ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

על התהליך היוצר ופניית הפרסה

פניית פרסה

אחת הדברים הכי מתסכלים שאני חווה, מעת לעת, כסופר ועורך, שהוא גם מורה לכתיבה, הוא פניות הפרסה של תלמידיי. כלומר, רתיעה לאחור דווקא אחרי שעשו תהליך יצירה מפואר, שלם, ובידם כתב-יד עשוי לתפארת. ערוך, מוגה ומוכן לדפוס. התופעה הזאת התרחשה פעמיים בקרב תלמידותיי בזמן האחרון, והיא מטרידה את מנוחתי מאוד. עד כדי כך, שחיכיתי עד שארגע קצת כדי לכתוב עליה.

ג'וליה קמרון, מחברת הספר "דרך האמן," ספר חובה על יצירתיות, ובו קורס עצמי לשחרור היצירתיות, שיכול כול קורא לעשות עם עצמו, מדברת על פניות פרסה כאלה. הן מזדמנות בחייו של כול אמן, ועל פי רוב – דווקא שעה שהוא עומד על סיפה של הרפתקה חדשה, של גילוי מסעיר, של העמקה גדולה יותר במעשה היצירה שלו, או, כפי שאני מגלה כעת, רגע לפני פרסומו.

פניית הפרסה היא, בעיניי, המתקפה האחרונה של כוחות הביקורת העצמית, הצנזורה והפחד, על האדם היוצר. דווקא שעה שהוא עומד בפני שחרור יצירתו אל העולם, שבים ותוקפים אותו פחדיו העמוקים ביותר. שהוא לא שווה כלום, שכלל אינו סופר, שכל מה שעמל וטרח עליו במשך שנים ארוכות של כתיבה הוא, בסופו של דבר, מעשה של כותב חובב, יצירה חובבנית, שבשום פנים ואופן אין לה מקום על מדפי הספרים בחנויות, ודאי שלא במדפי הספריות הציבוריות. שמוטב לו לשוב לשגרת ימיו, ואפילו לשגרת כתיבתו, בתנאי אחד – שיזכור, או תזכור, שהוא/היא אינו/ה סופר/ת, שהוא רק מתנסה בתחום. אולי למד משהו, ואפילו קיים תהליך יצירתי ממושך, על מעלותיו ומורדותיו, אבל בזה אין לומר שהוא/היא סופר או סופרת. הם רק התנסו, פעם אחת בחייהם, במגרש המשחקים של 'הסופרים הגדולים באמת.'

הדברים הללו הם, כמובן, פרי רעות רוח, שטות גמורה. הם אוסף של קולות פנימיים נבזיים, המנסים למנוע מן האדם היוצר את מימוש משאלתו ואת מימוש יצירתו. שהרי ספר קיים רק כשקוראים בו. כל עוד אינו ניתן בין דשי כריכה, ומצוי בחנויות הספרים, אינו אלא כתב-יד, הבטחה של פוטנציאל, יפה ונפלא ככל שיהיה, אבל לא ממומש. רק כאשר מעשה היצירה עושה את דרכו אל העולם, ואין זה משנה, לצורך כך, אם מדובר ביצירה מוסיקלית או ביצירת אמנות, בספר או בפסל או בתמונה, רק כאשר תודעתו של קורא/צופה מתבוננת בו, מעבדת אותו לתוכה, מהדהדת ומגיבה אליו, רק אז מעשה היצירה הופך לחי, לפועם, לשלם באמת. שהרי כל מעשה יצירה הוא 'תרגום' של דברים השרויים בעולמנו הפנימי לשפת סימנים, ועצם פעולת ה'תרגום' הזאת באה מתוך צורך בביטוי עצמי, ואין ביטוי עצמי ללא אוזן שומעת או עין רואה. הרי זה תרתי דסתרי.

בעבורי, התסכול למול פניות פרסה כאלה הוא עמוק ביותר. שכן, בשמונה השנים שבהן אני מלמד כתיבה, פגשתי מאות בני אדם. מתוכם, עשרות המשיכו איתי לקורס המתקדמים ומתוכם מספר מצומצם עוד יותר לסדנאות בוגרים, שבהן ישבו וכתבו ספרים, ולעתים יותר מספר אחד. למן הרגע שפגשתי באדם, המבקש להתנסות בחווית הכתיבה, אני קורא כול מה שהוא מביא בפניי, מגיב, מציע כיוונים לפיתוח הטקסט. כאשר אדם כזה ממשיך ועובר אצלי מקורס המתקדמים לסדנת הבוגרים הוא מביא, מדי שבוע, פרק מספר שנכתב במהלך הסדנה. אני מגיב לכל פרק, ואחרי כן גם מקבל לידיי את כתב היד המלא, כותב עליו חוות דעת מפורטת, שהיא למעשה תוכנית עבודה על הגרסה השנייה – ועל פי רוב גם מקבל את הספר לידיי לעריכה, בתום כתיבתה של הגרסה השנייה שלו. לעבור תהליך ממושך כול כך, עם קבוצה נבחרת וטובה כול כך של בני אדם, רק כדי לעצור לבסוף לפני קו הסיום, שעה שהספר כבר ערוך ומוגה ומוכן לדפוס, זו חוויה מאוד מתסכלת. היא מתסכלת אותי לא רק משום הדרך שעברתי עם האנשים האלה, אלא גם משום שאני מקדיש להוראת הכתיבה את הטובים שבימיי ואת הטובות בשעותיי.

הבוקר קיימתי מפגש סדנה במהלכו הבאתי בפני תלמידותיי סדרת גירויי שליפה, שנועדה לבדוק איתן מהי יצירתיות בעבורן, מהי חירות בשבילך, כיצד הגיבו סובביהן בילדותן על גילויי היצירתיות שלהן, מה עומד בינן לבין יצירתן ולבין מימוש יצירתן כיום, ועוד. התשובות שקיבלתי היו מגוונות, אבל בבסיסן עמדו הפחד מפני חשיפה, הפחד מפני ביקורת – וההיענות האילמת, התבניתית, לסוגי מדכאים שונים, מדכאי יצירתיות, למן הילדות.

אני מקווה שהצלחתי לנער אותן קצת, להרהר שוב באופן בו חלקן מחבלות, באורח לא מודע, במימוש היצירה שלהן. אני מקווה זאת בכל לבי, משום שאני אוהב כל אחת מתלמידותיי בכל לבי. למעשה, כבר מזמן אני מתייחס אליהן ואל יצירתן כאל חלק ממני. כל כך הרבה ממני משוקע בהן וביצירתן, עד שכל פניית פרסה מצידן מתפרשת אצלי כפניית פרסה בעולמי שלי, מהדהדת בי את הזמנים שבהם אף אני נענה, למגינת לבי, לחסמי יצירה, וככל אדם יוצר עלי להיאבק בהם ולעוברם.

ועל כך – בפוסט נפרד.

מודעות פרסומת

תויג כ: , , , , , , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: