ספרות, הורות, ביקורת, דיעות

ריח של תינוק

היום נכנסתי לבית של תלמיד שלי, כדי להעביר בו סדנת כתיבה, ומיד על סיפו אפף אותו ריח מתוק ועדין, ארומה שממלאת את האף ואת הלב. ריח ילדו התינוק.
חציתי את הסף, שאפתי את הריח הזה פנימה, וחייכתי אליו. שאלתי אותו אם הילד בבית. לא, הוא אמר לי, הוא בפעוטון. אבל ריחו ממלא את האוויר.
בסלון היו פזורים צעצועיו של הפעוט, בן השנתיים. כיסא ישיבה, משחקים. בחדר השני ישבה אימו ועבדה על המחשב, בחדר העבודה המשותף לה ולבעלה. זוג צעיר.
על המקרר תלויות ההזמנה לחתונה שלהם, עם לב כסוף מצוייר עליה, והזמנה לברית של הרך הנולד, תמונות הפצפון בחדר הלידה ובטיול שערכו לא מזמן יחד, ליד חשבון החשמל שעוד לא שולם ותזכורות שונות.
בבית אין תמונות, גם לא עציצים. קירותיו עירומים לחלוטין, מפני שעוד לא החליטו איזו תמונה תתאים להם שם, מול החלון הרחב, הפונה אל החוץ, אל החצר שעצים רבים צומחים בה, והם מיטלטלים ברוח חורפית.
אבל אף על פי כן הבית היה חם ומלא, בזכות האנשים הנפלאים שישבו שם, ובשל ריחו של תינוק.
ברגע ההוא, אמרתי לעצמי שוב, שאם הייתי גר בבית, שיש בתוכו ריח תינוק, ובחלונו עצים, ויש בו חדר ילדים וחדר עבודה, אני מניח שלא הייתי יוצא ממנו כלל.
ואז שבתי הביתה, והתיישבתי לכתוב איך אשנה את ביתי, כדי שיוכל להכיל בו חדר עבודה, שני גברים, חתול וכלבה, וריח של תינוק.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: