ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

על גמילה ועל חסדים

לא רוצה חיתול     בחודשים האחרונים עוברים בניי גמילה משולשת. מן החיתולים, מבקבוקי המטרנה ומן השינה המשותפת. זה לא קל. גמילה, בכל אחד מן המישורים הללו, היא תהליך שיש בו עליות ומורדות. אבל היא מחויבת המציאות. הם חייבים להיגמל מחיתולים וממטרנה לפני כניסתם לגן העירייה בשנה הבאה, ומוכרחים להפסיק לישון איתי, משום שהם אולי ישנים בלילות, אבל אני מוצא את עצמי מותש לחלוטין מדי בוקר.

הגמילה משינה משותפת מתרחשת באופן הבא: מדי ערב אני נכנס איתם למיטה, קורא להם סיפור ואז נשכב ביניהם, ומזמין אותם לשים את ראשיהם כל אחד על אחת מידיי. אנחנו שוכבים ומדברים, ובסיום השיחה אני משתתק, מתנמנם או עושה מדיטציה בספירה לאחור ממאה עד אחת, מרגיע את קצב נשימותיי. זה פועל עליהם כבמטה-קסמים. ואז אני אומר להם שאני קם מן המיטה לקחת כדורים, ושישמרו על המקום שלי בינתיים. הם מיד נצמדים זה לזה במרכז המיטה ונרדמים.

ואז אני חומק לעבודתי, ובשעת לילה מאוחרת הולך לישון בחדר הילדים.

בינתיים, מדי לילה אני מוצא את עצמי ישן עם אחד מהם לפחות, בחברתי. הם מתעוררים בלילה, מחפשים אחריי, וכבר יודעים איפה הם יכולים למצוא אותי. אבל אני מתנחם בזה, שאט אט ילמדו לישון במיטותיהם הצמודות, שבהן יש מרחב גדול יותר לשניהם, ואני אוכל לשוב אל מיטתי.

יולי יושבת על הסיר     הלילה התנהלה בינינו שיחה מיוחדת. דניאל תחב את אצבעו אל בית שחיי – זה דבר שהוא עושה הרבה, ואני לא מבין איפה למד זאת, משום שזה ממש כואב – ואמר לי שהוא נכנס לשם.

     "בבית השחי שלי ישנה דלת?" שאלתי.

"כן."

"ומה יש מעבר לדלת?"

"חנות."

"חנות של מה?"

"חנות של קקי," צהל דניאל.

"ואיזה קקי יש שם, של בני אדם או של חיות?"

"של חיות."

"איזה חיות?"

"כול החיות."

"באמת? יש שם קקי של זברה, וקקי של סוס, וקקי של זחל, וקקי של פרפר, וקקי של כלב, וקקי של חתול?"

"כן."

"ומה אתה עושה בחנות הזאת?" שאלתי.

"אוכל קקי," צחק.

"אבא, אבא, גם אני רוצה לספר סיפור," התערב מיכאל.

ואז התחיל לטוות סיפור, שברוב חטאיי כבר אינני זוכר.

ואחרי כן הלכו לישון.

סיר הסירים    הגמילה השנייה היא מן הבקבוקים. עברנו כבר שבועות שלמים בלי בקבוק. הרחקתי את הבקבוקים מן המטבח ואפסנתי אותם במחבוא מעל מכונת הכביסה. אבל כאשר הם שבו והתחננו לבקבוק, נשברתי. נתתי להם חלב פרה בבקבוק. ואז הלכנו יחד לסופרפארם בהרצליה, ביום שישי, לקנות לי תכשיר נגד דלקת האוזניים שפקדה אותי, כחלק מתופעות האלרגיה העונתית, והם ביקשו גם מטרנה. נשברתי. קניתי קופסה. אבל קבענו שאוכלים רק בקבוק אחד בלילה.

והיום כבר קניתי את הקופסה הבאה.

ישנם הורים שאמרו לי, שאני חייב פשוט להשליך את הבקבוקים לפח. אימא אחת בגן סיפרה לי שכך עשתה, והפגינה החלטיות מעוררת קינאה. כמה ימים אחרי כן הגיע בנה לגן עם בקבוק בידיו.

לא אמרתי דבר. אבל הבנתי, שהתהליך הזה ממושך יותר מכפי שנדמה לנו. מכפי שהיינו רוצים. ואני מתברך בכך שהילדים כבר מבקשים בעצמם חלב פרה, מחומם קצת, ושזה לא בא על חשבון אכילת מזונות אחרים, מוצקים.

הגמילה הקשה ביותר היא הגמילה מחיתולים. אמנם, כבר למעלה מחודש הם לא מפספסים, מתריעים מראש שיש להם פיפי או קקי, שולפים ומשתינים בחדווה בכול קרן רחוב, ואצים לשירותים כדי לחרבן, וגם מנגבים בעצמם את הטוסיק, ואפילו נעמדים על הדלי – זו דרך ההגבהה שלנו ליד כיור הרחצה – ורוחצים בעצמם ידיים. תענוג אמיתי.

אלא שזה משתנה לחלוטין שעה שהם עסוקים במשחק.

והבוקר זה קרה לדניאל.

בין המיטה שלי לבין הספרייה והקיר יש מרווח. אנחנו קוראים לו 'הבור.' ילד יכול בהחלט להשתחל לתוכו ולעמוד בו. דניאל הפך את הבור הזה כבר מזמן למין סליק, שבו הוא מחביא את הצעצועים שעמם הוא הולך לישון, כי הבור נמצא בצד שלו במיטה.

הבוקר הוא נכנס לבור ושהה בו זמן ממושך מן הרגיל. אני הייתי עסוק בהכנת הבגדים והמגבות למקלחת הבוקר, כך שלא הבחנתי בזמן שבילה שם.

כשסיימתי להכין הכול ונכנסתי לחדר כדי לקרוא להם למקלחת, הודיע לי, "אבא, קקי."

"עשית קקי בחיתול?" שאלתי אותו.

"לא. עשיתי בבור," ענה לי.

נשכבתי מלוא גחוני על מיטתי, וגהרתי מעל הבור. אכן, ערימה נאה ביותר של צואה טרייה הייתה מגובבת על רצפת חדרי, במקום שהכי קשה לנקות אותו בבית.

נאנחתי, חילצתי אותו מן הבור ורצנו ישר למקלחת. בדרך הוא כמובן מרח גם אותי במעדן הזה, עד כדי כך שהייתי צריך להחליף את כל בגדיי אחרי שכבר התקלחתי והתלבשתי.

ורגע אחרי כן הודיע לי מיכאל שעשה בחיתול, במקום בשירותים, וגם הוא נמרח יפה במה שהוציא מקרבו.

כשסיימתי לרחוץ ולהלביש אותם הרחקתי את המיטה מן הקיר, נטלתי גליל של נייר סופג ושקית ניילון, אספתי את כול הכבודה לתוכה וזרקתי הכול לפח. אחרי שהלכו לגן שבתי הביתה, ממילא מדי יום רביעי אני מנקה את הבית, לקראת סדנת הכתיבה של ימי רביעי, אז הפעם נוסף לי גם קרצוף הרצפה בפינת החדר. נו מילא, אמרתי לעצמי. בקטנה.

ואז נזכרתי בשיחה שהייתה לי אמש עם תלמיד שלי, שלו ולאשתו יש תאומים בנים בני שלוש, בגיל של בניי, והם מתמהמהים עדיין בתהליך הגמילה שלהם. הם מורידים לבנים את החיתול רק כשהם שבים מן הגן הביתה. אבל בערב הם מחתלים אותם (כמובן), ובבוקר, כשהם הולכים לגן הם מחתלים אותם שוב.

"זה לא טוב," אמרתי לו, "אתם מוסרים להם מסר כפול. אתם צריכים לשלוח אותם לגן בלי חיתול."

"אז מה יהיה אם יפספסו ויעשו על רצפת הגן?" שאל אותי.

"שיעשו. הגננות תנקינה את זה, עד שיתרגלו לעשות בשירותים," השבתי לו. ואז חשבתי רגע.

"תגיד, הבנים שלך ראו אותך אי פעם משתין או מחרבן?"

הוא הביט בי מזועזע.

"לא!"

"אז איך בדיוק אתה רוצה שילמדו מה עליהם לעשות?" שאלתי אותו. "אצלנו, הילדים ראו אותי בשירותים, וגם כיום, בכול בוקר, כשאני רץ לשירותים, אני קורא וצוהל 'יש לי קקי!' בדיוק כמו שאני מצפה שיעשו בעצמם."

הוא שלח בי מבט משונה.

"אולי אתה צודק," מלמל. אבל יכולתי לראות את הזעזוע על פניו.

     אז זה מה שיש לי להגיד להורים, המבקשים לגמול את ילדיהם מחיתול. אל תצפו שהילדים שלכם יידעו מה לעשות, אם הם לא רואים אתכם עושים את זה. הם צריכים לראות אתכם בשירותים, לשאול למה מנגבים שוב ושוב, בנייר טואלט, ומתי יודעים שכבר נקי, ולאן הולך הקקי, ומה הרעש ששומעים ממיכל הניאגרה, ואיפה גרים הג'וקים וכו'. מדובר בפחד, פחד מפני פרידה ממה שנתפס אצלם כחלק מגופם. ואת מקום הפחד תופסים הסקרנות, ואחרי כן הידיעה, השיגרה וההרגל.

והכי חשוב – אל תצפו שהילדים שלכם ייגמלו מכול מה שעליהם להיגמל ממנו, כשאתם בעצמכם לא מצליחים להיגמל מהרגלים רעים. כמו העישון שלי, למשל. אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.

שלוש הכריכות המשובצות בפוסט זה הן של ספרי גמילה מחיתולים שעבדו נהדר אצלנו. בהצלחה.

תויג כ: , , ,

יש לו קטגוריות ב:הורות, הורים וילדים, חד הורי, חד הוריות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: