ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

גברים קטנים עם לכה אדומה בציפורני הרגליים.

בפרלמנט האבות שאני שייך אליו החלטנו השבוע לעסוק בחינוך למגדר. מטבע הדברים, כאב שהוא גם אם, כלומר, כגבר הומוסקסואל, שהביא לעולם את ילדיו באמצעות פונדקאית, ומגדלם בעצמו, השאלה הזאת מוטבעת בבסיס קיומה של המשפחה שלנו.

הילדים שלי אוהבים לכה. הם מבלים הרבה אצל אילנה, השכנה בדלת ליד, ובתה ענת, שכבר מזמן הפכו לבנות משפחה, ראו איך הן מושחות בלכה את ציפורני רגליהן, וביקשו גם. בפעם הראשונה משחו להן השכנות את כל ציפורני רגליהם. אחרי כן הסתפקו בבוהן. ואחרי שהילדים שברו בקבוקון לכה של אילנה הלכנו ל"סופר פארם," קנינו שם בקבוק אחד לכל ילד, עם בקבוק אצטון, והבאתי את זה כלאחר כבוד לאילנה, כדי שתוכל למשוח את ציפורני רגליהם כל אימת שיבקשו ממנה זאת.

מזה זמן הם גם משחקים בנעליהן. הם אוהבים לנעול את הקבקבים של ענת ואילנה, ולגרור אותם ברגליהם הקטנות מצד אחד של החצר אל תוך הבית. "אבא אילן, תראה!" הם צוהלים. ואני, שזוכר היטב איך אהבתי ללכת בנעליה של אמי, מביע את השתאותי ושמחתי על מעשיהם.

בימים האחרונים גם ביקשו מאילנה ללבוש את גרביה, שכולן ורודות וסגולות. הבוקר, דניאל גם התעקש ללכת איתן לגן, מתחת למכנסיים הכחולים שלבש, ואפילו עם סרט ורוד לשערו. לא הייתה לי שום בעיה עם זה. עדכנתי את הגננת, שאלה חפצים של אילנה, המהווה בעבורם דמות אם, ובזה נסגר העניין. כשם שנהניתי לראותם לובשים את הגופיות הלבנות שלי, והולכים איתן כמו בשמלות, כך אני לא מתרגש מזה שלבשו גרביים ורודות, או שמיכאל אמר היום, כשעברנו ליד מלצר לבוש בג'לביה, ביפו, שגם הוא רוצה כזו.

מיכאל ודניאל גדלים עם אבא-אימא. כך הסברתי להם לא אחת. שאני גם אבא וגם אימא שלהם, במובן זה, שאני ממלא בבית את מרב התפקידים של שני המגדרים. אני מפרנס אותם (בדוחק), מתווה להם גבולות (משתדל), אך גם מבשל, מנקה את הבית, עושה כביסה וכך הלאה. עושה כל מה שגברים ונשים חולקים יחד, כדי לקיים בית בישראל. לכן, למן לידתם, אני מדבר איתם על עבודות הבית, מלמדם לעסוק בהן ומחבבן עליהם.

כיום, בגיל שנתיים וחצי, הם מאוד אוהבים לנקות איתי את הבית. מרוב אהבת ניקיון הגבלתי אותם לגריפת המים של הספונז'ה, אחרי שאני מסיים את הניקיון בבית עצמו, מן החצר עד הכביש. אבל אני משתף אותם בניקיונות של המקרר, התנור, מייבש הכביסה וכל שאר אבזרי החשמל שהם משרבטים בשמחה על שטח הפנים הלבן שלהם בטושים, בהורדת כביסה וב'קיפולה' (הם מכווצ'צים את הכביסה לכדורים ומשליכים אותה על הכורסאות הישנות בחצר), והיום אפילו שאבנו יחד לכלוך באוטו, באמצעות שואב האבק הביתי. על המושבים ומתחתיהם הצטברו הרבה מדי שאריות של שטוחים, במבה, מחטי אורן שהשליכו בחדווה מבעד לחלון לתוך המכונית בזמן המתנה ליד שער הספארי, ועוד כל מיני לכלוך. שאבנו הכול היום יחד, ואחרי כן גם הזמנתי אותם למלא את הבריכה שלהם בחצר, שמנו בתוכה את ארבעת השטיחונים של הרכב וקרצפנו אותם ביחד.

בערב, כשמיטשל בא לבקר, בילינו במרכז סוזן דלאל, ואחרי כן חזרנו הביתה ושיחקנו במטבח. הם בישלו עוגה, ואחרי כן בישלו דגים, פיצה, צ'יפס ועוד כל מיני מטעמים ב'מטבח' שלהם, והאכילו והשקו אותנו היטב.

אין אצלי חינוך מגדרי, אלא רב-מגדרי. הם אוהבים לשחק במזוודת כלי העבודה שלי, בסט המברגים, במספריים, בודקים כל מכשיר חשמלי, תקין או לא, נהנים מאוד מהסברים על אתרי בנייה ועל סוגים שונים של כלי רכב (משאית, גרר, מערבל בטון, מקדח, משאית מנוף וכך הלאה), אבל כשמישהו מהם מוציא בובה ומשחק בה, אני לא מוציא לו אותה מן היד ושם לו ביד במקומה אווירון.

חינוך למגדר הוא כמעט דבר והיפוכו במשפחה כמו שלנו, לאב שהוא הומוסקסואל, ואם מתוך עצמו.

אינני מאמין בחינוך למגדר ספציפי, אלא לסט מסוים של ערכים. לחריצות, לשקדנות, ליזמות, למימוש עצמי, לנאמנות, לאמת, לאהבת האדם והחי ולכיבוד החיים, וגם ליהדות פלורליסטית ולציונות. אם אדע שהצלחתי להקנות לילדיי את הערכים האלה, אהיה מאושר ומסופק. את כל השאר ילמדו בעצמם.

יש לו קטגוריות ב:הורות, הורים וילדים, הקהילה הלהט"בית, חד הורי, חד הוריות, כללי, מגדר

2 תגובות »

טרקבאקים

  1. ורוד לבן?! | על כוס קפה | The Cappuccino
  2. אין מגדר העומד בפני הרצון – על בנים וחינוך מגדרי | תחתית החבית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: