ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

מוטב לשפוך את המים עם התינוק

ביום ראשון הקרוב (1.6.14) עתידה ממשלת ישראל להצביע על הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים. ההצעה עברה את ועדת השרים לענייני חקיקה ונתקעה בשל ערר שהגיש אורי אריאל, בניגוד לסיכומים מוקדמים שהושגו בין "יש עתיד" לבין "הבית היהודי." כעת, משהגיעו שתי מפלגות אלה לסיכום ביניהן, הן עתידות להעביר את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.

הזכות להורות ועקרון השוויון

הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים באה כדי לתקן את עיוות הצדק בחוק הקיים. כיום, החוק קובע כי רק גבר ואישה נשואים במדינת ישראל יכולים לפנות לוועדה של משרד הבריאות, הממונה על הליכי פונדקאות, במטרה לעבור תהליך כזה בארץ. אחרי שהגישו איתי פנקס ויואב ארד, זוג הומואים נשואים, עתירה לבג"צ בנושא, בה תבעו מבית המשפט להתיר גם להם לעבור תהליך כזה בארץ, כינסה שרת הבריאות את ועדת מור יוסף, שישבה לדון בסוגיה. בהתאם להמלצותיה ישבו השרה גרמן ויועצה עם נציגי משרדי הבריאות, המשפטים, הרווחה, הפנים והחוץ, כדי להגיע לנוסח מוסכם של תיקון החוק.

לדברי יועץ השרה, עו"ד אסף וייס, במפגש שערך עם עמותת האבות הגאים במרץ האחרון, הצעת התיקון לחוק הפונדקאות באה ליישב בין שני דברים – הזכות להורות ועקרון השוויון. אולם, מכיוון שכל הצעת חוק כרוכה במשחק מורכב של איזונים פוליטיים, בין צורכיהם ורצונותיהם של יחידים ושל פקידי ממשלה ממשרדים שונים, נוסח התיקון שנרקח מחריד ומדאיג ביותר חברים בקהילה הלהט"בית, ובייחוד את האבות הגאים.

ישנו שינוי מרכזי ומבורך בחוק – הוא מאפשר להומואים, זוגות ויחידים, ולמעשה לכל אדם שנמצא כשיר לכך, להיות להורה באמצעות פונדקאות, במדינת ישראל. אבל השינוי הזה, השתתת עקרון השוויון על הפוריות, כרוך בניסיון מצד המדינה להסדיר לא רק את הפונדקאות בארץ, אלא גם את תהליכי הפונדקאות של ישראלים בחו"ל.

עצם הניסיון להחיל את הדין הישראלי על פונדקאות חו"ל, וליצור מצב שבו, ללא אישור ועדה בארץ, לא יוכל אדם לפנות לפונדקאות בחו"ל, ואם יעשה כן יסתכן במאסר של שנה ובאי קבלת דרכון ותעודת זהות לילדיו, אם ייוולדו בחו"ל, מחריד אותנו.

ישנם עוד סעיפים רבים בתוך הצעת החוק, הנוגעים הן לפונדקאות בארץ והן לפונדקאות בחו"ל, שמדאיגים אותנו. מדרישת אישורים משפטיים רבים ממדינות שאנו בוחרים לקיים בהם פונדקאות, על הדין המקומי בנוגע להליך, דרך שלל אישורים מטעם סוכנות התיווך והמרפאה לפוריות בחו"ל וכך הלאה.

סעיפים מקוממים נוספים הם אלה, המגבילים את האפשרות לפונדקאות למי שטרם מלאו לו 54, המחייבים חשיפת מידע רפואי אישי בפני הועדה ומעבר אבחון פסיכולוגי מלא לכשירות נפשית, והמגבילים את מספר הילדים שניתן להביא לעולם לשניים בלבד לאדם, כאילו אנו חיים במשטר טוטליטרי, או בסין (שאפילו בה כבר עומדים לשנות את הגבלת הילודה לילד אחד בלבד).

תמונה

יש קושי אתי בעצם הידרשות המדינה להסדרת הליכי פונדקאות של אזרחיה במדינות אחרות, בהן הפונדקאות אינה עבירה על החוק. מעצם טבעה, פונדקאות באה לאפשר לבני אדם, שאין להם דרך אחרת להביא ילדים לעולם, להפוך להורים. לכן, היא משרתת זוגות רגילים עם בעיות פוריות – והומוסקסואלים.

כל בר דעת מבין, שאין ואסור ואי אפשר לשלוח הומוסקסואל להפרות אישה או להיכנס עמה להורות, בדרך של הונאה רגשית או של הסכם הורות אחרת. מפני שההומוסקסואליות אינה רק נטייה מינית, היא זהות רגשית עמוקה, שאינה מאפשרת ליחיד לקיים יחסים רגשיים תקינים עם בת המין שאינה מינו. ולכן הפונדקאות הכרחית לו.

מחד גיסא באה המדינה ליצור שוויון בין חברי הקהילה לבין כלל הציבור, ולאפשר פונדקאות במקום שאינה אפשרית בו כעת. אך מאידך גיסא, במחיר השוויון הזה היא פוגעת ומצמצמת, בדרך של הסדרה, את האפשרויות העומדות כיום בפני אזרחיה בכלל, והומוסקסואלים בפרט, להביא ילדים לעולם.

הקושי הזה פוגם בכוונת המחוקק, אם כוונתו ליצור שוויון טהורה היא, ומביא עלינו את היפוכה. שוויון בפני החוק, שמראית העין שלו נאה, שוויונית, אבל בפועל – הוא משתית הגבלות נוספות וחדשות על המבקשים לעשות פונדקאות בארץ או בחו"ל, מקשה עליהם לעשות זאת והופכם לעבריינים.

המדינה מצמצמת את הזכות להורות 

המדינה מנמקת את הצורך שלה להתערב בהליכי הפונדקאות, בכל הנוגע לפונדקאות חו"ל, בשל קשיים דיפלומטיים ומשפטיים, שיצרו הפונדקאות בהודו ובתאילנד. בהודו נתקעו זוגות באמצע התהליך, אחרי שממשלת הודו החליטה לאפשר פונדקאות לזוגות נשואים בלבד, ובתאילנד נתקעו, משום שממשלת תאילנד הבהירה, שעל פי החוק התאילנדי הפונדקאית נחשבת כאם התינוק עד להסדרה משפטית, וזה יצר קשיים בחזרת המשפחות ארצה

משרדי הפנים והחוץ, המשפטים והבריאות והרווחה אולי ביקשו לעזור ולפתור בעיות שצצו, או עלולות לצוץ בעתיד, בפני אזרחי ישראל המבקשים לקיים הליכי פונדקאות בחו"ל, אבל בנוסח הקיים שגיבשו להצעת התיקון לחוק הכבירו והחמירו כל כך, עד שהפכו עבורנו את הפונדקאות בחו"ל לכמעט בלתי אפשרית. ברצונם למנוע מעצמם וממשרדי הממשלה שהם עובדים בהם מצבים עתידיים של קושי, שעלולים לעורר יחידים המקיימים פונדקאות בחו"ל, טוו יועציהם המשפטיים של משרדים אלה הצעת חוק, המכניסה את ידיה הגסות של המדינה לתחום הפרט, ומתערבת באופן מקסימלי במקום שבו זכויות היסוד שלו נפגמות.

סדרת הסתירות הללו – הן במישור האתי והן במישור המעשי, הן באשר לפונדקאות בישראל והן בחו"ל, והשתתת דין על האזרח, בכל מקום בתבל, באופן כזה, שיהפוך אותו לעבריין שדינו מאסר שנה ואת צאצאיו למי שלא יהיו זכאים לזהות ישראלית – היא המסעירה את האבות הגאים, והיא העומדת בבסיס התנגדותם העזה לנוסח המוצע כעת לתיקון החוק.

הצעת התיקון לחוק היא שוויונית בעוד עניין – היא מחילה את אותן הגבלות קשות, שהיא מתכננת להחיל, על הומואים ועל סטרייטים כאחד. כל מי שזקוק לתהליך פונדקאות בארץ, מסיבה כלשהי, עתיד להיות מושפע ממנה, וכרגע, כפי הנראה לא לטובה. במלים אחרות – אם לא קיבלת אישור של רופא ופסיכולוג שאתה כשיר להיות הורה, אם עברת את גיל 54, אם יש לך כבר שני ילדים או אם אינך מסוגל להשיג שורה ארוכה של מסמכים על טבען של סוכנות התיווך ו/או המרפאה לפוריות שבכוונתך להיעזר בהן – אין לך סיכוי להיות להורה.

אם כן, התיקון הזה, המוצג בפומבי כמהפכה שוויונית בעבור הומואים, הוא בעצם רגולציה מצמצמת ומגבילה של מדינת ישראל את הליכי הפונדקאות לכלל אזרחיה, לכלל מי שנזקקים לה, ולכן – לא רק האבות הגאים צריכים לשאת את דגל המאבק בנוסח הקיים להצעת חוק זו, אלא כל מי שנזקק לפונדקאות או עשוי להזדקק לה בעתיד.

השקפות פמיניסטיות מול הזכות להורות

יוזמיה של הצעת התיקון מספרים, כי הרוחות הנושבות במשרדי הממשלה השונים בנוגע לפונדקאות חו"ל הן קשות ומצמצמות בהרבה ממה שבא לידי ביטוי בנוסח המוצע להצעת התיקון לחוק. הם מבהירים, כי מוטב שנברך על התיקון הזה, ונקבל אותו, מפני שאם לא נעשה כן, עלולים הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה השונים לעצור לחלוטין את מסלולי הפונדקאות בחו"ל.

אף על פי כן שאינני נביא, אני מעז להסתכן ולומר, שבמצב העניינים הנוכחי מוטב להותיר את המצב הקיים על כנו – נוהל חו"ל הגורס מתן דרכון לכל ילד, שהוריו מוכיחים, בבדיקה גנטית, שהם הוריו הביולוגיים – מאשר להטיל מגבלות רבות ושונות על המבקשים להתחיל בתהליך, מראש. לצערי, כבני הקהילה הלהט"בית אנו מכירים כבר את תלאות הפונדקאות בחו"ל, את הקשיים שמערימים משרדי ממשלה שונים, מתוך כורח או מתוך השקפת עולם, וגם יודעים איך להתמודד עימם – אם בקמפיין תקשורתי ואם בפנייה לבג"צ. עם קבלת הצעת התיקון כפשוטה, יצטמצמו האפשרויות העומדות בפנינו עד כדי כך, שייתכן מאוד שאזרחים רבים, הומואים וסטרייטים גם יחד, יתייאשו מראש מכל הנדרש מהם בתחילת התהליך, ויימנעו בכלל מפנייה למסלול הפונדקאות.

מפי העוסקים בגיבושה של הצעת החוק נאמר, שישנה השקפת עולם, שאינה בהכרח זו שלהם, הגורסת, כי פונדקאות היא סחר בגופה של אישה, ולכן היא מיועדת למקרי קצה בלבד, כאלה של בני אדם שאינם יכולים להביא לעולם ילדים בדרך אחרת. אני מבקש לומר, שזוהי תפיסה שגויה. הפונדקאות אינה סחר באיברים, אלא סחר בכאב. כאבו של אדם, שאינו יכול להיות להורה אלא דרך סיועה של אישה, שמעניקה לו חיים, גם אם תמורת שיפור מצבה הכלכלי.

לכן, כל עוד אין הדבר כרוך בפגיעה בזולת, ונעשה מתוך הסכמה משותפת, ללא כפייה, ותוך שמירה על בריאותה של הפונדקאית ועל שלומה, אין בו מתום, וראוי לא לנסות לצמצם בו, בשם השקפת עולם כזו או אחרת. גם במצב הנוכחי בידי המדינה הכלים לבחון את ההליכים המתבצעים בחו"ל היות שכל המסמכים מוגשים למדינה כחלק מהנוהל הקיים.

השקפות עולם באות והולכות, אופנות אידיאולוגיות עולות ונופלות, אבל כמיהתו של האדם לצאצא משלו וזכותו להיות להורה הן זכויות יסוד, שראוי לתמוך בהן בכל דרך, כל עוד אינן פוגעות בזולת.

שוויון למראית עין

במהלך שלוש השנים האחרונות הפניתי הרבה יחידים וזוגות, סטרייטים והומוסקסואלים גם יחד, שלא היו יכולים להביא לעולם ילד, אל המרפאה שעשיתי בה פונדקאות בדלהי, או יעצתי להם בנושא הפונדקאות, ככל יכולתי, כדי שיזכו בפרי בטן משלהם. אני קורא כעת לכל מי שעזרתי לו, במהלך השנים האלה, וודאי לכל מכריי וידידיי, לא להשאיר אותנו לבד במאבק הזה – הרימו קול והצטרפו אלינו, כדי להבטיח שהחוק הזה, במתכונתו הנוכחית, ייגנז – או יעבור שינויים דרמטיים.

הפתגם הרווח האומר, שיש להיזהר לא לשפוך את המים עם התינוק. אבל במקרה הנוסח הנוכחי של הצעת התיקון לחוק שלפנינו, כנראה שאין מנוס אלא לומר לשרה יעל גרמן – אני משוכנע בכוונותיך הטובות בניסיון לגבש הצעת תיקון לחוק לנשיאת עוברים. גם אינני מקנא בך וביועצך הרהוט והמקסים, שבחרתם לטבול את ידכם במי הרותחין האלה, שמשרדי הממשלה השונים לא יודעים איך להתמודד עימם. אבל כוונתכם הטובה, ייתכן ותהפוך לנגף במקום לחסד. ועל כן, אין לי אלא לבקש ממך – משכי בטובך את הצעת התיקון לחוק לנשיאת עוברים שלך, עם עקרון השוויון לקהילה, שביקשת להטמיע בו, והחזירי אותו לגנזך של בית המחוקקים.

בבקשי זאת ממך אני מייצג כמובן קודם כל את עצמי. אינני יודע אם אצליח בעתיד הקרוב לעין לעשות עוד תהליך פונדקאות, ולהביא בו אח או אחות לבניי. אני מאוד מקווה שאוכל לעשות כן, מבלי לפגוע, חלילה, בשלום בניי או ברווחתם. אבל דעתי אינה מסוגלת לשאת את המחשבה, שלא אוכל להוליד עוד ילדים מארבעת העוברים המוקפאים שיש לי בדלהי, משום שאיני ראוי או זכאי לכך, בעיני המחוקק.

אינני חושב רק על עצמי ועל טובתי המשוערת בעשותי כן. אני מביע כאן את חששם של אבות גאים רבים, שכל אחד מהם עבר תהליך פונדקאות בדרכו המייסרת, שמא הצעת התיקון לחוק שגיבשתם לא רק שלא תועיל לנו, אלא תגביל, תצמצם ובעצם תעצור את האפשרויות שלנו ושל הדורות הבאים לקיים פונדקאות בעתיד.

איננו מעוניינים בשוויון למראית עין, שהלכה למעשה לא יאפשר לנו להיות הורים כרצוננו. מוטב שתהפכי את האמבטיה ותשפכי את המים עם התינוק.

 

תויג כ: , , , ,

יש לו קטגוריות ב:אקטואליה, דעות, הורות, הורים וילדים, הקהילה הלהט"בית, כללי, פונדקאות

3 תגובות »

טרקבאקים

  1. אל תתנו להם להיות הורים! - אבהות ישראלית
  2. אף פעם לא מאוחר מדי | אבא שלה
  3. ברוכים הבאים לקרקס האימה | צופה מהצד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: