ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

מלפפון, קוטג' ועגלת קניות – חגיגת ספר חדש באווירה ביתית

הערב ביקרה אצלנו חברתי, המשוררת והציירת תמרה אור-סלילת. ספר-שיריה החדש, והשלישי במספר, "התמרות," ראה אור השבוע בעריכתי, בבית ההוצאה לאור שלי, "שופרא לספרות יפה," ותמרה באה אלי כדי לפגוש לראשונה בספרה, וגם לקבל ממנו עותקים.

בתחילה חשבנו להיפגש בשעה 21.30, אחרי שהילדים נרדמים. בסוף החלטנו להיפגש יחד איתם, בשעה 19.30.

תמרה הגיעה אלינו כשמיכאל ודניאל כבר היו אחרי מקלחת, בפיג'מות, יושבים מול ארוחת הערב וצופים בתוכניות הילדים האהובות עליהם במחשב הנייד שלי. היא חיבקה ונישקה את הילדים, רק אחרי כן החלפנו שנינו חיבוק קצרצר, ומיד הגשתי בפניה עותק מספרה, שהיא זו שעשתה את הציור שעל כריכתו, ואני חששתי מרגע המפגש שלה עם הספר, שמא, חלילה, ההדפסה לא קלטה את מלוא גווניו.

עיצוב כריכה: דודי חי.

עיצוב כריכה: דודי חי.

אבל, תודה לאל, לדודי חי, האקס שלי, שעיצב את הכריכה, ולאלי אורן, מפיק הדפוס, תמרה אהבה את התוצאה הסופית.

מכיוון שהחנתה את מכוניתה בחניון רוטשילד, הצעתי לה, שנצא עם הילדים ועם מאה עותקי הספר שעלי להעביר אליה, ונלך יחד ברגל למכוניתה. הילדים היו כל אחר הצהריים סגורים בבית הממוזג, מפאת החום. זו הייתה הזדמנות להוציא אותם קצת החוצה.

ספרתי מאה עותקים מן הספר, הכנסתי אותם לעגלת הקניות של השוק, קראתי לילדים שיעלו על עגלת התאומים שלהם, ואז תמרה הדפה את עגלת הילדים קדימה, במעלה לילינבלום, ואני את עגלת הספרים.

הגענו לכיכר, תמרה ירדה עם הספרים במעלית לחניון, אני חיכיתי לה עם הילדים למעלה. ואז שבה אלינו, והתחלנו הולכים לכיוון הבית.

חנות הקונדיטוריה הצמודה לאספרסו בר הייתה פתוחה. התחשק לי עוגת פרג ללא סוכר. אבל אז נזכרתי, ששכחתי את הארנק בבית.

"עזוב, אילן, אני אשלם," אמרה תמרה, וניגשה לקנות לי את העוגה.

הדרך הביתה הייתה ארוכה. דניאל התעקש ללכת ברגל ולדחוף לפניו את עגלת הקניות.

כשהגענו הביתה הודינו לאל על קיומו של המזגן. שתינו מים, ואז ראיתי שתמרה מכרסמת פריכית.

"תמרה, את רעבה?"

"קצת," השיבה, "יש לך גבינה?"

"כן, בטח," צהלתי. אני אוהב לארח ואוהב להאכיל חברים. "לחתוך לך קצת ירקות?"

"רק מלפפון," ביקשה.

קצצתי מלפפון, זלפתי עליו שמן זית ומלח, הוצאתי מן המקרר גבינות וזיתים, והגשתי בפניה חבילה פריכיות אורז חדשה. מיכאל ודניאל הצטרפו לחגיגה. הם ישבו וכרסמו זיתים ופריכיות בקוטג', יחד עם תמרה. אני נגסתי בהנאה רבה בעוגת הפרג ללא סוכר.

כשסיימתי קמתי מן השולחן, הורדתי כלים ושטפתי אותם, ואז, ליד הכיור, פתאום נמלא ליבי באושר. איזו חגיגת ספר קטנה ואינטימית יצרנו לנו, אמרתי לעצמי בלבי. תמרה ואני ושני ילדיי בארוחת ערב קטנה. אין טוב מזה.

"את יודעת," נפניתי אליה מן הכיור, "חגיגת ספר כזו אפשרית רק בהוצאה לאור עצמאית. אני חושב שאכתוב על זה פוסט, אם תרשי לי."

זה התקשר למה שדיברנו עליו מקודם לכן. על אתר האינטרנט החדש שאני עובד עליו כעת, ובו חנות לממכר ספרי שופרא, ועל החשק שנתעורר בי במהלך העבודה לחדש כמה מספריי ומספרי אחרים.

"בטח," אמרה. "כשהתלבטתי איפה להוציא לאור את הספר, בחרתי בך כי ידעתי שאקבל טיפול אישי. וזה מה שרציתי. עכשיו אני רוצה להזכיר לך שיש לך גם קובץ של רומאן שלי, לעריכה."

"עשי לי טובה, שלחי לי אותו שוב," ביקשתי ממנה, "הרי המחשב הנייח שלי קרס, עם כול הודעות האי-מייל שהיו עליו."

גם זה דבר שאפשר לבקש מסופרת רק כשמדובר בהוצאה ביתית קטנה.

וזהו.

תמרה מרחה לילדים עוד פריכית עם קוטג', ואחרי כן קינחה את השולחן בנייר טואטלט. ואחרי כן התנשקנו, תמרה נישקה וחיבקה את הילדים והלכה מכאן, ואני נותרתי עם שמחת הלב הזאת, שמסכמת, לא מסכמת, מכילה, לפחות שנת עבודה משותפת, ובה עריכת השירים אחד לאחד, ואחרי כן שורה שורה, מילה מילה, אות לאות, וסידורם בשערים, ובחירת ציור לעטיפה, ועיצובה, והגהה, ועוד הגהה, וכל שאר השלבים שבסיומם מגיע ספר שירה חדש ויפה כזה אל חנויות הספרים.

לתמרה, שיהיה לנו בהצלחה. הספר יופץ לחנויות בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר, אני מניח. אבל את החגיגות הקטנות והגדולות שלנו אנחנו כבר חוגגים.

מודעות פרסומת

תויג כ: , , ,

תגובה אחת »

  1. סיכמת את החגיגה הקטנה שלנו כל כך יפה. זה אכן סיכום הולם לשנה של עבודת עריכה צמודה איתך, אילן, עריכה שאני מודה לך על כל פגישה ופגישה בה. גם זה דבר שלעולם לא הייתי מקבלת בהוצאה גדולה – עבודת עריכה קפדנית, יסודית, סבלנית וארוכה כל כך. למדתי המון מהתהליך שעברנו עם הספר, החל מהטיוטה הראשונית שעברה מספר שינויים ועד לסופית. נהניתי להתווכח איתך על דימויים, ועל סופים לשירים, ולמרות שבדרך כלל קיבלתי את דעתך שמחתי שלפעמים גם קיבלת את דעתי. הרגשתי שאתה חש את שירי לעומק ועורך אותם מתוך עצמם, ולא מתוך נקודת ההשקפה שלך של איך היית כותב את השיר בעצמך. זהו יתרון ענק שלך כעורך, שאינך מכניס את האגו השירי שלך לעריכה. נהניתי לראות איך אתה מלטש את השירים ומדייק אותם כחוט השערה, עד היותם צלולים וחדים כתער. תודה ו… אני מחכה שתתפנה לעריכת הרומן שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: