יומן החופש הגדול של מיכאל ושל דניאל (16)

הערב פתאום קלטתי, שבעוד יומיים ושני פוסטים יסתיים החופש הגדול של מיכאל ושל דניאל, והם ייכנסו לגן עירייה. בדיוק ח"י ימים של מעבר. זה יפה בעיניי, המעבר הזה. טוב שלא נסענו לחו"ל, ונשארנו בארץ, יחד, 24 שעות ביממה, כדי לחוות את תהליך המעבר הזה, מינקות לילדות.

את הבוקר התחלנו בחוף הים. הקדמנו להגיע אליו. בשמונה כבר פרשנו שמיכה על החוף, ואני הוצאתי את ארוחת הבוקר שהבאתי עמנו מתוך הצידנית. אכלנו, הילדים שיחקו קצת בחול, עקבו בעניין אחר המצילים, שתקעו עמודים בחול והזיזו את החבלים עם מצופי הסימון על פני חלקת המים.

חוף מנטה ריי הוא מסוכן מאוד. יש בו בורות עמוקים קרוב לשפת המים, וזרמים מנוגדים היוצרים מערבולות איומות. מי שאינו מכיר את החוף הזה ואת סכנותיו, מסתכן בחייו ממש, בעיקר אם הוא נכנס למים בניגוד להוראות המצילים, או עם סיום עבודתם.

בין שמונה לתשע, שעת פתיחתו של הקיוסק בחוף, הספקתי להרכיב את דניאל ואת מיכאל על כתפיי כדי למשוך בחוט המקלחת הציבורית, ולהתקלח עם כל אחד מהם המון פעמים במים. וכשנפתח הקיוסק אצנו לשם, הם בשביל ארטיק משמש, ואני בשביל עוד כוס אספרסו.

אבל אז, להפתעתי, הם קלטו את המוסיקה שהשמיעו שם מן הרמקולים, מוסיקה רכה וקצבית, והחלו להתערסל ולנוע בתואם מופלא עם המוסיקה, עם הקרטיבים בידיהם. ומכיוון שכל מי שהיה שם חזה בהם בהשתאות, הם כבר הפכו את זה להופעה של ממש. איך אמר לי מיכאל, מאוחר יותר, כשכבר היינו בבית, "זו הייתה הבמה שלנו, עשינו הופעה."

המבורגריםבתשע וחצי כבר היינו בית אחרי מקלחת. בדיוק אז החל החום לעלות. נשארנו בבית ושיחקנו ונחנו בו עד שש בערב. זה לא היה קל או פשוט. מיכאל ביקש המבורגר לארוחת הצהריים, ואני הפשרתי בשר טחון והכנתי לנו המבורגרים ביתיים מצויינים, להם הוספתי צ'יפס, כפי שדניאל אוהב. אבל הם בקושי נגעו בהמבורגרים והעדיפו קרטיבים קטנים. נו מילא, גם זו שתייה, בקיץ החם הזה.

אחר הצהריים, כשירדה השמש, ביקש מיכאל ללכת לגן של הטרקטור, גן שעשועים נחמד, ובו מגלשה בצורת טרקטור, הנמצא ברחוב שלבים. בפאתי פלורנטין. אבל דניאל לא רצה, הוא רצה רק להישאר בבית, וכאשר הלבשתי את מיכאל והודעתי לדניאל, שאני מתכוון ללכת לגן השעשועים, ואם הוא לא רוצה לבוא הוא יכול להישאר אצל אילנה, הוא פרץ בבכי, אך מיאן לנעול סנדלים וללבוש חולצה. כאשר הבאתי אותו אל סיפה של אילנה הוא צרח. כך שלבסוף הכנסתי אותו לעגלה, לוקח עמי את החולצה והסנדלים.

חצי הדרך הוא קרא בשמה של אילנה, כאילו גזלתי אותו ממנה, בעוד שבעצם לא אבה להישאר עמה, אך גם לא לבוא איתנו. אני המשכתי ללכת בקצב, הודף את העגלה, נשבע שהפעם נעשה משהו שמיכאל רוצה, כדי שלא ייצא, שבכל יום הוא מתקפל ומוותר על רצונו בפני אחיו.

בדרך עברנו ברחוב צדדי בפלורנטין, ולהפתעתי הגמורה מצאנו את עצמנו מול גינת ירק משותפת, ביוזמת העירייה, ופגשנו בה את תמרי, מהגן שלהם לשעבר, עם הוריה. דניאל, שכבר יומיים מבקש שיבואו אלינו חברים הביתה, כל כך שמח לקראתה, והיא לקראתו, עד שנעמדו והתחבקו חיבוק ממושך על המדרכה. זה היה פשוט מקסים.

בגןזואיאחרי כן נפרדנו מהם והלכנו לגן השעשועים. היה שם זוג צעיר עם תינוק וכלבה, כלבה מעורבת של אמסטף ובוקסר, או משהו כזה, אבל מאוד ידידותית ושקטה. דניאל ביקש מן האיש את רצועת הכלבה, וקיבל אותה לידיו, הוליך אותה הנה והנה בגן השעשועים, ואחרי כן גם רץ איתה. בשלב מסוים הכלבה, שמה זואי, תפסה את רצועתה בפיה, ורצה קדימה במשובה, מריצה אחריה את מיכאל ואת דניאל. זה היה פשוט משגע. לא פלא שהתעייפו ושהם ישנים עכשיו.

בערב, אחרי המקלחת, ישבנו לאכול. הם זללו עוף וירקות ובמבה ביחד, ואחרי האוכל עשו לעצמם פסטיבל תחפושות עם כובעים של אילנה ואחרי כן פצחו בריקוד מטריות בחצר עם המטריות הססגוניות שלה.

ריקוד המטריותהדוגמן     "אולי בזכות ריקוד המטריות שלכם יבוא אלינו גשם," חייכתי אליהם, ועודדתי אותם להמשיך.

הלוואי, הלוואי והראשון בספטמבר יתחיל בגשם. אבל כמו שזה נראה כעת, עומד לפנינו עוד שבוע של חום. נקווה שזה יעבור מהר.

לילה טוב ושבוע טוב לכולם/ן.

2 Replies to “יומן החופש הגדול של מיכאל ושל דניאל (16)”

  1. זו ילדותי השניה. קוראת ומתמוגגת מכל פוסט שלך אילן. תהנה. אתה אבא ואמא מושלם. אני לעיתים מדמיינת מי האמא והאבא שהייתי רוצה שיגדלו אתי אם הייתי בוחרת מהתחלה. הייתי בוחרת בך בלי הנד עפעף. נולדת להיות הורה.

  2. לסולי, נהניתי לקרוא את המילים המפרגנות שלך. וזה שכתבת "זו ילדות השניה" הזכיר לי, היה ד"ש ממילותיו של יקירנו, אהוד מנור ז"ל, שבדיוק בדיוק עשור שנים לעלייתו מעלה. בששי בערב היה ערב קסום של שירים שלו עם מתי כספי ואחרים – בשוני בבנימינה. שיהיה לאילן האבא הכל כך קשוב ויצירתי ובמיילה אחת, טוב, ילדות שניה עם ילדיו, ושיזכה לגדל אותם עד 120 בבריאות טובה, שפע, והרבה נחת ושמחת חיים. מגיע לו , מגיע להם. ותודה על כל השיתופים שלך עם הציבור, ויחי הגבולות שאתה עושה לי בזה בית ספר…אני רק בכתה א'… ממרומי גילי………….. ת ו ד ה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s