חרא של חיתול, התחרות של הרשתות בספקיהן, תרבות הקופונים ועוד כמה דברים.

     בחיי שלא התכוונתי לכתוב הערב כלום. מיכאל יושב על ברכיי, בשעה תשע וחצי בלילה, מסרב להירדם, דניאל ישן מאחריי, ואני עייף מאוד, אחרי שאמש אירחתי, כמו מדי שנה, את חבריי ההומואים (בלבד, כן, ככה אני נוהג) למנגל הוורוד השנתי שלי. אני באמת גמור מעייפות. אחר הצהריים אפילו עשיתי מה שלא עשיתי עד כה מעולם. התקשרתי לאבא שלי, ואמרתי לו, 'אבא, אני בקושי עומד על הרגליים, אולי תבוא קצת?' והוא אמר שיתלבש ויבוא מיד, ובא, והיה עם הילדים, ובאמת שינה להם ולי את מצב הרוח לגמרי. בפעם הראשונה היום, למן הבוקר, דניאל צחק. כי עד שסבא הגיע הוא בילה את רוב יומו בבכי. ושניהם דהרו על גוו למרחק, ועשו דיו דיו, ואני זכיתי בעשרים דקות של עבודה חשובה כלשהי ליד שולחן הכתיבה שלי.

     אבל בכל זאת התיישבתי לכתוב, גם כשמיכאל כבר עבר מברכיי לשבת מתחת לשולחן הכתיבה שלי, מול רגליי.

     כי קראתי כרגע פוסט של חבר, על החיתול החדש, 'לייף,' של 'סופר פארם,' וזה הזכיר לי כמה החיתול הזה הרגיז אותי, בהרבה מובנים.

     איזה מין 'לייף' זה, הלייף הזה

     החיתול החדש של 'סופר פארם' אמור להיות המותג הזול בשוק, וזה אכן כך. אבל הוא גם חרא של חיתול. הוא לא סופג כראוי, לפחות לפי ניסיוני, הוא נפל שלוש פעמים מן המכנס של אחד מבניי, באותו יום,  וסוגרני הפלסטר שלו נוטים להיקרע כשסוגרים את החיתול על הילד. אז אם פעם אחת זה קורה לי, סביר להניח שהייתי עייף או חסר ריכוז. אבל אם זה קורה לי כמה פעמים עם אותו חיתול, אני חדל מלהשתמש בו.

     החיתול הזה מרגיז אותי גם מסיבה לגמרי אחרת. המצאתו ויציאתו לשוק מסמנת, בעיניי, תופעה שגויה, שנתקלתי בה כבר בכמה מרשתות השיווק בארץ. התופעה הזאת קרויה, בעיניי, 'כרסם ככל יכולתך ברווחי ספקיך, שותפיך לפרנסה.'

     אסביר למה אני מתכוון.

כרסם כפי יכולתך

    במשך שנים ארוכות הייתי, ועודני, לקוח נאמן של 'אופיס דיפו.' תמיד רכשתי שם את הריהוט המשרדי והציוד המשרדי שלי, ושם אני גם מדפיס עבודות דפוס גדולות, כמו גרסאות של ספריי, ועוד.  שם אני גם קונה את חברותיי הטובות ביותר – מחברות 'קיימברידג" צהובות עם שורה, ועטי פיילוט כחול. רק איתם יוצאת לי כתיבה טובה, משוחררת ויומיומית. לכן אני גם ממליץ עליהן לתלמידיי.

     בשלב מסוים גיליתי כי 'אופיס דיפו' (בבעלות הקודמת) ייצרה מחברות דומות לאלה של 'קיימברידג", אבל קצת שונות. צנומות יותר, צרות יותר, לא לגמרי נוחות, נמכרות רק בחבק ניילון בחבילה שלמה, אבל זולות. רכשתי כמה כאלה. בסופו של דבר חזרתי ל'קיימברידג'.' מחברת/בלוק כתיבה בגודל אידיאלי לאדם כותב. כזו הנכנסת בקלות לכל תיק, אבל יש בה מספיק מרחב על דף הנייר. לא כמו מחברות העוני שייצרה 'אופיס דיפו' כדי לנסות לכרסם ברווחים של ספקיה מחו"ל. זו כמובן האינטרפרטציה שלי לעניין.

     אז שמתי לב, ש'אופיס דיפו' (בגלגולה הקודם, כאמור) הציבה על המדפים עוד שורה שלמה של מוצרי תחליף זולים למוצרים שהיא מייבאת.

     ואז היא נפלה, הרשת הישראלית, בקול נפץ עז. ואני בכלל לא התפלאתי. אמרתי לעצמי בלבי, שמי שלא יודע לכבד את הספקים והשותפים שלו, ודאי שיאבד את כספו לשווא. 

     תופעה דומה גיליתי גם ברשת 'טויז אר אס.' אני לא זוכר דוגמאות ספציפיות כרגע, אבל אני זוכר שהייתי מופתע, כשגיליתי שהרשת גם מייצרת תחליפים לסחורות ולמוצרים שהיא עצמה מייבאת.

     ועכשיו אני מוצא את זה ב'סופר פארם.'

     למעשה הם התחילו עם זה מזמן, עם סדרת מותגי 'לייף' למיניה. הרי מה זה בעצם 'לייף' – סתם שם של סדרת מוצרים, ש'סופר פארם' מייצרת בעצמה ודוחפת על מדפיה, בצד סחורות שהיא רוכשת מספקים אחרים, רק בזול יותר.

     עכשיו תגידו לי, מה ההיגיון בזה? מה ההיגיון הכלכלי העומד מאחרי כרסום בשותפיך ובספקיך?

     קופי הקופונים

     וזו גם הזדמנות בעבורי לומר משהו על תרבות הקופונים. יש המון בתי עסק שמציעים קופונים. אבל 'סופר פארם' בהחלט מצטיינת בזה. אין שבוע שהיא לא מציעה באיזה דאבל ספרד בעיתונות היומית ו/או בעלונים מחולקים ו/או בברושורים שמגיעים עד הבית מבצעי הנחה שונים ומשונים, על כל מיני מוצרים, אם רק נגיע לסניף הקרוב של ה'סופר פארם' עד תאריך זה וזה, עם השובר כמובן.

     אני, כמו כל בית ישראל, אוסף את הקופונים האלה ורץ ל'סופר פארם.' כי הרי אם אפשר לחסוך כמה שקלים, זו מצווה. אז אני קונה בקבוק של קצף גילוח שיחכה לי עד שאצטרך אחד, ומשחת שיניים, ובקבוק של נוזל לשטיפת רצפה, אריזת סבון גוף או סבון תינוקות, אבקת כביסה מוזלת וכך הלאה. אבל, רבותיי, אני מרגיש מושפל. מושפל עד עפר.

     כי מה הקטע שלכם, לכל הרוחות והשדים? אם אתם יכולים למכור את המוצרים האלה בזול, הורידו את מחיריהם. אל תשגעו אותנו, הלקוחות שלכם, בריצות אינסופיות לסניפים, כדי לאגור בבית מוצרים שנצטרך רק בעוד חודש ויותר. אם אתם יכולים למכור בזול, כבדו אותנו, הלקוחות שלכם, הורידו את המחירים שלהן באופן קבוע, ואל תהפכו אותנו לכלבלבים הרצים אחר העצמות הקטנות והרזות שזורקת לנו מחלקת השיווק שלכם.

     זה מביך, זה משפיל, זה מכעיס וזה מיותר.

     זהו. שחררתי לחץ. האמת היא שמזמן רציתי לכתוב בבלוג שלי על עניייני צרכנות. אבל ידעתי שזה יהפוך לצרחנות, ולכן שתקתי. עד שלא יכולתי יותר.

     תראו איך חיתול חדש יכול להעלות את השתן לראש.

     לילה טוב.

    

    

מודעות פרסומת

5 תגובות בנושא “חרא של חיתול, התחרות של הרשתות בספקיהן, תרבות הקופונים ועוד כמה דברים.”

  1. אתה כותב מקסים! ומסכימה לגבי הקופונים ולגבי החיתול. בסופו של דבר אין מה לעשות. ואם נמשיך עם הדוגמא של החיתולים – בזכות אותם קופונים ומבצעים אני יכולה לחתל את הילדים שלי בפמפרס שהוא לדעתי חיתול הטוב ביותר שיש בשוק. כשיש מבצע אני עורמת חבילות ולא מתפתה לנסות כל מיני חיתולים שעולים שנקל פחות אבל בעוגמת נפש גדולה…

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s