ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

ראש השנה בגן המשחקים

בְּיוֹם שִׁשִּׁי א' דרֹאשׁ הַשָּׁנָה תשע"ה

בִּלִּיתִי עִם מִיכָאֵל וְדָנִיאֵל בְּגַן שַׁעֲשׁוּעִים,

גַּן הַמָּטוֹס בִּרְחוֹב קָצִיר בְּרָמַת הַשָּׁרוֹן

אֶל הַגַּן נִכְנְסוּ  שְׁנֵי אַבְרֵכִים חַרְדָּ"לִים,

הָאֶחָד רְחַב גּוּף וְגָבוֹהַ, הַשֵּׁנִי צָנוּם

וּמְגֻדָּל פֵּאוֹת וְשׁוֹפָר בְּיָדוֹ

רְחַב הַגּוּף הָלַךְ לְכַנֵּס אֶת הַנּוֹכְחִים

וַחֲבֵרוֹ הִנִּיחַ אֶת הַשּׁוֹפָר לָאָרֶץ,

מְחַלֵּק כִּפּוֹת וּפִּנְקְסֵי בְּרָכָה

בֵּין כֹּל הַנֶּאֱסָפִים וְהַנּוֹכְחִים.

אַב צָעִיר זָכָה בְּבִרְכַת הֶחָג, וְאָז

תָּקַע הַצָּנוּם בַּשּׁוֹפָר תְּקִיעָה מְיֻמֶּנֶת

בְּעוֹד חֲבֵרוֹ קוֹצֵב כֹּל תְּקִיעָה וּתְרוּעָה

עַל פִּי שְׁעוֹן הַיָּד הַדִּיגִיטָלִי שֶׁלּוֹ, הַמּוּנַע

מִכֹּחַ גָּבִישׁ הַמּוֹנֵעַ חִלּוּל שַׁבָּת וְחַג.

כָּרַעְתִּי בֵּין בָּנַי, עַל הָאָרֶץ. בְּלִבִּי

בִּקַּשְׁתִּי שֶׁבִּזְכוּת שְׁמִיעָתָם

אֶת תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר בַּגַּן

יִפַּתְחוּ אֲלֵיהֶם שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם

וְיִשְׁמְרוּם  מִכֹּל רָע.

לִבִּי הָמָה, עֵינִי עָמְסָה דִּמְעָה.

נִשַּׁקְתִּי אוֹתָם מֵעִמְקֵי נַפְשִׁי.

אַחֲרֵי כֵן הִתְעַכְּבוּ האַבְרֵכִים

לְיָד שְׁתֵּי אִמָּהוֹת וְלָהֵן שְׁלֹשָׁה תִּינוֹקוֹת,

וּבֵרְכוּ גַּם אוֹתָן, וַאֲנִי הִבַּטְתִּי בָּהֶם

וְשָׂמַחְתִּי בְּלִבִּי שֶׁבֵּרְכוּ אָב הוֹמוֹ

עִם בָּנָיו וּשְׁתֵי לֶסְבִּיוֹת עִם יַלְדֵיהֶן,

וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁגַּם צִבּוּר שֶׁל

אִמָּהוֹת, אָבוֹת וִילָדִים בְּמִשְׂחָקָם

הֲרֵיהוּ קְהִלָּה לְכָל דָּבָר וְעִנְיָן,

וּזְכוּתַם תַּעֲמֹד לָנוּ לַשָּׁנָה הַבָּאָה,

שֶׁתְּהֵא שָׁנָה טוֹבָה, שְׁנַת בְּרִיאוּת

וְשִׂגְשׂוּג, אַהֲבָה וּבְרָכָה.

אַחֲרֵי כֵן, בַּלַּיְלָה, בְּשָׁכְבַם לִישׁוֹן,

סִפְּרוּ לִי בָּנַי, שֶׁפַּעַם הָיוּ יְלָדִים,

וְנָפְלוּ אֶל הַמַּיִם, לַיָּם, וְנִמְלַא בְּדָם.

וַאֲנִי הֵבַנְתִּי בְּלִבִּי, שֶׁלֹּא שָׁוְא הֵם

חֲלוֹמוֹתַי, הַמַּזְהִירִים אוֹתִי מִפְּנֵי

טְבִיעָתָם. אֶלָא שֶׁהֵם מַרְאִים לִי

לֹא אֶת הֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי אִם אֶת

מַה שֶׁאֵּרַע כְּבָר בִּזְמַנִּים  קוֹדְמִים,

וְאֵין אָנוּ אֲנוּסִים לָשׁוּב עַל מַה

שֶׁנִּשְׁקַף מִמַחֲזוֹר הַזְּמַנִּים

וּמִזְּכִירַת הַפָּעוֹט אֶת קֹדֶם חַיָּיו,

וְאָנוּ זַכָּאִים לְחַיֵּינוּ כָּעֵת בִּמְלוֹאָם,

שֶׁיִּהְיוּ טוֹבִים וְנָאִים, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם

גַּם אֲרֻכִּים וּמְלֵאֵי יֹפִי, אָמֵן,

כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֲדֹנָי,

הַמָּצוּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁמְּבַקְּשִׁים אַחֲרָיו,

אֲפִלּוּ בִּתְפִלַּת לִבָּם הַזַּכָּה שֶׁל

שְׁנֵי אַבְרֵכִי יְשִׁיבָהּ תַּמֵּי לֵב

בְּשִׁשִּׁי שֶׁל חַג, בְּמִשְׂחֲקֵי הַגַּן.

מודעות פרסומת

יש לו קטגוריות ב:גלגולים קודמים, הורות, הורים וילדים, שירה

תגובה אחת »

  1. גינת הקוצר (ברמת השרון), לא "קציר".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: