ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

אבא, לסבתא שרה יש כנפיים?

את שם אמי המנוחה, שלא זכו להכיר והיא לא זכתה להכירם, יודעים מיכאל ודניאל זה מכבר. כבר משחר ילדותם, כל אימת שהשתוללו בסלון של סבא, הזהרתי אותם שלא יפגעו בציוריה של אמי, התלויים על הקירות. גם סיפרתי להם, שהייתה ציירת ופסלת, והראיתי להם את פסל התרנגולת שעשתה, העומד על סף החלון בחצר, והם גם מכירים את פסל האישה היושבת, העומד אצלנו בסלון.

אבל בזמן האחרון, זמן בו הם מעבדים את מותה של לונה, מבלי שהדבר ייאמר להם במפורש, שב ועולה שם אמי, יחד עם הרבה שאלות. לפני כמה ימים שאלו עליה, ואמרתי להם שסבתא שרה בשמים, ומאוד אוהבת אותם. היא מביטה משם עליהם ושמחה בהם. כתשובה אמר מיכאל, שהוא רוצה לעלות לשמים לפגוש בסבתא שרה. "חס וחלילה," אמרתי לו, "כשעולים לשמים אי אפשר לחזור משם."

"אז סבתא שרה יכולה לרדת? אני רוצה שהיא תבוא אלינו," אמר לי.

"היא לא יכולה לרדת מהשמים," הסברתי לו, כובש את צערי בתוכי.

"אז אולי עם הליקופטר?" הציע.

"לא, היא לא יכולה לרדת מהשמים עם הליקופטר."

"אולי עם מטוס?" שאל דניאל.

"לא, גם עם מטוס היא לא יכולה לחזור. מהשמים לא חוזרים, ילדים. לכן אני שומר עליכם, שלא תעשו דברים מסוכנים. כדי שלא תעלו לשמים."

היום ביקשו הילדים ללכת לשחק בכיכר "הבימה." הבטחתי להם, שאחרי שיאכלו ארוחת ערב ניסע לשם, ונטייל שם בלילה. בתחילה סירבו לרעיון. זה נשמע להם מוזר, לטייל בכיכר "הבימה" בלילה. "אני אקח את הטלפון של אבא ואדליק את הפנס," אמר לי דניאל.

"לא, לא צריך להדליק את הפנס, דניאל," צחקתי, "יש שם המון אור."

למן הבוקר בישלתי לנו הערב ארוחה צמחונית. לא הייתה לנו ארוחה משפחתית הערב, וזו הייתה בשבילי הזדמנות לבשל. אז בישלתי מרק עוף עם חומוס ומנגולד ועוד ירקות, קציצות בטטה ועדשים וקינואה, קציצות מנגולד ועדשים, דאל עדשים, חצילים מתובלים וגם קינואה עם ירקות מוקפצים ברוטב סויה. הילדים אכלו מעט מזה, אבל חטפו גם כמה פיסות דג שקיבלו מענת ואילנה. בכל פעם שאנחנו אוכלים באותו זמן, אנחנו מעבירים צלחות מדלת לדלת, עם כול טוב, וזה כיף גדול, להטעים איש את שכנתו במטעמי הבתים שלנו.

אחרי האוכל נסענו לכיכר "הבימה." הילדים חלצו סנדלים ורצו ונהנו שם מאוד. שיחקנו שם עד שדניאל עשה במכנסיים, והיינו צריכים לחזור למכונית כדי להחליף תחתונים ומכנסיים. שזה אומר גם להיפטר איכשהו מהקקי (מזל שאני סוחב איתי בתיק ההחתלה שקית ניילון, כתוצאה מלמידת לקחים הקשורים בתקופת הגמילה מחיתולים). אחרי כן ביקשו לאכול פיצה, וקפצנו ל"טוני וספה," שם השתוללו מאוד.

כשחזרנו מהפיצה למכונית, שחנתה ברחוב כרמייה פינת שדרות רוטשילד, שתי פסיעות מן הפיצה, מיכאל ניצל רגע שבו הרפיתי מידו ליד המכונית, וסבתי לאחור כדי לזרז את דניאל, שהתעכב כמה פסיעות מאחרינו – ורץ לגדה השנייה של רחוב כרמייה מבלי להציץ אם יש מכוניות בדרך. וזה רחוב חד סטרי, שמכוניות בהחלט עוברות בו בשעות ליל כאלה אל השדירה.

מבועת רצתי אחריו, כעסתי עליו מאוד, והכנסתי את שניהם למכונית. ואז, אחרי שחגרתי אותם למושביהם גהרתי אליו ואמרתי לו, בסבר פנים חמור, שאני מאוד כועס עליו, כי מה שעשה, שעבר את הכביש בריצה בלילה מבלי להסתכל לצדדים, הוא מאוד מסוכן.

"מכונית יכולה לדרוס אותך, ואז אתה תעלה לשמים ויותר אף פעם לא תוכל לחזור!" אמרתי לו.

"אז אני אחזור בהליקופטר," השיב לי.

"לא, מיכאל, כשעולים לשמים זה נקרא 'למות,' ומשם אי אפשר לחזור," השבתי לו.

זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם ששמעו את המילה הזאת. הם השתתקו לרגע. מעכלים את המידע.

"אז למה סבתא שרה עלתה לשמים? היא רצה לכביש?" שאל מיכאל.

"לא, היא הייתה חולה מאוד," השבתי לו.

"איפה כאב לה?"

"בבטן."

אמי נפטרה מסרטן המעי הגס.

"והיא הלכה לרופא?"

"כן, מיכאל, אבל הרופא כבר לא היה יכול לעזור לה, כי היא היתה מאוד מאוד חולה," עניתי לו.

"אתה דיברת עם סבתא שרה בשמים?" שאל.

"כן."

הרי אני מתקשר עם אמי מאז פטירתה ועד היום, בלי צורך בשום כלי תקשור, אבל לעתים גם באמצעות הקלפים.

"לסבתא שרה יש בית בשמים?" שאל מיכאל.

"כן."

"ויש לה שם צעצועים? וחתולים?"

"כן."

אמא שלי שנאה חתולים. אבל מוטב לא לחלוק איתם את המידע הזה. הילדים אוהבים מאוד בעלי חיים, ובהם חתולים.

"אבא, לסבתא שרה יש כנפיים?" הפתיע אותי פתאום דניאל.

"כן, יש לה כנפים, והיא עפה בשמים," חייכתי אליו, ועצב גדול שוטף אותי.

אפשר לומר, שבשביל שני בני שלוש, הם יודעים כבר די הרבה על נושא השיחה שלנו. די והותר. ובעיקר, הם מבינים שמן השמים לא חוזרים. אני רק מקווה שזה לא יעשה להם פחד מפני טיסות, אלא מפני הדברים שראוי לפחוד מהם. הרפתקאות מסוכנות, הסתכנות פיסית.

בדבר אחד אני בטוח. לאימא שלי בהחלט צמחו הכנפיים בכמה סנטימטרים טובים של אושר, אחרי השיחה הזאת.

לילה טוב.

מודעות פרסומת

תויג כ: ,

יש לו קטגוריות ב:הורות, הורים וילדים, חד הורי, חד הוריות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: