לפתוח את הדלת, שאל אותי למה.
"מה זאת אומרת, למה," נבהלתי, "ומה יקרה אם אפתח את הארון ולא אמצא בו שום סטרייט?"
"באמת, מה יקרה?" חייך אלי.
הרגע הזה היה רגע מכונן. באותו רגע נתקבעה בי זהותי. אינני יודע אם היא הייתה ועודנה נכונה לי במאה אחוז. ייתכן, שלו הייתי יוצא מן הארון עשור או שניים מאוחר יותר הייתי מגדיר את עצמי דו-מיני. אבל אז, בשלהי שנות השבעים, כשיצאתי מן הארון, מי שסיפר שהוא נמשך לגברים ונשים כאחת, או לגברים יותר, אך גם לנשים מדי פעם, נתפס כהומו בארון. וכזה לא הייתי מעולם.
בשבוע שעבר, מקץ 23 שנים מאז הפגישה הראשונה עם המטפל לשעבר שלי, נתקלתי, באקראי, במאמר משל פסיכולוג ישראלי שלא הכרתי, ד"ר אסף רולף בן שחר. במאמר הזכיר, בין השאר, את תפיסת העצמי האמתי והעצמי הכוזב של ויניקוט. מכיוון שהשתמשתי באותם מונחים כדי לתאר את עצמי בעבר, אך לא ידעתי על קיומם בשדה המקצוע, כול כך נדהמתי, שקראתי עוד טורים משלו, כתבתי אליו וגם ביקשתי הפנייה למאמרו של ויניקוט בנושא.
אסף שלח לי מיד, בטובו, את המאמר בנוסחו האנגלי. וכשקראתי בו, הרגשתי שהוא עלול למוטט בי את כל הגנותיי, ולהציב אותי מול השאלות העמוקות ביותר בחיי.
ואז הבטתי בעצמי, ואמרתי לעצמי שלא. שהתמוטטות כל מערכות ההגנה שלי היא סוג של פריבילגיה, שכבר אין לי, משעה שאני אב יחיד לשני בנים. שיהיה עלי להכיל את הטלטלה הזאת בתוך חיי ובתוך כתיבתי. ומיד, כמובן מאליו, גם הבנתי איך נושא העצמי האמתי והעצמי הכוזב קשור לגיבור ספרי הבא (לא זה שאני מסיים בימים אלה, אלא זה שכבר מתרקם בתוכי והולך ונכתב).
למחרת בבוקר מצאתי את הספר 'עצמי אמתי, עצמי כוזב,' של ויניקוט, והבוקר כבר קראתי את המאמר הזה בגרסתו העברית.
אבל לחיים יש דרכים משלהם להראות לנו את עושרם ואת מורכבותם, את יופיים ואת היותם מהדהדים את פנימיותנו.
היום אחר הצהריים, שעה שעמדתי ליד שער הגן, כדי לקחת ממנו את ילדיי הביתה, תהיתי מה אעשה איתם היום אחר הצהריים. שוחחתי על כך עם אם של ילד מכיתתם, ובדיוק אז קיבלתי הודעת אס.אם.אס מיוספה, על חוג חיות, שיש בו שיעור לדוגמה, בחינם, המתקיים בשעה 17.00 במתנ"ס בשכונת שפירא.
התקשרתי לשם, ביררתי מה מ הות החוג ומיד החלטתי ליטול אליו את ילדיי.
מעולם לא הייתי בשכונת שפירא, שיוספה גרה בה עם בנותיה, עלמה ולוסי. השכונה הזאת תמיד נראתה לי מעבר להררי חושך, דהיינו, מעבר לתחנה המרכזית החדשה. אבל כבר כשנהגתי בתוכה עם הילדים, שנרדמו במושביהם מרוב עייפות, אחרי יום בלי מנוחת צהריים (וכמעט עשיתי אחורה פנה וחזרתי הביתה, וטוב שלא עשיתי כך), התפעלתי ממרקמה העירוני של השכונה. היא בנויה ברובה מבתים דו קומתיים, מסודרים ברחובות קטנים, כמעט כמו בנווה צדק, רק נטולי הדר.
המתנ"ס של שכונת שפירא נמצא ברחוב ישראל מסלנט, והוא בניין גדול ורחב ידיים, ושוקק פעילות. פגשנו שם את יוספה ובנותיה, התנשקנו, ואז נפרדנו, מפני שהיו שם שני חוגי חיות, אחד עד גיל שלוש וחצי, והאחר מגיל שלוש וחצי עד שש.
חוג החיות שלנו היה נהדר. המדריכה, שהבחינה בקושי של מיכאל ודניאל להיפרד ממני, אחרי שלא התראינו יום שלם, הרשתה לי, באופן חריג, לנכוח בחדר במשך חלק מן המפגש, בו הביאה בפני הילדים ארנב אנגורה יפהפה. כך הזדמן לי גם להפגין למול הילדים את כשרוני הסודי ביותר – היכולת להזיע את אפי ברטט ולהניע את אוזניי, בדומה לארנב.
רק אל תבקשו ממני להדגים לכם זאת. אני צריך שלא יצחיקו אותי כדי לעשות כן.

אחרי החוג הילדים שיחקו יחד במתקני המשחק בחצר המתנ"ס, ויוספה הציעה, שנבוא אליהם לארוחת ערב. "שמתי בתנור תפוחי אדמה, בטטות וקוביות טופו," אמרה לי, "בואו אלינו, אפילו לחצי שעה."
אני לבי היה כאפר, בשל היתקלות קצרה אך קשה עם דניאל, כשנכנסנו למכונית בדרכנו למתנס, ורושמה הקשה לא עבר לי מאז. אבל אחרי עוד הפצרה הסכמתי.
דניאל השתחל מיד לעגלת התאומות של לוסי ועלמה, שלמעשה אינן תאומות, רק נולדו בהפרש זמן קצר זו מזו, ויוספה מגדלת אותן כמעט לבדה, בנפרד מאביהן, וכך הלכנו ברגל מן המתנ"ס אל ביתן הקרוב, דירה מרווחת בסדרת בניינים חדשה.
כולנו הרגשנו מיד בבית. הילדים כבר הכירו אלה את אלה מן המפגש הקודם בביתנו, ויוספה הזמינה אותם להאכיל בחסה ובשמיר את הארנב הביתי, מה שהיווה המשך מוצלח במיוחד לחוג החיות שהיו בו לפני כן.
אחרי כן עברו לשחק יחד בחדר הילדים ובסלון, בעוד יוספה ואני מסדרים את השולחן ומכינים את ארוחת הערב.
ישבנו כולנו מסביב לשולחן ואכלנו. הילדים לא נגעו בתבשיל הנפלא שהכינה יוספה, אבל כרסמו קצת פיצה, קצת ביצה וקורנפלקס בלי חלב.
אחרי כן אחת הבנות ביקשה אמבטייה, ובניי מיהרו אחריה ואחרי יוספה אל חדר האמבטייה. יוספה הציעה שנעשה אמבטייה משותפת, ובן רגע נהיה הדבר. ארבעת הילדים השתכשכו במים, בניי הסתבנו וחפפו את ראשיהם בסבון ובשמפו אורגני, ריחני, ששימח מאוד את מיכאל, הרגיש מאין כמוהו לריחות, בעיקר אם הם טובים, והם נהנו יחד באמבטייה שעה ארוכה.
אחרי כן ניגבנו אותם. יוספה נתנה לנו חולצות להחלפה, חיתולים, כי כבר לילה, ובלילה הם הולכים לישון עם חיתול, ואחרי עוד זמן משחק סידרה להם פינת ישיבה מול הטלביזיה, והקרינה להם פרק מן 'הדוד חיים,' היישר מן הטלפון הנייד שלה, באמצעות הסטרימר, שגם אני רכשתי בזכותה, והילדים כבר נהנים ממנו בבית.

תמונה של שלימות ביתית. מיכאל, דניאל, לוסי ועלמה, יחד עם הדוד חיים.

תמונה של שלימות ביתית. מיכאל, דניאל, לוסי ועלמה, יחד עם הדוד חיים.


יצאתי אל המרפסת כדי לעשן. יוספה התקלחה ובאה לשבת איתי על הספה. בחוץ שקטה כבר המולת הילדים הרבים, שגדשו את הרחבה בין הבניינים עד שעת ערב. אבל כול המרפסות היו פתוחות, ובכולן יכולתי לראות משפחות צעירות, בארוחת הערב.
ואז זה היכה בי. זו אינה סביבה של שכנים מבוגרים, כזו שאנו גרים בה, אלא שכונה של זוגות צעירים ושל חד הוריים, כולם עם ילדים. זו סביבה הרבה יותר מותאמת לגידול ילדים בגיל בניי, בגוש בניינים חדשים לגמרי, בלב שכונת שפירא.
או אז הבטתי פנימה, אל דירתה של יוספה. בארבעת הילדים, היושבים יחד בטבעיות גמורה למול המסך, בשקט ששרר פתאום בבית, בזרימה ההרמונית לגמרי בין הילדים וביני לבין יוספה.
"תדעי לך, שזו הפעם הראשונה שמיכאל ודניאל מתארחים אצל מישהו לארוחת ערב ולאמבטייה," אמרתי ליוספה, "ומעולם לא ראיתי אותם כך. כל כך שלווים, מאוזנים. יש משהו מאוד מאזן בבית הזה."
כאילו הבין זאת מתוך עצמו בא דניאל מפינת הישיבה אל המרפסת, להיות עמנו.
"אבא, אפשר לישון פה היום?" שאל.
נדהמתי. הוא מעולם לא העלה אפשרות כזו על שפתיו, ודאי שלא את האפשרות שייפרד ממני ללילה.
"לא, דניאל, אנחנו נלך לישון בבית שלנו," השבתי לו.
"את לא יודעת כמה זה מרגש אותי," הוספתי, "כל כך רציתי ארבעה ילדים. והרי אפילו ניסיתי להביא עוד שניים לא מזמן. והנה, פתאום אני רואה כאן למולי ארבעה ילדים, שכול כך מסתדרים יחד."
"טוב, לא תמיד זו כזו הרמוניה," צחקה יוספה, "אבל גם לי זה הרגיש ככה, כבר בפעם הראשונה שנפגשנו יחד. וגם אני כול הזמן רוצה עוד ילדים, ותוהה אם אני יכולה לעמוד בזה לבדי."
דיברנו עוד קצת, ואז אמרתי ליוספה, שתכף הילדים נרדמים, אז מוטב שאקפוץ למתנ"ס, להביא משם את המכונית,שלא יצטרכו ללכת הרבה חזרה ברגל.
"ילדים, אני יכול ללכת רגע להביא את המכונית הנה, ושאתם תישארו עם יוספה?" שאלתי.
להפתעתי שניהם הסכימו לכך לחלוטין.
עזבתי את יוספה עם הילדים, הלכתי למתנ"ס, הבאתי משם את המכונית והחניתי אותה בסמוך לביתה של יוספה. אחרי כן עליתי בחזרה למעלה, כדי להנעיל את הילדים בסנדליהם, ליטול שלום מיוספה ובנותיה, ולנסוע הביתה, לישון.
שני הילדים הביעו שוב רצון להישאר שם. יוספה אמרה לי בשקט שזה אפשרי. השבתי לה, שהפעם ניסע הביתה. אבל שמעולם לא ביקשו דבר כזה, ושתראה בזה מחמאה גדולה.
זימנתי אלי את הילדים והנעלתי להם את סנדליהם. יוספה רכנה אליהם כדי לחבקם ולנשקם לפרידה. ואז קרה דבר מופלא. אני לא הייתי מבחין בכך, לולא יוספה סימנה לי בידיה שאמתין רגע.
דניאל ניגש מיוזמתו לשתי הבנות, לוסי ועלמה, שהתפרקדו בפינת הישיבה מכריות, מול הטלביזיה, ונשק לכל אחת מהן בנפרד.
"עכשיו גם אני נמסה," חייכה אלי יוספה.
התחבקנו והתנשקנו, ואני יצאתי עם מיכאל ועם דניאל בדרכנו חזרה הביתה, לבי עולה על גדותיו. משום שאחר הצהריים והערב האלה, שבילינו יחד, בהרמוניה משפחתית כה נדירה, כה שלמה, בדירת משפחה המצויה בלב גוש בניינים, שכולו הורים וילדיהם, ועוד בחברתה של יוספה, אישה שרק לפני שנים מספר פניתי אליה בהצעה להורות משותפת, שדחתה אותה אז, מסיבותיה, וכל אחד ואחת מאיתנו היה להורה בדרכו/ה שלו/ה, מילאה את לבי.
ואז הבנתי, שחלק מן האני שלי, שחברה טובה לשעבר שלי כינתה אותו פעם 'הסטרייט בארון,' זה שהדחקתי בקרבי, בשל הקושי להתמודד עם דחייה, עשה לי הערב ביקור פתע, ועמו הצגת תכלית. הצגת תמונות מעבר מדומה, מעתיד אפשרי, ואולי להפך. מעבר שהיה אפשרי פעם, מעתיד שהיה למדומה.

ועכשיו תסלחו לי. אבל יש לי שלוש הודעות מבחורים חדשים באטרף ובגיידאר.

מודעות פרסומת

תויג כ: , , , , ,

יש לו קטגוריות ב:הומסקסואליות, הורות, הורים וילדים, חד הורי, חד הוריות, פונדקאות

תגובה אחת »

  1. כתיבה יפה ומרגשת😄

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: