היסטריה, יוגורט ועוגיות קשיו ליליות

אני יושב עכשיו בסלון, אחרי שחיסלתי חצי גביע "דאי," יוגורט מקומי טרי, שאמור גם לסייע לעיכול, ואיזה חמש עוגיות קשיו מדהימות, בלי ביצים, של חברת "קידיס." המוטו שלה אומר "חוכמה עתיקה. לתזונה ובריאות." הן טעימות בצורה איומה, ויש בהן 500 קלוריות במאה גרם. אבל רזיתי, אז מותר לי.

ואו, איזה יום זה היה.

בבוקר, אחרי הקפה הקבוע ב"קוסטא" והתלחשות עם שיבא המתוק, שלא התקשר אלי, למרות שהבטיח, לקחתי מהם כמה ארגזים, עברתי אצל הרוקח ובדוכן הסיגריות ואספתי עוד כמה, והעליתי אותם הביתה, שיהיו מוכנים לאריזת האובר וייט בערב.

אחרי כן נסעתי עם אבא לשוק איי.אן. איי. קנינו שם טוש בלתי מחיק במים, חבל אריזה, דג סלמון הודי ושני חזות עוף פרוסים, וחזרנו הביתה.

בבית חיכתה לנו בשורה נהדרת. כל הפרוצדורה המשפטית הכרוכה בענייננו התקדמה פלאים ביממה האחרונה. לא אכנס לפרטים, אבל זה עשוי לקרב את שובנו לארץ, מוקדם מכפי שחשבתי.

אחרי עוד כוס קפה, בשביל האנרגיה, התנפלתי על מלאכת האריזה. הייתי צריך לשקול כל ארגז, כדי לחלק נכון את המשקל בין שני שולחים, אבא ואני, כדי שלא יגידו לנו שעברנו את המשקל המותר למשלוח בדואר-ים. עשרים קילו לאדם.

כשסיימתי שמעתי את מיכאל צורח ורצתי לחדר השני. הוא צווח כמו עוף כי אשה רחצה אותו, רחיצה מלאה, בקערית הפלסטיק שקניתי לצורך זה, ועל דפני, והוא שונא מים.

היא שרה לו ורקדה איתו אבל זה לא ממש עזר. רק ברגע שנעטף בידיה במגבת נרגע.

ניצלתי את ההזדמנות לצלם הכול בסרט וידיאו באייפון, וגם לשאול אותה כמה שאלות.

"אני בת חמישים," אמרה לי. נדהמתי. היא נראית כמו בת שישים וחמש לפחות. "התחתנתי בגיל ארבע עשרה. את הילד הראשון שלי ילדתי בגיל חמש עשרה. לא ידעתי אז כלום על גידול ילדים. גיסתי היא שלימדה אותי."

"תראי מה זה," חייכתי אליה, "ואני כבר בן חמישים ושתיים, ורק עכשיו אבא. וגם אותי גיסתי לימדה מה שצריך לדעת על טיפול בתינוקות."

אחרי כן הכנתי שניצלים.

לבעל המכולת למטה אין פירורי לחם. תחתם מכר לי חבילת צנימים לגרוס אותם לפירורים. הוא רק שכח לומר לי שאלה צנימים ממותקים (זוועה).

בכל מקרה, פרשתי על קרש החיתוך חמישה צנימים, רכנתי מעליהם עם מערוך וכתשתי אותם לערימת פרורים.

אחרי כן הוספתי בה כמון (כאן קוראים לזה ג'ירה פאודר), פלפל שחור, כורכום ביד נדיבה, ואת מה שבכל פעם אני שוכח שהוא לא פפריקה, אלא חריף הרבה יותר – אבקת צ'ילי.

אז השניצלים יצאו נהדר, אבל חריפים כאש.

אשה הכינה דאל, וסירבה לאכול שניצל.

"אני אוכלת בשר רק פעם פעמיים בשבוע," אמרה לי.

נפלתי למיטה וישנתי כמעט שלוש שעות. כפול משנת צהריים רגילה. לא פלא שאני ערני עכשיו.

כמו תמיד, אחרי שאני קם ומתקלח אשה הולכת. אבל לא היה לנו הרבה זמן פנוי. אני ארזתי את הספרים והכול בארגזים, אבא האכיל את הילדים בזה אחר זה, ואז הכנתי תיק החתלה.

נסענו לפגישה וארוחת ערב עם שרון וגיא, ששלחו את הנהג שלהם כדי לאסוף אותנו.

כשהגענו, איה בת החמש וחצי הייתה דרוכה מציפייה. היא מאוד רצתה לראות את התינוקות החדשים, ולשחק איתם. כל הזמן רצה לחדר שלה לחפש ולהביא צעצועים. היה לי קשה לשכנע אותה שהם עוד לא ממש משחקים.

בחוכמתה, הביאה להם קודם כל חיתולי בד, לפרוש על השטיח, ואחרי כן שתי שמיכות כיס חמימות, בגלל המזגן, בובה קטנה שהיא רעשן, ומגן ראש למיטה המעוצב כספר קשיח, של צורות בשחור ואדום, צבעים שהילדים מזהים בקטנותם

בינתיים מיכאל ודניאל התעוררו ורצו לאכול, שרון בישלה במטבח ואיה דרשה ממני לשחק איתה במשחק.

"רגע, אני עכשיו מאכיל את מיכאל," אמרתי לה.

אבל היא הביאה מן החדר חבילת קלפי מלכות, סידרה את קלפי המשחק, חילקה גם לי קלפים ועצמה את עיניה, כאילו אינה רואה אילו קלפים עלו בחלקי, וחיכתה למשחק.

בסופו של דבר שיחקנו. והיא ניצחה אותי כמובן.היא ילדה אנרגטית מאוד, משחר לידתה, ומאוד חכמה.

שרון הכינה ארוחה לתפארת. כהרגלה. חזות עוף ברוטב צלפים, סלט סלק, אפונה, עדשים ועוד כל מיני דברים טובים ברוטב חרדל, טחינה, סלט חצילים קלויים באש, ופיתות תוצרת בית.

היה ממש כיף, עד שהילדים התחילו לבכות ולהתפתל על השמיכות שהנחנו על השטיח ועטפנו אותם בהם.

"אולי חם להם מדי," הציעה שרון, "אז או שתקלף אותם או שנדליק מחדש קצת את המזגן."

עשינו את זה וגם את זה, והסומק העז ירד על לחייהם.

נרגענו.

גיא הגיע מטיסה קצרה, ואיה התנפלה עליו בדרישת מתנות. בתחילה היתנה את מתן המתנות בכך שהוא זה שישכיב אותה היום לישון, ולא אימא, אבל לבסוף נעתר, והוציא מתיקו מה שהביא לה – משלוח של ספרים ,תקליטורים, ושתי מתנות קסם – קערית שסק טרי ותות עץ אדום ועסיסי מהחצרשל הסבתא.

איה המתוקה כיבדה גם אותנו, האורחים, בשסק ובתות, והיה לזה טעם של בית.

רציתי לספר לה, שהשסק בלע את השמש, ולכן הוא כל כך טעים. בכל שסק יש שמש קטנה, רציתי לומר לה.

אבל שתקתי.

כאשר החמאתי לה על האופן בו היא מקפלת את החיתולים שהשאילה לנו, חיתולי בד, ששמשו למשכב, אמרה, שרק כשיש אורחים היא כל כך מסודרת. וכשאין אורחים, אז לא.

גילוי הלב החשוף הזה של חלדה בת חמש וחצי נגע לי בלב.

בדרך חזרה, הנהג הפעיל את המזגן.

"אתה יודע, דניאל רועד," אמר לי אבא, "אני חושב שהמזגן קר לו מד."

נגעתי בכפות ידיו. הן היו קרות.

נלחצתי.

הרי דוקטור טונדון אמר לי, שלילד יש נטייה להיפותרמיה, ולכן עלי להקפיד להלבישו בארוך.

והנה, אני מפקיר אותו לחסדי מזגן ברכב השגרירות השכור, והוא קופא לי..

ביקשתי מן הנהג שיכבה את המזגן, אבל זה היה כבר מאוד קרוב אלינו הביתה. כשהגענו, ירדנו כמה שיותר מהר מן הרכב, עלינו הביתה, שמתי על כפות ידיו של דניאל שתי גרביים וכיביתי את המאוורר. שייחם לו. אחר כך אחליט האם להמשיך להפעיל מאוורר בחלל, אם לאו.

בינתיים ההיסטריה חגגה בי. הרגשתי רגשות אשם נוראיים. הנה, לא רק שהוצאתי את הילדים מן הבית, בשבועיים הראשונים לחיים, בניגוד לדעת אבא שלי, שזכר, כי אימי לא הרשה להוציא איש מארבעתנו לפני שמלא לנו חודש ימים, גם חשפתי אותם למכת קור נוראית. הן אצל שרון וגיא והן במכוניתם, בדרך חזרה הביתה.

שוב ושוב ניגשתי לדניאל לבדוק האם הוא נושם ומה מצבו. בלבי אמרתי לעצמי, שאם חס וחלילה משהו יקרה לו, אני לא יודע מה אעשה לעצמי.

מין תערובת קשה של אשם ושל כעס עצמי עלתה בי. יחד עם דאגה נוראית.

רק כעת, באחת בלילה, סיימתי להאכיל את שניהם בזה אחר זה, ולאכול בעצמי יוגורט וכמה עוגיות. עכשיו אני יכול ללכת לישון בשקט, כי אני כבר ממש נרדם על הדף.

זאת אומרת, מול צג המחשב.

אגב, אתם לא יודעים, אבל אני מקליד בכתיבה עיוורת. זה מאפשר לי להירדם על המקלדת, הלכה למעשה, ולהוציא מתחת ידיי טקסטים מיוחדים או הזויים.

עכשיו כבר ארבע וחצי בבוקר. אני אחרי ההאכלה השנייה. מכו תמיד, מיכאל אכל ראשון, ודניאל המשיך לישון. הערתי אותו להאכלה, בשבילה סינכרון, והוא אכל יפה, את הכול, ועשה די מהר גרעפץ. אבל כשהלכתי לשטוף את הבקבוק הוא פלט את הכול, כולל המולטי ויטמין, על בגדיו, על החיתול ועל המיטה.

זה עונשו של מסנכרן תאומים. רשע שכמוני. ואני בסך הכול רציתי לחזור לישון..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s