כלבה מטורפת מזדיינת (ביקורת ספרותית)

נעלמת

טוב, אני רוצה לגלות לכם משהו. משהו שהסתרתי מכם כל ימי המלחמה הזאת והחופש הגדול, שתיכף יסתיים. משהו שאני כבר חייב להוציא מתוכי.

בכל הימים המתוחים והקשים האלה, שבהם קמתי לפני שש בבוקר והייתי עם ילדיי עד תשע-עשר בלילה, בין אזעקות, בימים שלא יכולתי לכתוב בהם דבר וגם בקושי לערוך בהם דבר, קראתי ספר. ספר עבה, שקיבלתי אותו בטרם הופץ לחנויות, במהדורה 'לבנה.' הוא פשוט חיכה לי איזה בוקר בתיבת הדואר שלי, במעטפה של 'עם עובד,' וברגע שראיתי אותו ידעתי, שאם 'עם עובד' החליטה לשלוח לי ספר לבן, אין לי אלא להיענות לאתגר ולהתחיל מיד בקריאתו.

קראתי אותו מדי בוקר על הסטפר במכון הכושר, ושם בלבד. זמן אחר לא היה לי, מלבד הלילה, כי הבוקר בכושר הגעתי כבר ל 20-30 העמודים האחרונים בו, והייתי מוכרח לסיימו. אז ישבתי כעת בחצר, בלילה, באור מנורת הלילה שהוצאתי החוצה, וסיימתי לקראו.

"נעלמת" של גיליאן פלין, בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד ועם עובד, הוא פשוט ספר שאי אפשר להניח מהיד.

ניק דאן מתעורר בבוקר יום הנישואין החמישי שלו, ומגלה כי אשתו, איימי, נעלמה. מהר מאוד הוא גם הופך לחשוד ברציחתה, אף על פי שגופתה אינה נמצאת כלל. כאשר מתגלה שיש לו גם מאהבת צעירה, זה בכלל מסבך אותו. אבל זו רק תחילתה של עלילה מוטרפת, עלילת חייהם של בני זוג, הנדמים כזוג המושלם ומתגלים כהיפוכו הגמור. כשתי מפלצות אדם, הממשיכות לחיות יחד מכוחם של הסדרים כובלים. ולא אגיד כאן יותר, כדי לא לקלקל לכם את חווית הקריאה.

אומר לכם רק דבר אחד. כותרת הפוסט הזה, "כלבה מטורפת מזדיינת," היא אחת המחשבות שחושב ניק דאן על אשתו. ובצדק גמור. מזל שאני הומו. לולא כן, ללא שום ספק הייתי מתאהב בה כמוהו ונופל לרשתה כמותו. וזה רע.

הספר מסופר משתי נקודות מבט, של ניק ושל איימי, פרק אחר פרק. בשלב מסוים מסתבר ששני המספרים הם בלתי מהימנים, והקורא מוצא את עצמו בתוך סבך של שקרים ותעלולים מסוכנים מאוד. המפתיע הוא, שגיליאן פלין מצליחה לשמור את המתח בלב הקורא עד לשורה האחרונה בספרה, והמפתח לכך הוא מבנהו המחוכם, ובעיקר יכולתה המרשימה לבנות את דמויות הבעל והאישה בצורה עמוקה ומרתקת ומשכנעת כל כך, לפזר רמזים ודמויות משנה, שתשובנה ותופענה במהלך העלילה ברגעים המתאימים לגיבוריה, ולנהל מערכת מורכבת של רמזים לפתרון התעלומה, המתעתעים בקוראים כמו שהם מתעתעים בניק דאן, המואשם ברצח אשתו, ובשוטרים החוקרים את היעלמותה.

הספר הזה היה לרב-מכר בצדק גמור. מלבד היותו ספר מבריק, הוא מהווה בית ספר מעולה לכתיבה. כתיבה בכלל, במישור הבחירה של סוג מספר, אפיון דמויות, מתן רקע מתאים בכל שלב בעלילה, וכתיבת מתח בפרט, בכל הנוגע לניהול העלילה וההפתעות שהיא מזמנת לקוראיה.

אני מניח שכמוני, עצבי רבים וטובים מכם מרוטים כבר לגמרי מן המלחמה. הם כמעט יתפקעו במהלך הקריאה בספר הזה, מפני שהוא ממכר לגמרי. דבר אחד בטוח. כשתסיימו אותו תחושו התפעלות למול היצור הנבזי הקרוי אדם, המלווה בשובל קל של בחילה עזה. וזה, בעצם, גם מה שעשתה לנו המלחמה האחרונה.

רוצו לקרוא את הספר הזה. לא תתאכזבו.

ברכות ליעל אכמון על התרגום, ולהוצאות לאור שחברו יחד כדי להוציא את הספר הזה לאור בעברית.

עכשיו דחילק, שימו לי בצד בחבילה את הספרים החדשים הבאים שלכם, כי אני מוכרח לחזור לערוך את הספרים שאני עורך, ולסיים את הרומאן הבא. תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s