אבא, זאת האישה של אבא אילן? (ועוד כמה יציאות מן הארון לכבוד מצעד הגאווה 2015)

השבוע, באחד הלילות, אני חושב שהוא דיבר כבר מתוך דמדומי השינה, סיפר מיכאל על אישה אחת, שנמצאת בבריכה, ואני מלמלתי לו 'כן, כן,', חצי ישן בעצמי, ופתאום הוא זרק לאוויר את השאלה הזאת, שהקפיצה אותי מיד למצב ערנות: "אבא, זאת האישה של אבא אילן?",

"לא, מיכאל, לאבא אילן אין אישה. אבא אילן לא אוהב בנות, הוא אוהב בנים."

"למה?"

"כי יש אנשים שאוהבים בנות, ויש אנשים שאוהבים בנים. רוב החברים של אבא אוהבים בנים."

והיום, לקראת מחר, סיפרתי להם שמחר יש מצעד, ואחריו חגיגה גדולה, "לכבוד יום הגאווה, שזה החג של אבא והחברים שלו."

"גם אני רוצה לבוא!" קפץ מיד דניאל. כל מה שמבטיח לו אנשים, מוסיקה ועניין מיד מלהיב אותו.

"בטח, נלך כולנו לחגיגה הזאת," אמרתי לו. התכוונתי להפנינג, הנערך בתום המצעד בגן צ'רלס קלור, ממש מול נווה צדק. אקפוץ איתם לשם כנראה מחר אחר הצהריים, עם שוך החום. שירקדו, יראו אנשים ויהנו קצת. וגם כדי לראות ולהיראות.

ואז הבנתי, שבשיחה הלילית הזאת יצאתי מהארון בפני בניי, בני השלוש. ושמחר, במצעד, אצא שוב מן הארון, כאב גאה לתאומים, מול כול מי שעוד לא ראה אותי עם ילדיי, או לא מכירני כלל.

בשעת ערב מאוחרת יותר קיבלתי הודעה מנדב ענתבי, שביקש ממני להצטרף לקמפיין שיזם השנה, לקראת מצעד הגאווה, נגד ביוש הגוף. הוא ביקש מאנשים רבים לכתוב על דימוי הגוף שלהם, ולצרף אליו תמונה. ואז הבנתי שהוא מבקש ממני, בעצם, לצאת שוב מן הארון.

זו הסיבה לכך, שהערב, בהזדמנות נדירה שבה ביליתי מחוץ לבית, בארוחת ערב אצל זוג חברים אהובים, ושכנים, עם עוד בחור, אמרתי לו, כשהביע את דעתו על מצעד הגאווה, שלכל אחד מאיתנו יש את יציאת מצריים שלו, ושדרכו של האחד, והיסורים שחווה ועודנו חווה במהלכה, אינם משנים כמעט במאומה, וכמעט ואינם מפחיתים מיסורי דרכו של הזולת.

זה דבר שלקח לי הרבה שנים להבינו. כמי שהיה מראשוני היוצאים מן הארון בפומבי, בתקשורת, בישראל, חוויתי הרבה יסורים בדרך. וכול אימת שנתקלתי בעוד אדם, המתייסר בתהליך הגילוי של זהותו והבהרתה לסביבה, תמהתי איך ייתכן שזה עוד כול כך מייסר מישהו בעולם, אחרי שאני עברתי כל מה שעברתי באופן פומבי. עד שהבנתי, שכל אחד מן הפעילים הרבים בקהילה, שעשה דרך, את דרכו, ותרם נדבך נוסף לנראות הקהילתית, למאבק על שיוויון זכויות לקהילה על הגדרת ועיצוב תרבותה ועוד – תרם את תרומתו הצנועה לבניין הקהילה העשירה והתוססת, כפי שהיא כיום, וגם לאווירה הציבורית הדי-טולרנטית, אם כי עדיין שקועה בהומופוביה, שישנה כיום בארץ. אבל שתרומתו האישית לתהליך אינה בהכרח מונעת מאדם אחר, צעיר או לא, המגלה את פנימיותו בפני עצמו, קודם כול, ואז גם בפני זולתו, את יסוריו.

לכן מצעד הגאווה עודנו חשוב כול כך. לא משום הצורך בפרובוקציה. אלא משום הפגנת הנראות, העיסוק הרב של כלי התקשורת בקהילה ובחייה, במהלך שבוע הגאווה, בתרבות הגאה, באירועים הקהילתיים השונים ובסיפורים אישיים הנחשפים במהלך השבוע הזה – כול אלה מקלים, ולו במעט, על החלטתו של עוד אדם להיות נאמן לזהותו, ואולי גם להצהיר עליה בפני בני משפחתו וידידיו. ועל כן, אם מצעד הגאווה, ופועלו של כול אחד ואחת מאיתנו במהלך השנים שחלפו מאז הקמת המדינה, הועילו ולו לאדם אחד, או אחת, ונתנו בליבם את האומץ להיות מי שהם, לחיות את מהותם בלי יראה, דייני.

054
התמונה הזאת צולמה בשנת 2010, כמדומני, על חוף האגם קיסטה-קוצ'ה, באיקיטוס, פרו.

ועכשיו לעניין הגוף, כפי שביקש נדב.

