ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

סוף שבוע אופטימי

"איזה כיף היה אתכם היום," אמרתי למיכאל ולדניאל, ונשקתי להם, לפני זמן קצר, במיטה, "מאוד נהניתי אתכם היום. אתם ילדים טובים. התנהגתם ממש יפה כול היום ונהניתי מאוד לראות אתכם שמחים בבריכה, ומשחקים עם רותם ועם לביא." הם הלכו כבר לישון, אבל אז שמעו את אילנה חוזרת הביתה, אז קפצו ממיטותיהם כדי לתת לה נשיקה וחיבוק של לילה טוב, ורק אז שבו אל מיטתם.

זה היה סוף שבוע מושלם, בחיי.

אמש היינו בארוחה משפחתית בהרכב כמעט מלא אצל אבא שלי. היחידים שחסרו שם היו עמרי וליה, אחייניי, הוא באוסטרליה והיא היתה בעבודה, ומוניקה ואלכס וילדיהם, שנמצאים בחו"ל.

בלילה גם נפגשתי עם מישהו, שהזכיר לי את עצמי. וזה נעים. להיזכר בעצמי מדי פעם, בחברתו של אחר.

הלכתי לישון מאוד נינוח.

בשתיים וחצי בלילה, דניאל העיר אותי משנתי. הוא אמר שהחיתול שלו רטוב וביקש שאחליף לו אותו. אבל תוך כדי כך גם הרכין לפתע את ראשו ארצה והקיא את כול ארוחת ערב שישי על הרצפה. די נבהלתי. אבל שטפתי את פניו, נתתי לו לשתות, ניקיתי את הרצפה והלכנו לישון יחד.

הוא קם עם 37.5 חום. זה לא ממש חום. אבל החלטתי שאראה איך יתנהג. אם יהיה אפאטי נרוץ למיון, ואם הוא יאכל ויתנהג כרגיל אעקוב אחריו במשך היום כולו.

בארוחת הבוקר הוא זלל שתי ביצים קשות (בלי הצהוב, את זה שניהם שונאים), והבנתי שאם הוא מגלה כזה תיאבון הכול בסדר. ואז ביקש ללכת לספארי. ואפילו הכנתי שקית פירות ובקבוקי מים ונכנסנו לאוטו. אבל השעה הייתה עשרים לעשר, ואמרתי לעצמי, שעד שנגיע לספארי ניתקע בתור ארוך של מכוניות בדרכן אליו, וגם מאוד חם. מוטב שאמצא אופציית בילוי אחרת עם הילדים לבוקר זה.

אקח אותם לבריכה הציבורית, בקאנטרי גורן-גולדשטיין, הבזיק בי פתאום הרעיון.

וכך היה. הכנסתי לאוטו את בגדי הים ונסענו לקאנטרי גורן-גולדשטיין. בדרך הסברתי לילדים שאנחנו נוסעים לבריכה ציבורית, שצריך להתנהג שם יפה, לא להרביץ לילדים אחרים ולהיזהר לא ליפול למים ולא לברוח לאבא.

הגענו לשם, רכשתי כרטיסיית כניסות מוזלות לכולנו, מה שהיה הרבה יותר משתלם מרכישת כניסה בודדת, 240 ש"ח לעשר כניסות במקום 150 בערך לפעם אחת, ונכנסנו פנימה. לקחתי אותם למלתחות, לבשנו בגדי ים והתמרחנו בקרם הגנה, ואז יצאנו מן המלתחות לכיוון בריכת הפעוטות. 'יצאנו' זו לא המילה המדויקת לתאר את ההליכה הבוטחת והמהירה של מיכאל ודניאל, הרבה לפניי, בעודי הודף את העגלה לפניי, מתבונן בהם ונדהם מן הביטחון העצמי שהם מגלים בסביבה חדשה.

הם נכנסו מיד למים. הבריכה ענקית. יש בה צד שעומקו 0.20 ס"מ והצד העמוק הוא של 0.40 ס"מ. בשני הצדדים הם יכולים לעמוד בבטחה. במרכזה יש מעין מזרקה-מקלחת, המים די קרים, אבל הילדים נכנסו לבריכה עם משאבות המים להשפרצה שלהם, וצחקו וצהלו בה במשך שעה ארוכה. הם קפצו אל המים והתיזו מים וישבו במים ורצו אליהם, התיידדו עם ילדים אחרים, התיזו מים והשתגעו מהנאה.

ואני ישבתי על שפת הבריכה, מקנח פעם את אפו של זה ופעם את אפו של אחיו, מתמוגג מן השמחה שאחזה בהם מול המים, חברת הילדים והיכולת להשתובב כך, בבוקר שבת חם, במים צלולים.

בילינו שם יותר משעה, עד שלפתע הודיעה המצילה שעל כול המבלים במקום לצאת מן הבריכה. אחד הילדים עשה קקי במים, והיו צריכים לדוג אותו ברשת מן הבריכה.

אז הלכנו לקיוסק, דניאל גילה שם סוג חדש של ארטיק-גלידה כזה, במין גליל שדוחפים בתוכו את הגלידה וזוללים אותה, וקניתי כזו לשניהם. דניאל אכל את רובה. מיכאל רק את חצייה, ואז נזכר שבעצם הוא מעדיף, כתמיד, ארטיק לימון. וגם אותו אכל רק עד כדי חציו.

אבל נהנינו מאוד שם, והם התקשו לעזוב את המקום, ועשו כן רק משהבטחתי להם שנשוב לשם בהקדם.

בחוץ, בדרך למכונית, ראינו שיש שם גן משחקים סמוך. אז התעכבנו בו. הילדים שיחקו בו, בבגדי הים שלהם, וכול כך נמלאו בחול, שאחרי כן, כששבנו הביתה, הייתי צריך לרחוץ אותם פעם נוספת על מקלחת הבוקר הרגילה שלהם.

אבל אחרי כן נרדמו לשנת צהריים ברוכה.

וגם אני.

הייתי כול כך עייף מן הבילוי בבריכה, שאפילו לא אכלתי ארוחת צהריים. נרדמתי באחת, התעוררתי בעשרים וחמישה לשלוש, ערני ואופטימי, ואז ניצלתי את הזמן עד שהתעוררו, בארבע וחצי, כדי לבשל אוכל להמשך השבוע. קינואה, תבשיל ירקות, תוספות לעוף שהכנתי אתמול כבר, ועד שהם קמו גם הספקתי לחלק הכול למנות ולהקפיא במקרר, שיהיה אוכל מוכן לכולנו לימים הבאים.

רק התעוררו הגיע הטלפון מטיגיסט, אימא של לביא ורותם, זוג התאומים ממוצא אתיופי, הלומדים עם מיכאל ודניאל בכיתתם. הם גרים בפלורנטין. יש להם עוד זוג תאומים, בני חמישה חודשים, וטיגיסט שאלה מה אנחנו מתכננים לעשות והציעה שנבלה יחד.

הייתי כל כך מאושר לשמוע על כך. כבר מזמן רציתי שהילדים יבלו יחד, מפני שהם אוהבים מאוד אלה את אלה בשעות הגן.

אז טיגיסט ומקונן וארבעת ילדיהם באו אלינו, שיחקנו קצת כאן, בחצר ובבית, ואז יצאנו, על אופניים וקורקינט ובימבה, למרכז סוזן דלאל, ומשם לגן המשחקים שבסוף רחוב שבזי, לפני מתחם התחנה, ואז חזרנו למרכז סוזן דלאל, כדי לאכול גלידה, וקינחנו במשחק בגן המשחקים הקטן ממול.

היה פשוט אחר צהריים מושלם.

שלג הוא טופיהילד הכי חזק בגןאת הערב קינחנו באמבטייה טובה, פעם שלישית שהתרחצו היום, בארוחת ערב עם 'סמי הכבאי' ו'התינוק של במבה,' שני החברים הקבועים שלהם בימים אלה, ואז בשני סיפורים לפני השינה. 'הילד הכי חזק' בגן, של עדינה בראל (ספריית פועלים), ו'שלג הוא טופי', של ורד שלאוזר-אידה (הוצאת אגם). היה כיף.

עכשיו אני יודע שגם בחופשת הקיץ יהיה בסדר. נבלה בים ובבריכה, נשחק עם חברים, ואם ימי החופש הגדול יעברו כמו סוף השבוע הזה, אני אולי, אהיה מותש ומרושש, אבל מאושר ושמח. ומיכאל ודניאל יהיו מאוד שמחים ומרוצים.

שבוע טוב ולילה טוב לכולם/ן.

תויג כ: ,

יש לו קטגוריות ב:הורות, חד הורי, חד הוריות, פונדקאות

תגובה אחת »

  1. היי אילן
    איזה אבא מקסים אתה .ודאי שיהיה לכם חופש נפלא.
    שרה פרשטמן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: