ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

שהחיינו (או: נגמרה הקייטנה)

אין מה לעשות, כשיש לך תאומים אתה תמיד בודק את האחד לפי משנהו, אף על פי שכל ספרי ההדרכה אומרים, בצדק גמור, שאסור לעשות זאת. אסור לומר לילד אחד "תראה, אחיך עושה כך וכך, נסה גם אתה," ואסור להשוות ביניהם, מפני שלכל אחד מהם יש קצב התפתחות משלו. הכל טוב ויפה, אבל זה לא עומד במבחן המציאות. כי ביומיום, כשיש לך רק שני פעוטות בבית, והם כל עולמך, איך תדע אם הכול בסדר ואם כל אחד מהם מתפתח כיאות, מבלי להשוות את התפתחותו לזו של אחיו?

כמו שאתם יודעים, מיכאל התחיל לזחול כבר לפני למעלה מחודש, ובתוך זמן קצר לא רק עבר מזחילה על גחון לזחילה על ארבעתיו, אלא סיגל לעצמו קצב זחילה מהיר, שדוני ממש. הילד פשוט זוחל אחרי במהירות אדירה בכל מקום שאני מסתובב בו בבית, עד כדי כך, שכאשר אני רוצה להתקלח, למלא בעבורם אמבטייה או לגשת לשירותים, עלי אחת מן השתיים – לקחת אותו בידיי או להניח אותו בלול או במיטה לכמה דקות. מה שמוציא ממנו כמובן בכי של מחאה.

דניאל לא זחל.

הוא למד להתהפך, הגביר את קצב ההתהפכויות והסלטות והסיבובים שלו וגמא מרחקים ברחבי החדר באופן זה, לעתים בתנופה מעוררת אימה ממש. הרבה פעמים תוך כדי זה שהוא מתהפך על אחיו, הרך והקטן ממנו בממדיו. אבל הוא לא זחל.

וזה הלחיץ אותי.

דניאל ילד גדול. עב גוף, רב משמנים. כולם אמרו לי, ששומן התינוקות הזה ייעלם ברגע שיתחיל לזחול. אבל בינתיים הוא לא זוחל, רק שוכב להנאתו על גוו, ומתלונן שהוא לא יכול לזוז, או מתהפך על בטנו, מרים את ידיו ואת רגליו באוויר ומחזיק בהן כך זמן רב, מה שדורש כוח שרירים רב, אבל אינו זוחל.

ניסיתי לעשות לו שיעורי זחילה. לזחול לפניו, כהדגמה, לקדם לו יד ורגל נגדית, ואז עוד יד ורגל נגדית, כדי שיתחיל לזוז, אבל הוא רק התעצבן.

האמת היא שזה כבר הדאיג אותי.

לולא העובדה ששניהם ממלמלים ויוצרים דיאלוג בינם לבין עצמם וגם עם העולם ואיתי, ושלשניהם בקעו כבר ארבע שיניים, ושניהם פעלתניים וערניים, הייתי נלחץ עוד יותר.

היו לי כבר דמיונות מבהילים. שאולי משהו אצל הילד לא בסדר, משהו בהתפתחות המוטורית שלו, ואולי זה מעיד על פגם עמוק יותר, שלא נדע.

כל מיני דאגות ופחדים.

עד הערב.

כי הערב קרה דבר נהדר.

מיכאל ודניאל שכבו שניהם על מזרן הפעילות ושיחקו, ואז פתאום קפץ לי רעייון לראש, לתת לו לשחק עם כלב הזחילה.

את כלב הזחילה קנתה להם כמתנה אחת מתלמידותיי לשעבר, רחל, שהיא סבתא בעצמה. היא הסבירה לי, שזה צעצוע שנועד כדי לעודד זחילה אצל תינוקות.

הכלב הזה נובח ושר. כשאתה שם אותו על הארץ הוא מיד מתחיל לנוע. לאט, אבל בטוח, קדימה או לצדדים. וכך הוא מעודד את הילד לזחול אחריו לתופסו.

וזה מה שקרה הערב.

שמתי את הכלב לפני דניאל, מבלי לחשוב בכלל על עידוד הזחילה שלו, ודניאל הושיט יד לכלב, והכלב התרחק ממנו קצת. ואז דניאל הושיט את ידיו קדימה, הצמיד אותן לרצפה, ומשך בעזרתן את גופו קדימה בזחילת-משיכה.

כל כך נדהמתי מזה, שישבתי והבטתי איך הוא עושה זאת שלוש פעמים רצופות, מול הכלב המתחמק, עד שקלטתי בהכרתי שאכן, הילד החליט להתחיל לנוע, החליט להתחיל לזחול.

מיד עלה בי בכי. בכי של התרגשות ושל פורקן מתח. אבל איפקתי אותו. שלא אפריע לילד בגילויים של רגשנות יתר.

פשוט הרחקתי ממנו את הכלב המזמר שוב ושוב, כדי שימשיך לרדוף אחריו.

ואז צלצלתי לאבא, שבדרך כלל אני מתקשר כדי לעדכן אותו בצרות ובעניינים, והוא מיד שאל "מה קורה בבית? הכול בסדר?"

"הכול בסדר, אבא," עניתי לו, "אבל מגיע לנו מזל טוב."

"מה קרה?"

"דניאל התחיל לזחול."

"איזה יופי!" צהל אבא מעברו השני של קו הטלפון, "אמרתי לך. לכל ילד יש את הקצב שלו. עכשיו תיזהר, כי תיכף מיכאל יעמוד, וצריך להגביה את המעקות של המיטות, שלא יקפצו מהן בלילה."

רק לפני חודש אבא סיפר לי, שסבתי המנוחה צביה, עליה השלום, אימה של אימי, שלה ולסבא שלי היה איטליז בבני ברק, נהגה לבשל מרק רגל לילד שהתמהמה בזחילה. "מה אכפת לך," הוא אמר, "לך קנה רגל של עגל ועשה להם מרק. יש בזה הרבה ג'לטין. סבתא הייתה אומרת שזה עוזר."

הלכתי לשוק הכרמל, קניתי רגל של עגל פרוסה לחתיכות, ושמתי אותה במקרר, לא במקפיא, כדי לבשל ממנה מיד מרק רגל לדניאל.

נכנסתי לאינטרנט, מצאתי כמה וכמה מתכונים של מרק רגל, אבל היה חסר לי חוויאג' למרק, וכולנו גם נהיינו חולים, ורגל העגל שכבה בשקית הניילון במקרר, עד שלבסוף נתתי אותה לחתולי הרחוב. שיהנו הם מהג'לטין.

העיקר שדניאל זוחל.

אבל כמו שאתם ודאי יודעים, לוקח זמן עד שדברים כאלה נקלטים לגמרי בהכרה.

אז כהרגלי, מילאתי הערב אמבטייה, ולקחתי אליה קודם את מיכאל, כי להתחיל עם דניאל באמבטייה זה אומר שצריך לשים את מיכאל במיטה או בלול, שלא יזחל אחרינו עד לחדר האמבטייה. ואילו דניאל נייח למדי. אפשר להותירו לבדו על הארץ.

נו טוב, רחצתי את מיכאל, אבל כשיצאתי איתו עטוף במגבת החוצה, לרגע לא ראיתי את דניאל, ואז התקרבתי עוד קצת לקצה הספה, ומצאתי שהממזר הקטן השתחל ברווח שבין שידת הטלביזיה לבין המזגן, ורגליו הסתבכו לגמרי בחוטי החיבור של הטלביזיה לווידאו, לדי.וי.די ולממיר.

ביד אחת החזקתי במיכאל העטוף במגבת, ובאחרת שחררתי את דניאל מסבך הכבלים, משכתי אותו מאותה קרן זווית וסגרתי עליה בהסטת השידה אלכסונית, כך שתסגור את המרווח הזה ותסתיר את חוטי החיבור שמאחריה (ולא, הם לא מעבירים חשמל. אבל זה מסוכן בכל זאת).

ואז הבנתי שנגמרה הקייטנה.

שמהיום אני לא יכול לרחוץ ילד אחד ולהותיר את חברו על הארץ, ושמהיום עלי לעקוב אחרי שניים, שיזחלו להנאתם ברחבי הבית, וצריך לוודא שאינם מגיעים למקומות מסוכנים. וכמו שאמרו לי חבריי, שמגדלים תאומים, "חכה חכה, עד שיתחילו יחד לזחול ואז ללכת. עד עכשיו היית בקייטנה. תיכף תראה מה מצפה לך בהמשך."

וההמשך אכן הגיע.

ככה שממחר, אשמח מאוד אם קרובי המשפחה שלי וחבריי הקרובים בלבד, באי ביתי ממילא, יבואו לבקר אותנו בשעות שבין ארבע לשש וחצי שבע, שעות הערות של הילדים והאכלתם ורחיצתם והכנתם לשינה. כי ממחר, חברות וחברים, הולך להיות לי הרבה יותר קשה להשתלט עליהם, ואני זקוק לעזרתכם.

לילה טוב.

תויג כ: ,

2 תגובות »

  1. איזה יופי! אכן האקשן מתחיל אצלך. אם אתה משריין לי חנייה, נבוא לבקר ולעזור ביום רביעי אחה"צ, אם מתאים לך.   עינת.

    Einat Carmel  "Making the decision to have a child – it is momentous.  It is to decide forever to have your heart go walking around outside your body. "  "Always look on the bright side of life"  

  2. הי אילן
    תענוג לקרוא על ה'צרות' הקטנות שמתרגשות עליך, וכיף לך שאתה מתעד כל פיפס – זה כל כך חסר לי.

    ותשאל את אותה רחל,

    אולךי יש לה כמה כלבי זחילה למבוגרים,

    נדמה לי שכל אחד מאיתנו יש לו לפחות כלב זחילה אחד, ואני איבדתי לאחרונה אחד מהם.

    ואשר לשם הבלוג –
    אכן אכן, קשה להיות יהודי (ועכשיו נדרשת אנחה מסורתית)

    אבל לפעמים זה גם נעים

    עלה והצלח

    איציק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: