החגיגות החלו.

יום החופשה הזה היה מאתגר במיוחד. הבוקר קבענו עם עינת ואמיר וילדיהם, יואב, אלון וארז, להיפגש בבוקר בחוף צ'רלס קלור, מול נווה צדק. ומכיוון שידענו שצפוי שרב, החלטנו להיפגש מוקדם ולסיים מוקדם.

כך, אפוא, בשמונה וחצי בבוקר כבר הייתי עם מיכאל ודניאל בחוף. חברינו הגיעו מעט אחרי כן, ובילינו יחד שעתיים יפות במשחקים על החול, לפני שהשמש התחילה לקפוח ואני, כהרגלי, מיהרתי להסתלק איתם הביתה, כדי שלא יחטפו מכת חום. תוך כדי כך גיליתי, שהאופטימיות שלי – הבאתי איתי שלושה ספרי קריאה, שלא יכולתי לבחור מביניהם, ומחברת ועט – הייתה מוקדמת ומופרזת. אני עוד לא יכול לקרוא או לכתוב בים כשהילדים משתובבים. וכמו כן, שדניאל איבד את הפחד מפני מים בכלל, ומפני מי ים קרים בפרט. בחדווה ובצהלה הוא שעט שוב ושוב אל המים, נהנה להירטב עד לשד עצמותיו במי הים הקרים, עד שהמציל בא אלי וביקש שאתקרב אל הילד, כדי שלא יקפוץ לתור בורות במים, המצויים ממש במרחק מטר ומחצה מקו החוף.

מה שמזכיר לי, שאני לא מבין את עיריית תל אביב יפו. הרי מדי שנה טובעים בחוף צ'רלס קלור אנשים, שאינם מכירים את סכנותיו. זהו חוף מלא בורות, קרובים מאוד לקו החוף, וזרמים מסוכנים. מדוע אין מטפלים בזאת? אם על ידי שפיכת חול לים, אם על ידי שובר גלים, או אינני יודע מה. אני לא מומחה לים. אבל אני מכיר, משלושים שנות מגוריי בנווה צדק, את סכנתו.

שבנו מן הים כמה דקות לפני אחת עשרה. התקלחנו כדי להוריד מעלינו את החול, ואז הילדים ביקשו ברכה בחצר. הנחתי להם ברכה בחצר, בצל, הם מילאו אותה והשתובבו בה שעה ארוכה, בזמן שאני ניצלתי את ההזדמנות וניקיתי לקראת מחר את הבית. חרסינות, כיורים, רצפות. אה, וגם מקרר. כי אני לא מסוגל להכניס ירקות ופרות שטופים מן השוק, ותבשילים מעשי ידי, למקרר לא נקי.

בצהריים נתתי למיכאל ולדניאל לישון שעה וקצת בלבד. ידעתי שעלינו להספיק לקפוץ לשוק, לעשות קניות לקראת ארוחת הערב המשפחתית שתתקיים כאן מחר, עשרים איש, לכבוד יום הולדתם. והיה עלינו להספיק לשוב הביתה עד שש, אז קבעתי עם טכנאי תנור האפייה, ששבק חיים דווקא רגע לפני שאני זקוק לו, לבישול לכול המשפחה ולאפיית עוגות יום הולדת, ועם טכנאי המדפסת, איציק ברנר הטוב, שיתקן לי את המדפסת, כדי שאוכל להדפיס החוצה את פרקיו האחרונים של הרומן הבא שלי, ולערכם. מתישהו. איפשהו בתום חופשת החג.

"אני לא מסוגל לעשות מה שאתה עושה," אמר לי ניר, טכנאי התנור, בזמן שכתב לי את החשבונית. "כל הכבוד לך. אמרתי לאשתי – אני מוכן לעשות שעות נוספות, להביא עוד כסף הביתה, רק לא לטפל בילדים."

"כמה יש לך?" שאלתי.

"ארבעה. אבל כבר גדולים," השיב ומנה את גילאיהם.

"שמע, לפעמים זה מאוד קשה," חייכתי אליו. "אבל אין לי ברירה. אני לבדי, וצריך להחזיק מעמד."

"יש לך סבלנות אליהם," השיב לי, "לי אין."

"גם לי פוקעת לפעמים הסבלנות," אמרתי לו. "הם בהחלט יכולים לשגע אותי. אבל הם ילדים נהדרים."

כשהגיע הנה, ברח החוצה, עד שנטלתי איתי את הילדים והסתגרנו במעלה המדרגות בחצר, מפני שלא היה מסוגל לעבוד ולו רגע. הם הקיפו אותו, סקרניים לראות מה הוא עושה, וגם לגעת בו. אפשר להבין שסבלנותו פקעה עוד לפני זו שלי.

לקראת ערב העמדתי כבר את סיר מרק העוף, כדי שיתקרר הלילה במקרר ובבוקר אוכל להסיר ממנו את מקפא השומן, וגם שתי תבניות עוף בגריל ותבנית תפוחי אדמה, אחרי כן נשכבתי עם הילדם במיטה, וקראנו את ספר השטוזים המקסים של דתיה בן דור, ואחרי כן גם שירים, ששרתי להם ודיקלמנו יחד, משל מרים ילן שטקליס.

רגע אחד לפני ההירדמות, כשמיכאל ביקש חיבוק, וקיבל, ואז נשק לי, פעם על הפנים ופעם על היד, היה שווה את הכול. גם את הכעס שלי עליו, על השתוללותו חסרת הרסן הערב. כך גם קימתו לפני רגע של דניאל, שפשוט בא לבדוק לאן נעלמתי לו, קיבל חיבוק ושב לישון.

רגע לפני שנרדמו שאל דניאל מה נעשה מחר.

מחר, אמרתי לו, יש הרבה עבודה. נעשה יחד שואב אבק, נבשל, נאפה עוגות, ונעשה ברכה בחצר. בזמן שאתם תשחקו בברכה אני אערוך את השולחן ואכין את הכול למסיבת יום ההולדת.

הם לא יודעים שהכנתי גם בלונים לכבוד יום הולדתם.

אחרי שנרדמו הספקתי להכין כדורי בשר ברוטב עגבניות, עם נגיעה של מנגולד.

זהו להיום. את העוגות אכין רק מחר כי ממילא אין לי מקום במקרר. כך גם קארי הירקות, דאל העדשים והסלט.

אה, ולמקרה שתהיתם – כשיש תאומים אופים שתי עוגות. עוגה לכול ילד. כול אחד מהם צריך להרגיש שחוגגים לו את יום הולדתו.

אין לי מושג מאיפה האנרגיות האלה. הרי למעלה מחודש אני סוחב נמלול בצד השמאלי של גופי, שעודני בתהליכי בירור למקורו. והנה, ראה זה פלא – יומיים בים, תוספת שעת שינה בלילה, מזה שלושה לילות, ויום ההולדת הממשמש ובא של ילדיי, מצליחים לעורר בי אנרגיות אדירות. וגם הנמלול נעלם כמעט לגמרי.

שרק יימשך כך. אמן.

ולכם, שיהיה לכם לילה טוב.

One Reply to “החגיגות החלו.”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s