עד גיל שלושים הייתי גבר רזה. היה לי קו שיפולים בבטן, כזה שאותו אני מחפש כיום באחרים. בגיל שלושים, בערך, כשנכנסתי לזוגיות בת עשור עם עדי, התחלתי להשמין. מעולם לא הייתי שמן, אבל בהחלט איבדתי את הבטן השטוחה שהייתה לי פעם. התבגרתי, העליתי במשקל, ואז התחלתי לעשות כושר מדי בוקר, דבר שאינני פוסח עליו מלבד מאורעות חריגים (או שבתות, שבהן אינני יכול לעזוב את ילדיי כדי ללכת למכון הכושר). ואני מתמיד בזה כדי לשמור על איזון פנימי, לא כדי להתחטב. אני תקוע על אותם משקלים באימוני הכוח כבר שנים. גם אירובי אני עושה באופן מתון. מתחזק. מלשון תחזוקה. לא מפתח או מנפח שרירים.

אבל כבר מזמן אינני בן שלושים. אני גבר בן חמישים וחמש, מה שההומואים קוראים באתרי ההיכרויות 'מבוגר' או 'זקן.' וגם אם בעיני עצמי אני גבר המצוי בשיא בשלותו, הפיסית והרגשית כאחד, ודאי שאינני יכול להתחרות במצעד החתיכים הקהילתי, וכמו רבים מחבריי, גם אני לוטש את עיניי בכול גבר צעיר ומחוטב החולף על פניי ברחוב, או בחוף הים.

שנים רבות רציתי להיות אחר. להיות רזה יותר, חתיך. היו מקרים נדירים שבהם, בשם האהבה, גם הייתי מוכן לעשות שינויים בדימוי הגוף שלי. היה לי אהוב צנחן, שרצה אותי חלק. אז הלכתי פעמיים למורט שיער ומרטתי בשבילו את כל שיער גופי. בשעווה. וזה היה חלק ונעים, ומוזר. ובעיקר כואב נורא.

אבל כשבן זוגי אחריו הבהיר שהוא אוהב אותי ורוצה בי, דווקא בשל הפרש הגילאים בינינו, אבל מבקש שאלך לעבור ניתוח פלסטי להסרת הקמטים בפניי, אמרתי לו שאין שום סיכוי בעולם שאעשה כן. שהרווחתי כל קמט בפניי ביושר, שאני שמח במראה שלי, ושאם הוא רוצה לחיות עם גבר שמבוגר ממנו בעשרים שנה ויותר, הוא צריך לקבל אותי כמו שאני. וזה החזיק איזה ארבע וחצי שנים, ונפרם מסיבות שונות לגמרי.

אז כן, לפעמים אני רוצה להיות רזה. בשנה האחרונה אפילו הפחתתי, ללא רצוני, שמונה קילוגרמים ממשקלי, בשל מה שקרוי 'טרום סכרת.' אבל זה כול כך שיקע את פניי, וכול כך הבהיל אותי, עד שהשתדלתי מאוד לעלות במשקל, ואכן הצלחתי להשיב לעצמי 3-4 קילוגרמים אבודים. כי אמנם, הייתה לי, לפרק זמן קצר, בטן שטוחה. אבל המחיר של זה היה שפניי שקעו פנימה ונעגמו למראה. ואת זה מאוד לא אהבתי.

אז כן, אולי הייתי שמח בבטן שטוחה. אבל אני אוהב לחיות, אוהב לאכול, ולא מסוגל להיכנס לדיאטה רצחנית. אני גם לא רואה בכך שום טעם. בסופו של דבר, אני מי שאני. גבר בגובה ממוצע לגמרי, עם שרירים נחמדים ובטן מקדימה. לא כרס ענקית, אך גם לא בטן שטוחה של נער. זה מי שאני, זה מה שיש לי להציע. מי שרוצה שיבוא, ומי שלא – לא.

ישנם בקרים נדירים שאני נזכר בהם לעשות תרגילי בטן, ואז, למשך שעה שעתיים הבטן שלי מוחזקת יפה. ואז אני מבטיח לעצמי שאתמיד בזה, כדי להיראות טוב יותר. אבל אז אני גם עוטה על עצמי את הבגדים הפשוטים שאני לובש, שמישהו טען כנגדי השבוע, שהם תמיד גדולים עלי במידה, שכאשר אני מדבר על ההומוסקסואליות שלי נדמה, שאני מדבר על מישהו אחר, ובכלל, שנדמה לו שמאז נכנסו הילדים לחיי, "הילדים האלה," כך אמר, "ויתרת על ההומואיות שלך."

אז זהו, שלא. לא ויתרתי על ההומואיות שלי. ויתרתי רק על אימוני כושר רצחניים, דיאטות שלא הייתי יכול לעמוד בהן והוצאות כספיות ניכרות על החלפת המלתחה, ואז התלבשות בבגדים צמודים, שהיו חונקים אותי ולא נוחים לי. אבל זכיתי בעצמי – ובשני בניי המדהימים, שאני אוהבם כול כך.

וזה גם מה שיש לי להגיד לכם, לקראת מצעד הגאווה מחר. קבלו את מי שאתם, תשמחו במי שאתם. אין לכם אופציה אחרת. וברגע שבאמת תאהבו את עצמכם, אני מניח שגם תמצאו מי שיאהב אתכם באותה מידה.

חג גאווה שמח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s